זה תמיד מתחיל ככה.
כמה ימים לפני הנסיעה לארץ, אותה רשימה קצרה של דברים לעשות (ובמקרה הזה, היא באמת יחסית ארוכה עם כל ענייני החתונה שיש לארגן), מתחילה לגדול כמו טור הנדסי עם שאיפה לאינסוף (או לחילופין, כמו האף של ביבי כשהוא מנסה להתלונן על ה"פופוליזם החברתי" שתפס את פוליטיקאינו כך לפתע פתאום, כך מפי האדם שהמציא את המושג בפוליטיקה הישראלית).
יותר אנשים לפגוש (קולגות לשעבר, חברים שחזרו מחו"ל, קרובים כאלה ואחרים) וגם מוצאים פתאום הרבה יותר סידורים לעשות (צריך לנסות ולקנות את זה ואת זה, כי שם זה יותר זול, צריך להספיק להגיע לשם כדי לבדוק את זה וכו' וכו' וכו') וכמובן - בכל זאת זה חופש (טוב, לא ממש, אבל כמעט) כך שצריך גם לעשות רשימה של דברים שרוצים לעשות - איפה אנחנו רוצים לאכול ארוחות בוקר נחמדות (אין לכם מושג כמה הרבה יותר טוב המצב בארץ בכל הקשור לארוחות בוקר ביחס לרוב מדינות העולם - הארץ היא גן עדן של ארוחות בוקר), לאן רוצים לטייל אם יהיה זמן ועוד ועוד ועוד.
כך שלבסוף גומרים עם שלושה דפים A4 כתובים בפונט 6 על שני הצדדים עם כל הדברים שיש להספיק.
ואת כל זה, רק כדי להגיע לארץ, להדבק ממישהו במטוס באיזו שפעת עופות פורטה ולבלות את כל הזמן במיטה מתחת לפוך, כשהמקסימום שעושים זה נסיעה לסופר-פארם כדי לקנות עוד חבילת קלינקס אלוורה (גם אותם אין בשבדיה, דרך אגב) ועוד דקסמול פורטה.
חוץ מזה, עם כל הגל חום שתוקף את ישראל עכשיו, דיר באלאק אם הוא הולך להתחלף באיזה שבר ענן שיירבוץ מעל תל אביב במשך כל עשרת ימי הביקור שלנו. אם זה קורה, אני באופן אישי הולך לתבוע את צ'אך.
(אתם חושבים שאני צוחק? אני מדבר מניסיון).
יהיה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Ford Prefect
