אתמול בערב, אחרי שנגמרו להם כל ענייני הקריסטמס, התפננו לחגוג את החג הבא בתור הבא עלינו לטובה - חנוכה.

את הלביבות שלי (נו, טוב, המתכון הוא של סבתא, שהגיע דרך אמא אלי) הם כבר אוהבים ומכירים (בכל זאת, חנוכה שלישי שאני מכין להם לביבות). אפילו חנוכיה הם יודעים להגיד (למרות שיוצא להם בדרך כלל "שנוקיה") ופחות או יותר זוכרים שיש לזה איזשהו קשר לבית המקדש וירושלים (נו טוב, להכל יש קשר לבית המקדש וירושלים, ככה לפחות אנחנו חושבים, לא?).

אז הכנתי לביבות, את החנוכייה הדלקנו (עם ברכה מקוצרת - לשמוע אותי שר זה תענוג די קטן) ואפילו מטבעות שוקולד מאיירץ הקויידש היו שם כדי לשמח לבב בלונדה ואחות-של-בלונדה (מצד שמאל והשנייה מימין, בהתאמה). בתור השלמה (שלא ממש קשורה לחג) הכנתי גם "סלט ירקות ישראלי אמיתי" כמו שאמא של הבלונדה אומרת בגאווה (והם כל פעם מתפעמים מחדש מהעובדה שאם בסך הכל שמים מלח, פלפל ושמן זית בסלט ירקות טרי, הטעם שלו ממש מוצלח).

החץ הימני - מטבעות שוקולד,  חץ מרכזי - חנוכיה עם שני נרות וחץ שמאלי - קערה עם הרבה לביבות

מה שכן, בכל זאת שבדים - אז את הלביבות אוכלים כמו שאוכלים Potatisbullar (בתירגום חופשי : כדורי תפוח אדמה, מעין קציצות תפוחי אדמה שדומות באופן חשוד למדי ללביבות) - קרי, חלקם אוכלים זאת עם Kesso (גבינת הקוטג' השבדית), חלקם עם Lingonsylt (כמו זאת שהכנו כאן) וחלקם כדת משה וישראל (קרי, סתם עם מלח). סיפרתי להם שבארץ יש כאלה שאוכלים את הלביבות מומתקות עם סוכר, והם הביטו בי במבט מלא חלחלה וחוסר אמון.

בכל מקרה, היה נחמד, היה משמין והיה חנוכייתי באופן מוזר ומשעשע למדי.