כן, לפי התוכנית, היום היה "היום הסרטים הגדול".

תיכננו לראות 3 סרטים שונים. הראשון ב-11 בבוקר בקולנוע א', השני בשעה 14:30 בקולנוע ב' והשלישי בשעה 19:00 גם כן בקולנוע ב'. מכיוון שהיו לנו כל כך הרבה שעות בין הסרט השני והשלישי, ומכיוון שדי מהר הבנו שאין לנו הרבה מה לעשות בזמן הזה.. אז הלכנו לראות סרט רביעי, גם כן בקולנוע ב', שהוקרן בין הסרט השני והשלישי.

אני בטוח ששברתי שיא אישי בכמות הסרטים היומית, יש מצב שיש גם שיא עולמי? להתקשר לגינס?

בכל מקרה, הסרטים :

Bee Season

סרט "חצי אינדי" אמריקאי, מבוסס על ספר באותו השם של סופרת יהודיה בשום משהו גולדברג (לא, לא לאה). ריצ'רד גיר וז'וליאט בינוש (בתפקידה המעצבן ביותר עד כה) הם זוג יהודי נשוי, הוא פרופסור לבלשנות וקבלה (?) שרואה את העולם מבעד לאותיות ולמילים (כן, זה מוזר כמו שזה נשמע). לזוג בן טינאייג'ר מרדן, פחות או יותר, ובת קטנה, השחקנית הצעירה פלורה גרוס, שנראית כמו הגרסא הילדותית של אנג'לינה ז'ולי (כן, אני צופה לה עתיד מבטיח, ולא רק בגלל המראה).

העלילה, בקיצור, עוסקת בתחרויות איות בארה"ב, ובבת הקטנה שמתגלה ככישרון גדול בזה. האב מתחיל להקדיש לבת יותר ויותר זמן בגלל הגילוי החדש, מזניח את בנו ואשתו ומגלה, מאוחר מדי, שהדברים לא ממש עובדים כמו שצריך.

נשמע כמו Chick flick רגיל עד כה, לא? אז זהו, שלא בדיוק. כאן נכנסים לעניין מוטיב הקבלה (שהפך, כידוע, למאוד פופולארי בעולם הבידור בכלל ובהוליווד בפרט בשנים האחרונות) שהופך את הסרט למעין מסטי (או משהו בסגנון), עד לסוף הצפוי (למדי).

לגבי המשחק - ריצ'רד גיר לא יודע לשחק, כרגיל. ז'ולייט בינוש מצליחה, בעיקר בגלל הדמות אותה היא משחקת, להביא את הסעיף לצופים כבר אחרי 10 דקות, הבן הטיינאייג'ר לא ממש מעניין (ואפילו בקטעים ה"קשים" איתו גורם לפיהוק) ורק הילדה הקטנה מתגלה לא רק ככישרון משחק, אלא גם כמעניינת.

באופן מפתיע, גם האפקטים המיוחדים בסרט מעניינים וייחודיים למדי (ואם אתם מאמינים שהקבלה בעצם מבוססת, לפחות חלקית, גם על אותיות לטיניות, אז בכלל תהנו מהעניין).

לסיכום - 5 מ-10, וכל החמש מגיעות בגלל הילדה והאפקטים, הסרט עצמו הוא שיעמום המחץ.

Free Zone

כן, הסרט השני שראינו היה סירטו החדש והמדובר של עמוס גיתאי, בכיכובן של נטלי פורטמן וחנה לסלאו.

מה אני אגיד לכם.. ציפיתי לסרט מעניין, לא ממש קיבלתי.

מה כן קיבלנו? אחד הסרטים הגרועים ביותר שראיתי בחיי מבחינת שוטים וסצינות - 90% מהסרט מצולם בקלוז-אפ על הדמויות ויותר ממחציתו מתרחש בתוך רכב נוסע כזה או אחר. תוסיפו לזה מספר סצינות שמוקרנות אחת על השנייה ותקבלו מתכון משובח לכאב ראש ושעמום המחץ (זה הגיע כבר אחרי סצינת הפתיחה - כמעט 10 דקות של נטלי פורטמן בקלוז אפ מטורף בוכה).

לגבי העלילה - אה.. איזו עלילה? יש איזה סיפור לא ממש מעניין על עסקים בין ישראלי ל"אמריקאי" שגר בירדן שקונה רכבים משוריינים שהישראלי מוכר. למה אני מספר את העלילה? כי זה פשוט לא רלוונטי - הסרט מורכב משיברי סצינות שפחות או יותר מתחברות, ויוצרות מיש-מש אחד גדול ומעלה פיהוק, גיחוך או כעס, תלוי בסצינה.

למה כעס? כי כישראלי שדווקא כן מכיר את המצב, ומכיר את דיעותיו של גיתאי (וכצופה שהוא דווקא שמאלני למדי בדיעותיו), הרגשתי שגיתאי לא מפספס הזדמנות "להכניס" ליהודים כמו גם לישראלים - כל סטריאוטיפ, כל ירידה, כל הצגה שלילית אפשרית נכנסת לסרט, בין אם בדלת הקדמית ובין אם "בקטנה". אין ספק שהסרט הזה משמש, יותר אולי מכל תעמולה פלסטינאית אפשרית, פרופגנדה שלילית של ממש ליהודים בכלל ולישראלים בפרט.

שני דברים ראויים לציון - שני השירים בסרט (שיר הפתיחה "חד גדיא" והשיר של "שוטי הנבואה" - אין אני) ונטלי פורטמן וחנה לסלאו, שלמרות שאין עלילה ואין ממש תסריט ואין פואנטה, מצליחות פחות או יותר לשחק.

לסיכום - 1 מ-10.

Storm

סרט פנטזיה/אימה שבדי, שמצליח לעשות את הבלתי יאומן - בז'אנר שידוע כפלופ קולוסאלי בכל הקשור לסרטים מסקנדינביה, הם הצליחו ליצור סיפור מעניין ומקורי, עלילה קולחת, דמויות מוצלחות ואפילו אפקטים סבירים.

קשה לספר על הסרט בלי לחשוף פרטים מהעלילה, וזהו מסוג הסרטים שכדאי לראות עם כמה שפחות מידע מראש, לכן אסתפק בהמלצה לכל חובבי המד"ב/פנטזיה באשר הם.

ציון : 8 מ-10

Corpse Bride

כן, סירטו החדש של טים ברטון גם כן בפסטיבל, ויצא לנו לראות אותו בהקרנה הראשונה שלו בשבדיה.

הסרט, למדי שלא שמע עד כה, מבוסס על Stop Motion Animation (בובות גמישות שמזיזים, מצלמים פריים, מזיזים עוד קצת, מצלמים עוד פריים וכו') בצורה מאוד דומה לסרט מופת אחר שלו - The Nightmare Before Christmas.

העלילה עצמה, כצפוי, מתקתקה, משעשעת, שנונה לעיתים וצפויה לרוב, אבל בסך הכל - תענוג של סרט, לכל אוהבי האנימציה מחד ואוהדי טים ברטון מאידך. הדיבוב מוצלח ביותר, האנימציה איכותית מאוד והסיפור (שמבוסס אם אני לא טועה על אגדת עם כזו או אחרת) מוצלח למדי, עם ה-Happy Ending שכולנו מצפים לו מכאלה אגדות וסיפורי עמים.

ציון : 9 מ-10 (נקודה ירדה על חלק מהשירים בסרט, שבאיזשהו שלב הפכו להיות טיפה מעיקים).

נו, טוב שהיה וטוב שנגמר, עוד כמה סרטים ואפשר לנוח עד שנה הבאה.