אני והבלונדה קרובים לנקודת השבירה. יש דירות למכירה. יש הרבה דירות למכירה, השוק פשוט מוצף. הבעיה? יש הרבה יותר אנשים שרוצים לקנות מאשר למכור. התוצאה ידועה גם למי שלא למד מיקרו-כלכלה באוניברסיטה.

יש בהחלט כמה highlights לחיפושים של החודש-חודשיים האחרונים, והרי הם לפניכם:

משחק אבוד מראש

זאת היתה דירה קטנה למדי, 3 חדרים עם 74 מ"ר בלבד. עם זאת, התכנון הפנימי היה כזה שהיא הרגישה גדולה ומרווחת. ארונות גדולים, רצפת פרקט משובחת, מטבח מצויד ותכנון טוב עשו אותה לדירה נחמדה ביותר.

היא היתה בקומה שלישית, בבניין אשר נמצא ברחוב Sandhamn. רחוב בפרבר בשם Gärdet אשר לא רק קרוב יחסית מאוד למקום העבודה החדש שלי, אלא גם רחוב שקט למדי, למרות היותו קרוב לאטרקציות כמו פארקי ענק, מרכזים מסחריים ואפילו מרכז העיר.

כדי להוסיף על כך, מחיר הפתיחה היה לא גבוה יחסית, וה"תשלום החודשי" היה 1500 קרונות בלבד (נמוך מאוד). כדי להוסיף חטא על פשע, ביום השני בו הראו את הדירה התקבלה הודעה מ"ועד הבית" כי ה"תשלום החודשי" הולך להיות מקוצץ, בעקבות מכירת שתי דירות להשכרה בבניין, בחצי. 750 קרונות לחודש. פשוט בדיחה (סכום נורמלי בדירות שכאלה הוא בין 2500 ל-3500 קרונות בחודש).

זאת היתה הדירה הראשונה שבה אני והבלונדה ביחד הרגשנו מיד ש"זה זה". אהבנו את הדירה, את המיקום וכמובן - את התשלום החודשי.

מיידית נתנו הצעת פתיחה גבוהה - כמה גבוהה? 300,000 קרונות מעל מחיר הפתיחה של הדירה.

התחרות היתה בעיצומה. הגבול העליון שלנו לדירה היה 3.65 מיליון קרונות, כאשר הצעת הפתיחה שלנו העלתה את המחיר מ-2.45 (מחיר הפתיחה) ל-2.75.

אחרי פחות מיום, נותרו שלושה ב"מירוץ". אנחנו, ושתי נשים. אחת מהן בדיוק מכרה וילה ב"Täby" (איזור קרוב לשטוקהולם, בו הווילות לא בדיוק זולות) ואחת שמכרה דירת 4 חדרים ברחוב Östermalm, אחד הרחובות היקרים ביותר בשטוקהולם.

כבר אז היה ברור שזה הולך להיות משחק אבוד.

בסופו של דבר, כאשר הגענו ל-3.6, נשארנו רק אנחנו והגברת מ-Östermalmgatan. העלתי העלאה אחרונה של חמישים אלף קרונות ל-3.65. אחרי עשר דקות התקשר אלי בחזרה המתווך. "הגברת מציעה 3.85. האם אתה רוצה לעלות עוד?".

מפח נפש. לא רק בגלל שהפסדנו את הדירה, אלא בגלל שההפסד היה ידוע מראש. איך אפשר להתחרות במישהי שכרגע מכרה דירה במחיר פי שלוש או פי ארבע ממחיר הקנייה שלה לפני 15 שנים, כאשר יש לה עכשיו בבנק, במזומן, יותר כסף ממה שלנו מותר ללוות בשביל משכנתא? הרי ברור שהסיכוי היחיד היה אם היא תחליט שזה יקר מדי בשבילה, ואין שום סיכוי שזה ייקרה כשהיא בדיוק הרוויחה כל כך הרבה כסף ממכירת הדירה הקודמת.

נו, שויין.

