אתמול  בערב התאספו אצלנו בבית מספר חברים ומוקירי זכרי (עם כמה  נפקדים, אבל זה בסדר, אני סולח ) לארוחת ערב "לכבוד היום הולדת" (האמת? היום הולדת שהיתה בהחלט לא היוותה מאורע חשוב מבחינתי, אבל עדיין אם כבר יש סיבה לחגוג, אז למה לא?)

בכל מקרה, הארוחה הזאת היתה גם אתגר די מיוחד מבחינתי - החלטתי שאני אכין, לגמרי לבדי ובעצמי, את האוכל. זו בהחלט לא הפעם הראשונה שאני מבשל, ובהחלט גם לא הפעם הראשונה שאני מכין ארוחה שלמה, אבל זו הפעם הראשונה שהייתי צריך להכין כמות כזאת של מנות שונות לכזו כמות של אנשים.

אז מה יצא? כחובב איטלקי מושבע, וגם בגלל שלא ממש בא לי להתעסק עם בשר, יצא שכל המנות היו "בהשראה איטלקית" (או משהו בסגנון).

היה שם קפרצה (מדהים איך שהסלט שהכי קל להכין הוא גם הכי טעים), סלט פסטה ברוטב פסטו וצנוברים, לזניית גבינות (המתכון של אמא שלי, למרות שהיא טוענת בתוקף שהיא לא המציאה אותו, מעולם לא ראיתי את הלזניה הספציפית הזו במקום אחר), לחם שום ומרק עגבניות (הזכויות על המתכון למרק הנפלא הזה שמורות לר', שהיתה כאן איתנו מזמן ואפילו התחתנה כאן, אבל מאז הספיקה לעבור לארה"ב הברית).

הקינוח היה משהו שראיתי באיזה אתר והחלטתי לנסות - קונוסים של שוקולד לבן ממולאים בפרפה דבש עם רוטב פירות יער. להמיס את השוקולד היה בהחלט אתגר (Note to self - כששמים שוקולד במיקרו כדי שיימס, מאוד כדאי לשים לב מה קורה, אחרת כל הבית ייתמלא עשן ואז גם תגלה שלגלאי העשן בבית נגמרה הבטריה) אבל בסופו של דבר יצאו קונוסים לתפארת (להוציא אותם מהתבניות אחר כך כבר היה אתגר יותר מסובך).

גם יינות טובים היו, ושאר מיני אלכוהול מעניינים ואפילו קצת מתנות יום הולדת, לשמחת המארח.

לסיכום - היה שווה בהחלט, אבל עכשיו אני מלא באפילו עוד יותר הערכה לאמא שלי. אם אני עבדתי כל כך קשה בשביל להכין אוכל ליחסית כל כך מעט אנשים, קשה לי לדמיין איך היא עושה את זה לשלושים אנשים ועדיין לא נראה שהיא מתאמצת.

והנה כמה תמונות, חלק מהאורחים וכמובן, כמו ישראלי גאה - האוכל