אחרי עשור של הפקה, הגיעה באמצע השנה אחת ההפקות המדוברות ביותר של הערוץ היחיד, אולי, בטלוויזיה האמריקאית שלא רק שלא מכיר במושג "פוליטיקלי קורקט", אלא גם נהנה לבעוט בו בכל הזדמנות, הערוץ שהביא לנו סדרות מופת רבות (כדוגמת "אוז", "Six Feet Under", "Sex And The City", "הסופראנוס" ועוד רבים וטובים) לטלוויזיה – רומא.

הסדרה עוסקת בנושא שנטחן עד זרא במשך עשרות שנים, בסרטי קולנוע, סדרות, ספרים ועוד, ועוסקת בימיה האחרונים של "הרפבוליקה המאוחרת" הרומאית.

באותם ימים, יוליוס גאיוס קיסר, קונסול רומא, עומד בפני סיום מוצלח של מלחמת הכנעת השבטים הגאלים (צרפת של היום). עמיתו, הקונסול הוותיק, החזק והמכובד עד מאוד פומפיוס מאגנוס (על שמו נקראה העיר "פומפיי" המפורסמת), יושב לו ברומא, ומנהל את ענייני הסנאט הרומי ביד רמה.

מכאן ועד סוף העונה (12 פרקים של 45 דקות בסך הכל) מתגלגל סיפור אשר במציאות ארך קרוב לשני עשורים – עד לסופו הטראגי והמפורסם של אחד מהמנהיגים הידועים, הכריזמטיים והחזקים ביותר שידעה ההיסטוריה האנושית.

עם זאת, HBO מצליחים להביא לסדרה את מה שכל אותם נסיונות אחרים (כולל נסיון כושל בשם Empire שנעשה בערך באותו זמן, על ידי רשת ABC) נכשלו בהם באלגנטיות, או בצורה נחרצת.

HBO בחרו, בחוכמה רבה יש לציין, לוותר מראש על סצינות קרב גרנדיוזיות (הם כנראה ידעו, כמו כל צופה ממוצע, שהפקות הוליוודיות עם תקציבים של שמונה ספרות בדולרים מיטבות לעשות זאת מערוצי טלוויזיה, מוצלחים ככל שיהיו).

תחת זאת מתמקדת הסדרה באנשים, מצבים, חיי היום יום והפוליטיקה – וכאן מגיע החוזק האמיתי של הסדרה – השחקנים מבצעים לרוב את עבודתם נאמנה (וכאן מגיע המקום לשבח את סיארן הינדס על משחקו המשובח כיוליוס קיסר), הסטים והתפאורות נראים אותנטיים והעלילה, כמו גם ההתרחשויות, מצליחות להעביר את התחושות, הצבעים, הרגשות, המעמדות ואורך החיים בעולם של אותה תקופה.

HBO, כמו HBO, לא נרתעים מללכת עד הסוף, כך שתזכו לראות בסדרה הזאת, בכל פרק ממוצע, יותר סקס ועירום (מלא) מאשר בסרטי שישי בערב של RTL. דם, יזע, אברים כרותים ושאר מריעין בישין גם כן מקומם לא ייחסר. תקופת זוהרה של רומא היתה אכן זוהרת, אך גם היתה ברוטאלית, סקססיסטית, גזענית, מעמדית ואירוטית, ו-HBO אינם מתביישים להראות זאת.

הסיפור עצמו גם כן לוקח זווית מעניינת. תחת שייתמקד אך ורק בגיבורים הראשיים של הסיפור (פומפיוס גאיוס, יוליוס קיסר, מארק אנטוני, סיסרו, מרקוס ברוטוס ועוד), הוא מעביר את הסיפור דרך עיניהם של לגיונר וסנטוריון ("שר מאה") בלגיון ה-13 – הלגיון הנודע לשמצה של יוליוס קיסר, איתו הוא חצה את הרוביקון. כמו כן, דמויות משנה רבות מוסיפות לסיפור, וכאן המקום לציין לטובה את משחקו של מקס פירקיס, המשחק את גאיוס אוקטביוס הנער, שלימים יהפוך לחזק ולמוצלח שבקיסרי רומא – אוגוסטוס.

ציון לשבח נוסף יש לתת על כך שהסדרה אינה "נותנת הנחות" בכל הקשור לידע היסטורי – הסדרה משתמשת במושגים (מישהו כאן יודע, למשל, מה ההבדל בין Dictator ו-Tyrant? היום אין ממש הבדל, באותו הזמן ההבדל היה עצום ורב), תיאורים, שמות ומקומות אשר מתאימים לתקופה, בצורה שבה בן התקופה היה מבין אותם, וללא הסברים נוספים. צורת סיפור כזאת לא רק נותנת נופך אותנטי נוסף, אלא גם מגרה את הצופים ללכת ולחפש מידע על הסיפורים הללו, שהינם למעשה היסטוריה שהיתה באמת. כמו כן, למרות שינויים עלילתיים לטובת הדרמה, הסיפור המתגלגל הוא ברובו מדוייק היסטורי.

כאן גם הצליחו HBO להתחמק באלגנטיות ממלכודת נוספת שרבים וטובים נופלים בה – השפה.

כדי לשדר תחושת אותנטיות באפוסים היסטוריים, ישנן שתי דרכים: התעלמות מוחלטת מהשפות והניבים המדוברים באותה תקופה תוך שימוש בשפה מודרנית ללא מבטאים, או שימוש בשפות המקור תוך "תירגום" של הסרט בטקסט לקהל.

דוגמא לאחרון הוא "הפסיון" של מל גיבסון. סרט מעוות היסטורית, אך נאמן ביותר מבחינת מראי התקופה והשפה. סרט שמדגים עד כמה גרועה יכולה להיות הבחירה באפשרות השלישית (דיבור בשפה מודרנית אך עם "מבטא") הוא "אלכסנדר".

HBO בחרו ללכת בדרך הראשונה-  כל השחקנים דוברי אנגלית רהוטה במבטא בריטי, אך עם ניחוח ארכאי במקצת ותיבול של מספר מינוחים ומילים לטיניות. בצורה זו, המסרים עוברים בקלות, ונותנים תחושה נוספת של אותנטיות.

החיסרון המשמעותי היחיד בסדרה הוא, כפי הנראה, אורכה, או אולי יש להגיד - קוצרה.

12 פרקים בלבד הפיקה HBO לעונה הראשונה – כמחצית ממספר  הפרקים לעונה סדרה אמריקאית ממוצע. גם זמן ההפקה בין העונות ארוך ביותר (מדובר על עונה שנייה, שכנראה תיסוב סביב עלילותיו של אוגוסטוס, רק ב-2007), מה שגורם לבסיס המעריצים להמתין בסבלנות ולבסוף, אולי להתייאש (אולי בגלל זה ג'ורג' מרטין כל כך אוהב את ההפקה?).

עם זאת, חיסרון שכזה אינו משמעותי לשורה התחתונה, שהיא – לכל חובבי ההיסטוריה, הדרמה, האקשן, הקומדיה והמתח באשר הם – אוצו רוצו לראות את הסדרה ההסטורית הטובה ביותר שנעשתה אי פעם.