כמו שכבר סיפרתי לכם, קניית אלכוהול היא סיפור יקר למדי בשבדיה, במיוחד כשמדובר בכמויות גדולות (כמו מסיבת חתונה ל-60 או 70 איש, למשל). ככל שאחוז האלכוהול במשקה גבוה יותר, כך הפרש המחיר גדל.

לכן, במסע שלי למרכז היבשת בשבוע שעבר, התחלתי במשימת קניית האלכוהול. המטרה היתה הפעם האלכוהול ל"אחרי האוכל" - מה שאומר דרינקים שונים ומשונים, דז'סטיפס וכולי.

רשימת הקניות כללה :

2 בקבוקי וודקה

2 בקבוקי וויסקי

בקבוק קוניאק

2 בקבוקי ביילי'ז

2 בקבוקי ג'ין

1 בקבוק פרנג'ליקו (אם אתם לא מכירים, זה הזמן לנסות)

1 בקבוק אמארולה (כנ"ל)

מבחינת כמויות אין בעיה - מותר להעביר בין ארצות האיחוד, 10 ליטר משקה חריף, 90 ליטר יין ו-270 ליטר בירה (לאדם!).

את הרשימה כולה (מלבד הפרנג'ליקו, אותו אאלץ להביא מאיטליה או מהארץ) מצאתי בדיוטי-פרי של וינה. 10 בקבוקי אלכוהול (כבד למדי, מזל שהיו איתי 2 קולגות שיכולתי לסנג'ר שיעזרו לי לסחוב את הפקלאות).

בכל מקרה, כל הסיפור הזה יצא 177 יורו, או כ-1650 קרונות שבדיות.

בביקורי האחרון ב-System Bolaget (מונופול רשת חנויות האלכוהול הממשלתיות הידוע לשמצה), החלטתי לבדוק כמה בדיוק חסכתי בסיפור הזה.

מסתבר, שקנייה זהה (או, למעשה, כמעט זהה, לא היו להם בדיוק את כל הסוגים של כל המשקאות שקניתי) היתה עולה לי כ-2600 קרונות. כן, הפרש של כמעט 1000 קרונות (קצת יותר מ-100 יורו) על עשרה בקבוקי משקה חריף.

ועל זה נאמר - דיינו.