אתמול בערב, במסגרת החגיגות (הצנועות, לא ממש היה לי בראש לעשות משהו גרנדיוזי) הלכנו למסעדה ההודית הטובה (מה שכמובן אומר, היקרה) ביותר שאנחנו מכירים בשטוקהולם, מקום בשם Anna Khan.

האוכל כרגיל היה מצויין, האווירה כרגיל היתה מצויינת, הקוקטיילים, כרגיל, היו מעולים. השירות, כרגיל, היה סביר (בכל זאת, שבדיה).

מה שכן, למרות שזה הודי, הם לא מתחמקים מהפלצנות של מקום "יוקרתי", ומעצבים את האוכל בהתאם.

רק לשם ההדגמה, הנה לכם תמונה (באיכות גרועה במיוחד) של הקינוח - גלידת פיסטוק הודית ם עם רוטב פירות יער :

ואם זה לא נכנס תחת הקטגוריה "עיצוב פלצני", אז אני לא יודע מה כן

הקינוח עצמו היה מעולה, תודה ששאלתם.

ואם כבר בענייני אוכל, הדבר הבא היה ארוחת הצהריים שלי לפני מספר ימים:

לא אומרים "אוכל" על "איכס"!

מה זה? אתם שואלים?

ובכן, בצד שמאל יש שם ימה קטנה שמכילה ריבת Lingon (כן, הריבה שהם דוחפים לכל מאכל שני כאן). מצד ימין, כמה גרסאות שבדיות ללביבות (רכות יותר, עבות יותר, גדולות הרבה יותר) ועליהן - פרוסות של בייקון מבושל.

איך הטעם? הלביבות סבירות, הריבה, למרות שמקומה בסיפור ממש לא ברור, סבירה והבייקון, כל עוד חותכים ממנו את השומן, דווקא חביב.

המאכל הזה, מסתבר, הוא "מאכל לאומי" בשבדיה, כזה שכל ילד שבדי מכיר ורובם גם אוהבים.

נו, על טעם וריח.