יש לנו, לי ולבלונדה, טעמים שונים למדי בכל הקשור לאומנות. נכון, מעת לעת אנחנו מוצאים מכנה משותף (את דאלי, אשר ושאגאל שנינו אוהבים, למשל), אבל יהיה נכון להגיד שלרוב, מה שאני מוצא כמרתק, מיוחד ומעניין היא רואה כמשעמם, בנאלי, או פשוט מכוער וכמובן - הדבר תופס גם לכיוון השני.
לכן, מפתיע למדי שהצלחנו, ב(כמעט) שלוש שנים שעברו מאז שהגעתי לשבדיה, למצוא (פחות או יותר) את עמק השווה בכל הקשור לתמונות ושאר דברים שתלויים אצלנו בבית על הקירות.
מכיוון ששנינו לא ממש אוהבים "אומנות לא מקורית" (פעם היו לי המון רפרודוקציות, אבל החלטתי שאני דוגל בשיטת ה"הכל או לא כלום" - אם אני לא יכול למצוא משהו מקורי, אז אני מעדיף שהוא לא יהיה שם. מוזר, אני יודע, אבל לראות פוסטר או רפרודוקציה של ציור מרגיש לי, באיזשהו מקום, מזוייף), ומכיוון שאומנות מקורית זה דבר שעולה כסף (והרבה), רוב הדברים שתמצאו אצלנו בבית על הקירות הם צילומים, רובם ככולם כאלו שצולמו על ידי או על ידי הבלונדה, והצלחנו להגיע למנוחה ולנחלה בכל הקשור ל"מה יהיה לנו על הקירות".
עם זאת, בחודש האחרון, השתנו מעט הדברים. מתנה יפה לחתונה שקיבלנו מאחד מחברינו הטובים שהיה בסין (ציור על נייר אורז), ציור יפהפה של צייר רוסי בשם קאנסקי שקניתי פפראג ועוד כמה דברים, הגיעו לכך שהגיע הזמן להתחיל לשנות סדרי עולם, להזיז, להוריד ולהחליף.
ה-"Trading" שמתחיל כתוצאה מכך משעשע עד ביזארי לחלוטין, ומשפטים כמו "אם תורידי את ברכת הבית המכוערת שתלית במקום תמונת היער הירושלמי היפה שלי, אני אהיה מוכן שאת פוסטר הבחורה הדרום אפריקאי נאפסן במקום אחר עד שתהיה לנו דירה יותר גדולה" או "את תמונה המצוקים מקורסיקה אי אפשר לתלות במטבח, כי זה לא ממש מתאים לתמונת החומוס שיושבת שם כבר, ואותה אני לא רוצה להזיז".
כן, חיים מסובכים, אין ספק.
אביב
אתמול היתה קשת אביבית, לא פחות, וככה זה נראה (זו כמות האור שיש כאן באמצע אפריל בשעה שבע וחצי בערב, מה שמראה שאכן הקיץ מתקרב לו בצעדי ענק. רק נקווה שמזג האוויר ייזכור שגם הוא צריך להתאים את עצמו):
אל יתהלל חוגר כמפתח
עשר דקות אחרי שכתבתי את הפוסט התחילה בחוץ סערת שלגים א-ד-י-ר-ה. אמנם "חם" מדי (שש מעלות מעל האפס) כך שהשלג נמס ברגע שהוא מגיע לקרקע, אבל עדיין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Ford Prefect
