נפגשתי עם החבר'ה מהעבודה החדשה (עוד שבועיים פחות יום למניאק) ברחוב כלשהו בדרום שטוקהולם. המקום נראה כמו כניסה לגראז', מה שלא היה רחוק מהאמת - כי בפנים חיכו לנו כמה מסלולי מירוץ גדולים של מכוניות מירוץ על שלט.

אחח.. אין כמו קצת תחרות כדי להתחיל את מערכת היחסים שלי עם האנשים הללו, חשבתי לעצמי.

אז מי היו שם? הבוס שלי לעתיד, שני הקולגות שלי (בתפקיד זהה) וכמה מנהלי פרוייקטים שאיתם, כמו שזה נראה, אצטרך לעבוד די הרבה.

חלוקת הגברים נשים היתה סבירה למדי, 4 נשים היו שם, לעומת ששת הגברים (כמה זה בסך הכל? תחשבו לבד).

אחת מתוך אותן 4 נשים היתה בלונדה קטנה וחמודה עד מאוד, מסוג הנשים שבארץ לא היו מסוגלות לזוז מטר אחד בלי שמישהו ינסה להתחיל איתן. מסתבר שהיא היתה בחופשת לידה (מה חופשת לידה? היא נראית כאילו בשבוע הבא יימלאו לה 18) והיא חוזרת לעבודה אחרי שנה וחצי (נו, חופשת לידה בשבדיה) בדיוק באותו יום כמוני.

כמובן שזה נתן לנו קרקע משותפת לדיונים מעניינים למדי, במיוחד לאור העובדה שלה יש נסיון עם החברה (היא עבדה שם במשך שלוש שנים לפני שהיא יצאה לחופשת לידה) ומסתבר שהיא לא רק נראית כמו מלאך, אלא היא גם בן אדם שנון, משעשע ופשוט נחמדה. אין ספק, עם קולגות כאלה, יהיה הרבה יותר פשוט להתחיל לעבוד במקום החדש.

גם השניים שחולקים איתי תפקיד זהה, אותם פגשתי באחד מהראיונות המקדימים, התבררו כאנשים פתוחים למדי ומעניינים מאוד, מה שהופך את החשש הראשוני של מפגש עם מקום עבודה חדש לקטן הרבה יותר.

בכל מקרה - לעניינו.

כל אחד קיבל שלט ומכונית, והובלנו אחר כבוד למסלול מרוצים ענק (שנראה כמו מסלול מרוצים ,אפילו עם גלגלים זעירים מגומי כמחסומים בנקודות אסטרטגיות).

אחרי הסבר קצר התחלנו בחצי שעה "חימום". בעקרון, מדובר ברכב חשמלי די קטן (משהו כמו 20 ס"מ אורך) אבל מהירים למדי (מישהו טען שהם מגיעים כמעט ל-50 קמ"ש). השלט מאפשר לתת גז, לבלום, לנסוע רברס וכמובן - ימינה ושמאלה.

אחרי תקופת החימום - חצי שעה של מירוץ, בו הזוכה הוא זה שעשה את מירב ההקפות סביב המסלול.

ומי זכה?

אני, כמובן.

לא רק שזכיתי, אלא קרעתי את המתחרים ללא רחמים (מה שדי מוזר, בהתחשב בזה שמעולם לא "נהגתי" בכזו מכונית. אולי השנים של משחקי מחשב כולל הרבה מאוד שעות של משחקי ראלי בפלייסטיישן עשו את העבודה). הייתי מקום ראשון עם 85 הקפות של המסלול, כשהרחק מאחורי, המקום השני היה עם 55 הקפות בלבד.

משם המשכנו לאיזו מסעדה איטלקית. שם התברר לי שהנושא שבעיקר מעניין אותי בימים אלו - דירות/בתים - מעניינים כמעט את כולם שם, והשיחה נסבה על גדלים, מיקומים, מחירים וכמובן - שאלת השאלות - האם המחירים בשוטקהולם כרגע הם בועה, או שרמת המחירים כאן הגיע לרמתה האמיתית.

התברר גם שמלבדי, כולם היו כבר בעלי משפחות עם ילדים, כך ש Once again, אפילו שאני כבר בן 27 (וחצי?) ונשוי, אני עדיין ה"ילד" בחבורה. נו טוב, כרגיל.

משם המשכנו לעוד איזה דרינק בפאב נחמד (עם שבעים סוגי בירות שונות, ובכל זאת לקחתי, בסופו של דבר, Leffe Blonde. כוחו של הרגל) ו..יאללה, הביתה.

יצאתי, בסופו של דבר, מרוצה מאוד מכל החוויה. אם ההתנהגות של האנשים שם היתה מדגם מייצג של צורת התנהגותם בעבודה, אז המעבר יהיה חלק מאוד.