ריח בחירות עומד באוויר.

לא, אני לא מדבר על השעמומון שיבוא מחר על ישראל (למישהו יש ספק שקדימה+עבודה יהיו מפלגות השלטון הבאות? Then again, כולנו יודעים למי נתנה הנבואה..) אלא על הבחירות הכלליות שיערכו בשבדיה בספטמבר הקרוב.

יש ריח של מהפך באוויר - "השילוש השלטוני" הכמעט-נצחי בשבדיה - הסוציאל דמוקרטים (בהנהגת רה"מ - יורן פרשון) ביחד עם מפלגת הירוקים ומפלגת השמאל נמצאים בשלטון ברציפות מאז בחירות 1994. יותר מכך, מלבד תקופות קצרות ביותר (האחרונה שבהן בתחילת שנות ה-90) מפלגת הסוציאל-דמוקרטים היתה מפלגת השלטון ב-60 השנים האחרונות (וזו הסיבה ששבדים רבים מכנים את שבדיה "דיקטטורה דמוקרטית" או "דמוקרטיה דיקטטורית").

יורן פרשון - רה"מ שבדיה ממפגת הסוציאל דמוקרטים

מול הסוציאל דמוקרטים ("העבודה" של שבדיה) עומדת מפלגת "המתונים" ("הליכוד" של שבדיה) והעומד בראשה - פרדריק ריינדפלד, אשר היו בשלטון תקופה קצרה (בתחילת שנות ה-90) ומציגים עצמם כאלטרנטיבה השלטונית (ביחד עם קואליציה של שלוש מפלגות נוספות) לשלטון הסוציאל דמוקרטים.

פרדריק ריינדפלד - מועמד רה"מ של מפלגת "המתונים"

דברים רבים קרו במהלך הקנדציה האחרונה של הסוציאל דמוקרטים אשר גרמו לאנשי המפלגה להביט בדאגה בסקרים, ולראות שלראשונה מזה עידן ועידנים, אכן יש סיכוי שהמפלגה תנושל משלטונה הכמעט-נצחי.

מפאשלות כלכליות (כולל מינוי תמוה ביותר לשר אוצר של אחד, פר נודר, אשר למד בסך הכל קורס בודד אחד בכלכלה באוניברסיטה ובראיון הכניסה שלו לתפקיד אמר, הין השאר "אני לא חושב שידע בכלכלה הוא משהו נחוץ כדי לתפקד כשר אוצר"), דרך פאשלות מנהלתיות (הבלאגן האטומי אחרי אסון הצונאמי, חוסר העזרה וההענות של השלטון לאלפי הפצועים השבדים, ההתנערות מאחריות ועוד) וכלה בסקנדלים שונים ומשונים.

בין המעניינים (והאחרונים) שבהם אפשר לציין  את סקנדל שליחת האי מיילים אשר לכלכו על ראש מפלגת המתונים. אי מיילים שנשלחו, מתברר, על ידי פקידים בכירים במפלגת הסוציאל דמוקרטים

דבר נוסף - אשר קרה רק בשבוע שעבר - שרת החוץ השנואה ליילה פרייוולד (זאת שאמרה בנונשלנטיות כי אחרי שהיא שמעה על אסון הצונאמי היא הלכה לתיאטרון וסגרה את הטלפון הסלולרי שלה) נתפסה משקרת "על חם", דבר שהביא להתפטרותה המיידית (זוהי ההתפטרות השנייה שלה על רקע שכזה - לפני כמה שנים היא התפוטרה על רקע שקר מתפקיד שרת המשפטים, לא פחות).

למרות כל זאת - המאבק צמוד למדי, ובין "גוש המתונים" ל"גוש הסוציאל דמוקרטים" המאבק צמוד למדי עם ייתרון של אחוזים בודדים ל"מתונים". זהו בהחלט שינוי מהפכני במדינה שמצביעה כמעט אוטומאטית לסוציאל-דמוקרטים (וכפי הנראה, רבים יעשו זאת גם כעת), אבל המפלגה משיבה מלחמה. החלטה חכמה אחת אפשר לציין מהיום - ראש הממשלה מינה לתפקיד שר החוץ, במקום שרת החוץ המתפוטרת, בחור בשם יאן אליאסון - דיפולמט שבדי מקצועי שעובד במוסדות דיפלומטים בכירים כבר עשרות שנים וכרגע משמש כראש אגף באו"ם.

אין ספק שהבאת בעל מקצוע שכזה לתפקיד, במקום השקרנית הלא-יוצלחית, תזכה את יורן פרשון בנקודות ותעזור לעוד כמה שבדים להרגיש כי "אולי בכל זאת הסוציאל דמוקרטים יכולים להמשיך לשלוט".

יאן אליאסון - דיפלומט שבדי בכיר ומערך עד מאוד - שר החוץ החדש של שבדיה

וזאת בעיה, אין ספק. אמנם שבדיה היא עדיין מהעשירות במדינות העולם, עם מערכות רווחה, בריאות וחינוך שלמרות כל הבעיות מספקות שירות ברמה גבוהה בהרבה מהנמצא בכמעט כל ארצות העולם ועם עודף תקציבי קבוע מדי שנה בשנה.

אבל עדיין - מפלגה שיושבת בשלטון כל כך הרבה זמן מתנוונת - אפשר לראות זאת לדוגמא בהבטחה המגוחכת של הסוציאל דמוקרטים לסבסד את טיפולי השיניים בשבדיה (שכיום הם יקרים כל כך עד ששבדים לא מעטים נוסעים לחו"ל כדי לעבור טיפולי שיניים), "אבל רק אחרי הבחירות". למה? הרי המצב ידוע במשך שנים, ומפלגת השלטון נמצאת שם כל הזמן הזה - אם הם באמת היו מסוגלים לטפל בבעיה - למה רק אחרי הבחירות ולא עכשיו?

דבר נוסף - אסון הצונאמי. האסון הגדול בהיסטוריה של שבדיה לפני הצונאמי היה אסון המעבורת "אסטוניה", שטבעה בדרך משטוקהולם לטלין (בירת אסטוניה) ועל סיפונה יותר מאלף נוסעים. בוועדת החקירה שהוקמה בעקבות האסון הוחלט (על ידי אותה ממשלה כמעט בדיוק כמו שיושבת היום, עשר שנים לאחר האסון, בשלטון), להקים גוף מרכזי שיטפל באסונות בקנה מידה גדול.

עשר שנים עברו ומה שנשאר מהתוכנית זו פיסת נייר. בכל העשור בו ישבה אותה קואליציה בשלטון, עם החלטה מסודרת להקים רשות שכזאת, דבר לא נעשה. את התוצאות ראינו בפוקט בדצמבר 2004.

אז מה ייקרה? קשה מאוד להגיד. כמו שכתבתי, יש נאמנות בסיסית של שבדים רבים מאוד לסוציאל דמקורטים, מפלגה שעדיין נחשבת ל"אבי שבדיה המודרנית", שהפכה אותה ממדינה אירופאית ענייה ונחשלת למדינה אירופאית חזקה, עשירה ומתקדמת. לעניות דעתי - ההילה הזאת שייכת לעבר, והשלטון צריך רענון רציני, כזה שיתאים את שבדיה למצב האירופאי והעולמי של שנות האלפיים, ויעזור לה להמשיך לצעוד קדימה ולא להשאר במקום (כפי שנראה, לעיתים, שהיא עושה כיום על השלטון הנוכחי).