אז מה היה לנו?

נסיעה לארץ שהסתיימה לה בשעות הקטנות של הלילה, הגעה לבית ההורים ונסיעה ישירה, בשלוש לפנות בוקר, ל"חומוס אשכרה".

שום דבר לא השתנה שם - האנשים אותם האנשים, החומוס אותו החומוס, התפריט אותו התפריט. אפילו בעיות החניה האין סופיות בדיוק אותו דבר.

יום אחרי - מתחילים את השבוע וחצי שלשמו באנו - סידורים, הכנות ושאר ירקות.

מזג האוויר, כמו שכולם וודאי יודעים, לא יכול היה להיות טוב יותר - חם, שמשי, נעים ונפלא, מזג אוויר ששבדי ממוצע יכול רק לחלום עליו בהקיץ (או לנסוע לתאילנד ולבקש קומה גבוהה במיוחד במלון).

הצלחנו בשבוע הזה לעמוד בכל המשימות - טבעת נישואין (מדהימה!) לבלונדה, חליפה בשבילי (אחת המוצלחות ביותר שקניתי אי פעם, אם לא המוצלחת שבהן), תפריט למסיבת החתונה (אחרי ערב טעימות ארוך ומשובח, שכלל יותר הכנות ממבצע צבאי וביצוע שלא היה מבייש מבצע חילוץ משולב של 669), ביקורי קרובים, הדפסת הזמנות חתונה וחלוקתן (לאורחים שמגיעים לשבדיה מהארץ), קניית בגדים ונעליים (וגם משקפיים לבלונדה, היא הצליחה לקנות שני זוגות מוצלחים ביותר במחיר נמוך ממחירו של זוג בודד כאן בשבדיה), Beach time ועוד ועוד ועוד.

הזמן חלף עבר לו, והגיע הספ"ש האחרון בארץ. על הערפל שהגיע לאיזור גוש דן באותו ספ"ש כולם יודעים. כמו תמיד, אף אחד לא היה מוכן לשום דבר (ואני יודע שהם היו צריכים להיות מוכנים - לי אישית קרה דבר דומה בטיסה לארץ לפני כחמש שנים), וטיסות רבות בוטלו, נדחו ועוכבו.

הטיסה שלנו, טיסת KLM שממריאה בשעה 5:40 בבוקר מבן גוריון, נדחתה לשעה 14:00 בצהריים. גם הקונקשן לשטוקהולם נדחה בעקבות זאת, ל-19:00 בערב.

ב-12:00 בצהריים, יום ראשון, אנחנו מגיעים לבן גוריון, רק כדי לגלות שהטיסה של KLM נדחתה שוב, ברגע האחרון, ל-16:00. זה אומר שאנחנו מפספסים את הקונקשן (האחרון באותו היום) לשטוקהולם, ונתקעים ללילה שלם באמסטרדם.

KLM אמרו שאין מה לעשות, והם מאוד מצטערים. כמובן שנקבל מלון ואת הטיסה הראשונה בבוקר אחרי, אבל יותר מזה הם אינם יכולים לעשות.

למזלי, זכרתי שיש עוד כמה חברות תעופה שטסות מהארץ לשבדיה, ושהן, בניגוד ל-KLM, הצליחו לא לחרבש את לוח הזמנים שלהן טוטאלית. קצת דין ודברים, התעקשות, חיוך או שניים ו.. הופ, קיבלנו את אחד המקומות האחרונים בטיסה של לופטהאנזה.

עשר שעות לאחר מכן היינו בבית, השעה מאוחרת, שנינו עייפים מיום ארוך למדי, אבל עדיין צריך לפרק את החבילות ולארוז מחדש כדי לנסוע לשוויץ יום אחרי.

בבוקר - נשיקה לבלונדה, לוקח את הטרולי ויוצא למשרד. חצי יום עבודה ויאללה.. שוב לשדה התעופה.

בשוויץ - היינו אמורים כולנו להפגש (מצ'כיה, שבדיה ואיטליה) בשדה, ואז לנסוע ביחד למלון בו נתאכסן. הטיסה מאיטליה התאחרה, כמובן, כך שיצא לכל האחרים לשבת שלוש שעות בשדה, ולחכות.