תשלום חודשי שהרג את הקנייה

מכיוון שאתם לא צריכים לסבול כמוני (הרי אתם לא מתכננים לקנות דירה בשבדיה, נכון?), אז אין טעם להכנס לכל הפרטים הטכניים של מה זה "התשלום החודשי" ומה הקשר שלו לקניית דירה. אסתפק בלהגיד שזה לא בדיוק "תשלום ועד הבית" אלא הגרסא המשודרגת, החשובה והמשמעותית הרבה יותר שלו.

בגדול - יש שני פקטורים בקניית דירה (רק דירה, לא בית פרטי) בשבדיה - מחיר הדירה והתשלום החודשי. ככל שמחיר הדירה המבוקש גבוה יותר, כך יהיה התשלום החודשי נמוך יותר, ולהפך. התשלום החודשי מגלם בתוכו גם את החובות של החברה שהיא הבעלים של הבניין, כך שתשלום חודשי גבוה יותר מהווה סיכון גבוה יותר בקניית הדירה, והוא גם, בניגוד לריבית על המשכנתא, לא מוכר לצרכי ניקוי מס.

אבל, אמרתי שלא אבלבל לכם בשכל יותר מדי, אז נסתפק בזה.

בכל מקרה, דירה אחת שראינו, דווקא ב-Södermalm, האי הדרומי של שטוקהולם. היתה דירה גדולה, מרווחת, שקטה ויפה. אבל.. תשלום חודשי גבוה להחריד, כזה שהפך את מחיר הקנייה ללא כדאי כמעט ממחיר הפתיחה. הסכמנו לעלות איתה "עוד מעט", אבל זה לא הספיק. הפסדנו אותה לאיזו זקנה מרירה, שהיה ברור שהיא שונאת את הדירה כשהיא באה לראות אותה, שהיא תשנא אותה כשהיא תגור בה, אבל היא עדיין תרצה (וגם הצליחה) לקנות אותה.

ניבזות לשמה

היתה גם דירת ארבעה חדרים מרווחת, 98 מ"ר, בפרבר בשם Hjorthagen. גם את הדירה הזו אהבנו (וגם אתם, הצגתי לכם אותה בבלוג). מחיר הפתיחה היה סביר, התשלום החודשי מעט גבוה אבל עדיין בסדר גמור.

ה-Bidding היה שקט למדי. באופן מפתיע כמעט ולא היו מתמודדים על הדירה, ובסופו של דבר זכינו, אני והבלונדה, בו, עם מחיר שהיה גבוה ב-250,000 קרונות בסך הכל ממחיר הפתיחה של הדירה.

סוכן הנדל"ן יצר קשר עם הבעלים, הודיע לו על התוצאה ו... הבעלים הודיע לו שזה לא מקובל עליו, כי מחיר הזכייה נמוך מדי לטעמו, ואינו עונה על הציפיות, ולכן הוא רוצה להראות את הדירה שוב ולעשות Bidding חוזר.

עכשיו, כדי שתבינו כמה זה מלוכלך. החוק הלא כתוב של סוכני הנדל"ן אומר כי מחיר הפתיחה של ה-Bidding אמור להיות המחיר המינימלי בו יסכימו מוכרי הדירה למכור אותה, באם יקבלו מחיר מינימלי זה. כל מחיר מעל מחיר המינימום יהיה רווח נקי מבחינתם (ומבחינת הסוכן, שאמור לקבל אחוז מסויים מהרווח הנוסף הזה).

כך שלבוא ולהגיד שההצעה המנצחת נמוכה מדי פשוט שוברת לגמרי את כללי המשחק. עם זאת, זכותו המלאה של בעל הדירה לדרוש להראותה עוד פעם.

עם זאת, הודיע בעל הדירה כי אם נסכים לשלם 100,000 יותר מההצעה איתה זכינו, הוא ייתרצה וימכור לנו את הדירה מיידית.

אותנו זה הרתיח, אבל לבסוף, למען הפרקטיות וכי באמת רצינו את הדירה, הצעתי "לפגוש אותם בחצי הדרך" - אני אוסיף 50,000 קרונות, וככה כולם ייצאו מורווחים (או מופסדים, תלוי איך מסתכלים על זה). עבד, נכון? לא.

