לפני משהו כמו חצי שנה פלוס סיפרתי לכם על בן דוד של הבלונדה, שהתחתן עם אהובת ליבו השבדית. סיפרתי גם על החתונה שהתרחשה בלא מפחות מאשר האי הפרטי של הורי הכלה.

אכן, כמו שדאפי אומר בפרק המוצלח ביותר של ה"לוני טונס" אי פעם - They are comfortably well off.

בין השאר, אותם הורים הם הבעלים של אחת הקונדיטוריות המצליחות, המשובחות, הותיקות והיקרות בשטוקהולם. ככאלה, לא רק שההכנסות נאות בהחלט (and then some), אלא שבהחלט אפשר לצפות, בכל פעם שנפגשים עם הבן דוד ואשתו, שתגיע גם איזו עוגה או שתיים מהקונדטוריה, מעוצבת לעילא ועם טעם גן עדן (כן, מן הסתם הם אלו שאחראים לעוגת החתונה שתהיה לנו במסיבת החתונה).

בכל מקרה, לזוג המאושר נולד לפני שנה וקצת ילד. הילד שמנמן כמו האבא, ועם עיניים כחולות ענקיות כמו האמא, ובאופן כללי ילד שבדי רגיל למדי.

מה שפחות רגיל הוא, שהתגלה לפני כמה חודשים כי הילד רגיש מאוד ללקטוז (חלב ומוצריו) וביצים.

מה זה אומר? מעבר לעובדה שהילד לא יכול לאכול גבינה בלי שייקבל הלם אנפליקטי, או לשתות שוקו, זה אומר שלמרות שהילד הוא נצר למשפחת קונדיטורים מכובדת, למרות שסבו, סבתו ואמו מריצים את אחת הקונדיטוריות הטובות בשטוקהולם, הילד לא יכול לאכול (כמעט) שום מאפה תוצרת הקונדיטוריה, שכן קיימות מעט מאוד עוגות, עוגיות שוקולדים (כן, הם מכינים במקום טראפלס מדהימים) ולחמים שאין בהם לפחות קצת ביצים ו/או חלב.

אכן, הסנדלר הולך יחף, וילדו/נכדו של הקונדיטור יושב ואוכל פריכיות אורז וחלב סויה (כרגע הוא עוד צעיר מדי כדי להבין את המשמעות, אבל רק חכו ותראו מה ייקרה איתו עוד כמה שנים..).