את הלוח הספציפי הזה הבאתי מהביקור האחרון בוינה, השוקולד של מילקה שווה בהרבה ממה שמוכרים כאן, אלא אם כן אתם מוכנים להוציא 300 קרונות על כזה דבר
אחד מהמנהגים היותר יפים שיש בלא מעט ארצות באירופה (ושבדיה ביניהן) היא ה"ספירה לאחור" לחג המולד.
כחלק מהעניין, התפתח מנהג של לוחות ספירה לאחור, אשר עוזרים, במיוחד לילדים (אבל לא רק..) לספור החל מ-Första Advent (היום ראשון הרביעי שלפני חג המולד) ועד חג המולד עצמו.
אותם לוחות התפתחו גם ללוחות שוקולד, כאלה שיש בהם תאים קטנים עם מספר, ומאחורי כל מספר מסתתר לו שוקולד מסוג כזה או אחר. כמובן שבכל יום פותחים את המספר הבא בתור, עד שביום האחרון, יום לפני חג המולד, מגיעים לשוקולד המרכזי והגדול.
תחרויות שלמות התפתחו בין ילדים על העניין, טקס שלם שאחרי ארוחת הערב בו מתחרים הילדים על "מי יימצא את המספר הנכון ראשון" ועד "מי יצליח לגרום לשוקולד הזערורי לשרוד יותר זמן בפה".
אצל הבלונדה, כאלה לוחות שנה היו מסורת (למרות שלא היתה להם כל קונוטציה דתית). הבלונדה, כחובבת שוקולד מושבעת (בלשון המעטה), וכאחות הבכירה מבין שתיים, נהגה באופן קבוע לפתוח בסתר, על היום הראשון בו היא קיבלה את לוח השנה, את כל התאים של השוקולד של אחותה, לאכול את כולם, ולסגור מחדש את התאים כדי שיראה כאילו הם מלאים.
הטרגדיה שבאה בעקבות זאת כמעט מיותרת מכדי לציינה, לא?
בכל מקרה, אנחנו ממשיכים במסורת הזו (או למעשה, היא ממשיכה, אני למדתי ואימצתי בחום). למרות שעכשיו היא כבר התבגרה מספיק כדי לגנוב לי רק שוקולד אחד פעם בכמה זמן, ולא לאכול את כולם במכה. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Ford Prefect