הם הודיעו שהם מסרבים, ובתחילת השבוע שלאחר מכן (כאשר הייתי בארץ) הראו את הדירה שוב.

גם הפעם הגיעו ממש מעט אנשים, ונתנה רק הצעה אחת על הדירה, נמוכה בשלושים אלף קרונות מההצעה הגבוהה ביותר שנתתי על הדירה (כולל התוספת של ה-50K).

עם זאת, הבעלים קיבלו את ההצעה, ומכרו את הדירה למציעים החדשים. סוכן הנדל"ן אפילו לא טרח להתקשר להודיע לי שזה המצב, וגיליתי את זה לאחר מספר ימים כאשר התקשרתי לברר מה קורה.

רמאות לשמה

כמו שכתבתי למעלה, מחיר פתיחת ה-Bidding אמור לייצג את מחיר המינימום הריאלי של הדירה, מחיר שגם אם הדירה תמכר בו, המוכרים ירגישו כי הרוויחו את הכסף המגיע להם לפי תנאי השוק.

עם זאת, ברור שרבים משחקים עם זה, אבל נתקלנו בדירה אחת בה המשחק היה כל כך מלוכלך וכל כך קיצוני, שהוא פשוט עשה לנו בחילה.

מדובר היה בדירת שלושה חדרים ב-Karlbergvägen, רחוב שוקק ופופולארי מאוד באחד מהאזורים היקרים של העיר- Vasastan. הבניין עצמו הוא בניין יפהפה במיקום מעולה, והדירה משופצרת לעילא ולעילא. קטנה למדי (73 מ"ר עם שלושה חדרים), אבל בהחלט פנינת חמד.

גם התשלום החודשי לא גבוה במיוחד (פחות מ-3000 קרונות לחודש) לכן מכל הבחינות, דירה שצריכה להמכר בתחום הריאלי של בין 3.5 ל-4 מיליון קרונות (כן, אלו הסכומים שדירות כאלו מגיעות אליהם).

עם זאת, מחיר הפתיחה המצויין במודעות היה 2.4 מיליון קרונות. יותר ממיליון מתחת למחיר השוק הריאלי, ויותר מחצי מיליון מתחת למה שהיה נחשב מחיר פתיחה "הוגן".

התוצאה צפוייה - אנשים חשבו כי הם מצאו מציאה, ובאו לראות את הדירה. כך שכאשר הגענו לדירה מצאנו שם יותר ממאה אנשים. כולל תור של בערך שלושים שעמדו בחדר המדרגות, מחכים לתורם להכנס ולהסתכל.

הדירה היתה פשוט מפוצצת, וכשהבלונדה, רותחת מזעם, שאלה את הסוכנת המחוייכת מדוע הם נתנו מחיר פתיחה כל כך נמוך, כאשר ברור שהוא לא ריאלי ולא רלוונטי, היא פטרה אותה במשהו לא מחייב כמו "החדר השלישי יכול בעצם להפוך לחצי חדר ואז זו דירת שניים וחצי חדרים", או משהו בסגנון.

ה-Bidding על הדירה התחיל אחרי שהראו אותה פעם אחת בלבד (אחרי כל כך הרבה אנשים, לא היה טעם בכלל להראות אותה שוב) ותוך זמן קצר (ועם 12 נותני bid שונים, בניגוד ל-3 עד 4 שיש ב-bidding ממוצע) הדירה תפסה והגיעה למחיר של 3.6 מיליון קרונות.

אפשר לעקוב אחרי ה-Bidding ברשת. לכל אתרי סוכני הנדל"ן יש, בדף של כל דירה (מלבד הפרטים והתמונות של  הדירה עצמה) את "מחיר הפתיחה" של ה-Bidding, ואז את  ההיסטוריה של ההצעות. בלי שמות, אבל עם תאריכים, שעות וסכומים.

