השלג יורד בחוץ, כבר משלשום בערב, כמעט בלי הפסקה.

בחוץ האור לבן-כחול, ואפילו שהשמש כבר  הפציעה לפני דקות אחדות, זה לא ממש משנה משהו - עדיין חשוך למדי.

הטמפרטורות? המדחום מראה שהן מגרדות את העשר מתחת לאפס. מלמטה.

איך זה נראה? בערך ככה:

למה רק בערך? כי בתמונה קשה לראות את השלג המסתחרר לו ברוח ללא הפסק.

אה, כן, רוח.

משבי רוח חזקים, כאלה שעושים רעש כמו, אהמ, רוח. שמנענעים את העצים וגורמים לכל מי שאמיץ מספיק (או חסר ברירה מספיק) כדי להתהלך בחוץ להוריד את הראש עוד יותר עמוק בתוך המעיל/צעיף/כובע, ולהסתכל לכיוון הקרקע, כי זו הצורה היחידה שבה, אולי תמנע מלחטוף יותר מדי ריקושטים מהירים, לבנים וקרים לפרצוף.

מה שכן, זו הזדמנות מצויינת להשאר בבית. הבלונדה עצמה בתורנות (יום, לשם שינוי) ולי יש כמה וכמה דברים ומשימות להשלים.

אז מתהלכים עם החלוק בבית (כן, יש לי חלוק בית, כחול. קניתי לפני חודשיים, בפעם הראשונה בחיי, ומאז זה הפך לאחד מפריטי הלבוש החביבים עלי ביותר. אולי זו ההשפעה של "המדריך"?), מכינים ספל ע-נ-ק של קפה חם וטעים (עם שמנת במקום חלב, אם כבר אז כבר), עושים איזה סנדביץ' מלכותי שכזה, מתיישבים מול המחשב, מפעילים את 88FM (עדיין לא הפסקתי להתלהב מכך שסוף סוף אפשר למצוא אותם ברשת) ו... גולשים לישראבלוג כדי לכתוב פוסט.

א-ב-ל.. אחרי הפוסט, שלוש ארבע ולעבודה. עשר וחצי שעות יש לי לעשות את כל מה שאני צריך (חלק אפילו דורש, שומו משמיים, יציאה מהבית, אבל את זה נדחה לשעה מאוחרת יותר. לא שזה ממש משנה משהו, כשהטמפרטורות נמצאות בטווח שכזה, אין ממש הבדל בין לילה, בוקר, צהריים ואחה"צ - התנאים נשארים די קבועים לאורך כל היום).

ובערב.. קצת R&R עם איזו בירה או שתיים וכמה חבר'ה.

המזג אוויר הזה הולך להשאר כאן כל הספ"ש ואולי גם אחרי, אבל לפחות אנחנו לא חוטפים את מה שקיבלו ברוסיה (אני אפילו לא רוצה לחשוב כמה זה הרבה יותר קר להיות בארבעים מעלות מתחת לאפס מאשר רק בעשר מתחת לאפס.. ההבדל, עד כמה שאני יודע, דומה להבדל בין עשר מעלות מעל האפס, לארבעים מעלות מעל האפס. תחשבו על זה קצת).

אה, כן

היום חוגג הבלוג יום הולדת שנה. מדהים לראות כמה דברים קרו מאז שפתחתי את הבלוג (מתוך שעמום, למיטב זכרוני) וכתבתי את הפוסט הראשון הזה.