את הימים האחרונים (מיום שני בבוקר  עד אתמול בלילה) ביליתי בעיר האהובה עלי באירופה - רומא.

איתי היה, כמובן, טלפוני הנאמן ומצלמתו ה"משובחת", מה שאפשר לי לצלם כל מיני דברים כאלה ואחרים, שלדעתי תפסו יפה את "האווירה הרומאית" (ולא, לא מדובר בכל מיני מוניומנטים כמו הקולוסיאום, הפנתאון או מרחצאות קרקלה).

חנייה

אנחנו חושבים שבשטוקהולם אין ממש חניה, אני חושבים שבתל אביב המצב ממש גרוע, אבל ברומא..

רחוב שלם של דאבל-פארקינג. משמאל יש מדרכה, מימין יש עוד נתיב אחד צר. איך האנשים שחונים בצד הימני יוצאים מהחניה? Your guess is as good as mine.

אין כזה דבר "מקום חנייה לא מנוצל" - כל סנטימטר אפשרי (וגם הרבה שלא אפשריים) משמש לכלי רכב.

שתי המדינות היחידות בעולם בהן הצליחה מאוד ה"סמארט" הן צרפת ואיטליה, וברחובות רומא אפשר לראות מאות רבות מהן. כמובן, שכמו שרואים בתמונה למעלה, ייתרונן אכן לא יסולא בפז.

חתולים

גם ברומא יש הרבה חתולים שמסתובבים בחוץ. פחות באיזורים עמוסים ויותר בכל מיני רחובות צדדים, הנה שתי דוגמאות. אחד בזולא בכניסה לבניין בו יושב המשרד שלנו, ואחד עם ארוחת מלכים חתולית..

שלוש צלחות אוכל קיבל בר המזל הזה. הוא ישב לו בניחותא, וטעם כל פעם את האוכל מצלחת אחרת.

אוכל ופרסומות

כמובן שאי אפשר בלי גלידה כשבאים לאיטליה, במיוחד לא כשחלונות הראווה לגלידריות שיש בכל פינה נראים ככה:

לבית הקפה הזה יש לא פחות משלושים ושניים סוגים שונים של שוקולד, אותו אפשר לאכול "נא" או להשתמש בו להכנת שוקו (למי שמעוניין לבוא לבקר - למקום קוראים News Cafe והוא נמצא לא רחוק מהפונטנה די טרווי)

מרצ'נדייז! מרצ'נדייז! גט איט וייל איטס הוט! מסתבר שגם אפיפיורים מתים (אקס-אפיפיור, אם אנחנו רוצים להשתמש בטרמינולוגיה מונטי פייטונית) יכולים לשמש כבסיס לפרסומת ל.. אם הבנתי נכון עם האיטלקית הבסיסית מינוס שלי, מעין עוגת רולדת מבחילה במיוחד.