בסופו של דבר הגיעו המאחרים ("הקדמתם", סינן אחד הקולגות שלי בארסיות חביבה)., ונסענו למלון.

האמת? באמת יופי של מקום - בית עץ שוויצרי, ממוקם ליד אגם ובצילם של האלפים. שלג היה מסביב, אבל לא יותר מדי.

יום אחרי - עלינו להרים, ושם באמת זכינו לראות את שוויץ כמו ששוויץ צריכה להיות - פסגות הרים מושלגות, שמים תכולים ומלמטה - ים של עננים שלא מאפשרים לראות את הקרקע כלל.

ארוחת הערב כללה, במיטב המסורת השוויצרית, פונדו גבינה משובח והרבה שוטים של קירש (הגירסא השוויצרית  לוודקה). אני חושב שמעולם לא היתה לי בדם רמת כולסטרול גבוהה כמו באותו ערב. בתור מתנה לחג המולד, הבוס האיטלקי הפתיע שוב והביא לכולם מסכות אמיתיות מונציה, כמובן שה- photo opp אמר דרשני, וכך הצטלמנו כולנו בחדר ספון עץ וספוג בריח פונדו גבינה עם מסכות וניציאניות על הפרצוף.

למחרת - פגישות עבודה עד אחה"צ ויאללה, שוב לשדה התעופה, והפעם לצ'כיה.

בצ'כיה שהיתי ארבעה ימים בסך הכל - זה בהחלט היה lots of business ומעט מאוד pleasure, אבל עדיין היתה הרבה בירה טובה, אוכל נחמד (לפחות למי שאוהב אוכל מזרח אירופאי ונזהר לא להזמין מאכלים שאת שמם הוא לא יכול לבטא) ובערב האחרון - הקונצרט ההזוי עליו כבר סיפרתי לכם.

התחזית ביום שישי צפתה סערה חזקה ו-40 ס"מ שלג בשבת בבוקר.

"טוב, את סוף השבוע הזה אתה מבלה איתי, כמו שזה נראה", אמר הקולגה הצ'כי בחיוך.

"נחמד מצידך, אבל אין מצב, אני בשבת נוסע הביתה", עניתי לו.

צדקתי.

היה שלג, אבל לא בכמויות שעצרו טיסות, כך שבשבת בבוקר, סוף סוף, נסעתי הביתה, ועכשיו, אני מקווה, אזכה להשאר בבית לפחות לכמה שבועות טובים לפני שאצטרך שוב לעלות על מזוודות.

והנה כמה תמונות, לעיצוב המצברוח:

ככה נראתה שטוקהולם יום לפני שנסענו לארץ, יחי ההבדל הקטן

ככה נראו השמיים בארלנדה, שדה התעופה של שטוקהולם, ביום שטסנו. פשוט מדהים.

אפילו לתערוכת 100 השוורים ברחוב רוטשילד בת"א הספקנו להגיע

הבלונדה ו-א', החבר המשוטט, ביום בו החלטנו לבזבז כמה שעות בטיול בירושלים

הבלונדה בתמונה עם מטרה אחת בלבד - לגרום לשבדים לקנא במזג האוויר הישראלי בדצמבר.

התחרדנות קלה בשמש בנווה צדק, ביחד עם איזו ארוחת צהריים מוצלחת

הערפל - הצל שם באמצע זו הבלונדה, ככה זה נראה בערך בחצות. כמו סצינה מסרט אימה

שבוע טוב לכווווווווולם (ולגבי תמונות משוויץ וכאלה, אנא הזדיינו בסבלנות, זה יגיע בימים הקרובים).

עדכון

במיוחד בשביל Wagamama, הנה לכם תמונה של הנסיכה מדלן בביקיני, בתמונה מסאן-טרופז לפני מספר שנים (מי שמסדר לה את המגלשיים, דרך אגב, זה אביה, המלך קארל גוסטאב ה-16).

והנה עוד תמונה, אתם עדיין חושבים שהיא מזכירה את זהבה בן?