לכן, תארו לכם מה רבה היתה תדהמתי כאשר גיליתי, יום לאחר ה-Bidding הסוער, שהם שינו את המחיר ההתחלתי של ה-Bidding! במילים אחרות, כדי לשפר את הסטטיסטיקות של הסוכנות (כי קפיצה כזאת עצומה במחיר מראה אחד משני דברים - או שסוכן הנדל"ן לא יודע מחייו כאשר הוא מתמחר דירות ואז הוא במקצוע הלא נכון, או שהוא עושה זאת בכוונה תחילה כדי למשוך אנשים לדירה, ואז הוא נוכל). עם זאת, יש לי את ההוכחה שהמחיר שונה בדיעבד, ואת המידע הזה שלחתי לכל העיתונים הגדולים, כמו גם לאיגוד סוכני הנדל"ן בשבדיה, בתקווה שהם יעשו משהו בעניין (למרות שאני בספק רב).

אז מה עכשיו?

זהו רק קומץ סיפורים קטן, שמדגים לכם את המצב. כרגע אנחנו ב-Bidding על דירת שלושה חדרים יפהפיה, אבל עם תשלום חודשי גבוה ועם הצעת פתיחה שהעלתה מיד ב-200,000 ביחס למחיר הפתיחה, אני לא רואה כיצד היא תשאר במחיר שמשתלם לקנות אותה.

אז התחלנו לחשוב על אלטרנטיבות - לצאת רחוק יותר מהעיר, לפרברים מרוחקים יותר, ולקנות דירות או דופלקס במחיר שפוי לחלוטין, עד כדי כך שיש איזורים בהם נוכל לקנות בית עם שתי קומות, גינה מקדימה ומאחורה, במחיר שהוא חמישית או שישית ממחיר דירת שלושה חדרים בתוך העיר.

עם זאת, מעבר שכזה יחייב אותנו לקנות לפחות מכונית אחת, אם לא שתיים. כמו כן, זה יהיה גזר דין מוות לחיי החברה שלנו - מי ירצה להגרר בתחבורה ציבורית כדי לבוא לבקר אותנו? (הרי אנשים שגרים בתוך העיר לא מחזיקים מכוניות כאן) ומצידנו - לנסוע נסיעה ארוכה בכל פעם שרוצים לפגוש משהו. מעיק.

אז הגענו להחלטה שאולי, רק אולי, נוותר על העניין לחלוטין.

ומה נעשה במקום? נשאר בדירה השכורה הנוכחית עוד שנתיים, אולי שלוש, ואז מיד נלך ונקנה ביד פרטי גדול מחוץ לעיר, ופשוט נדלג על שלב קניית הדירה לחלוטין.

הפיצוי?

אבל.. אם עושים את זה, אז אנחנו עדיין גרים בפרבר, עדיין בדירה קטנה יחסית, צריך לפצות איכשהו, לא?

הרעיון שלי הגיע מכך ש-

א) מאז שהגעתי לכאן, אין לי אוטו משלי, וזה משגע אותי.

ב) גם אני וגם הבלונדה בהחלט יכולים להשתמש באוטו כדי להגיע לעבודה עכשיו, כששנינו צריכים לנסוע כדי להגיע לאליה.

ג) אין ספק שאם יהיה לנו אוטו משלנו, נסתובב הרבה יותר בסופי שבוע, וגם נהיה מוכנים לצאת יותר במשך השבוע (כי זה די מבאס להגיע הביתה עם התחבורה הציבורית אחרי יום עבודה, ואז לחזור שוב לעיר).

אז מה נקנה? אני לא יודע, אבל שמתי את עיני על זאת. עם זאת, ברגע שתהיה תוספת למשפחת פרפקט, המכונית הזאת יעילה בערך כמו טלוויזית HDTV לעיוור מלידה, ולכן אולי במקום כדאי את זאת, שהיא עם ביצועים לא פחות טובים, אבל גם בעלת מושב אחורי (קטן, אבל מספיק לתינוק, או לילד ;-) ולא לדאוג, אם זאת תהיה אחת כזאת אז בטוח לא בצבע המזעזע הנ"ל).

נחייה ונראה.