היום הזה, אני לא יודע למה, הרגיש לי כולו כמו התחלה של סוף שבוע.

זה שבוע רגיל לחלוטין, ומחר יש עוד יום עבודה מלא (שבעקבותיו אמנם ניסע לספ"ש מעניין עם ר' ו-ק' לבית הוריה של ק' הרחק משטוקהולם, אבל עדיין, יום מלא לפני כן).

אולי זאת השמש, אולי זה החום (מעל 20 מעלות כאן כבר מאז יום שישי האחרון, שזה בהחלט הרבה בשביל מדינה כמו שבדיה. השיא היה יומיים שלמים של 30 מעלות צלזיוס, שזה באמת חם, בכל מידה שהיא),אולי זה היה השקט היחסי של הבוקר. אין לי מושג למה.

אבל ההרגשה הטובה הזאת, הרגשת ה"יום שישי אחר הצהריים" בארץ - כאשר חם אבל לא מאוד, כאשר עיתוני הספ"ש זרוקים ברחבי הסלון, ומחפשים עוד מוסף שעוד לא קראנו (ומנסים להבין, בפעם המיליון, למה לעזאזל שמים שלושים דפי פרסומות בתור הספתח של כל מקומון, בידיעה הגמורה שכולם פשוט מדלגים על הדפים הללו באופן אוטומאטי). ארוחת הצהריים - לרוב חומוס טרי ביחד עם פיתות חמות, ואיזה סלט ירקות קצוץ עם שמן זית, בתוספת מיץ תפוזים סחוט טרי, כבר יושבת לה בבטחה בבטן. פירות (ענבים? אבטיח? מלון? אפרסק?) יושבים להם בצלחת ליד, בשביל הנישנוש.

יום שישי אחר הצהריים, אחרי יום שישי בבוקר, בו קמים בעשר או אחת עשרה, יוצאים לאיזה בית קפה מפוצץ אבל מגניב ואוכלים יופי של ארוחת בוקר, כמו שאפשר למצוא רק בארץ, עם חברים. מתגלגלים בחזרה לאוטו וקופצים לקניות ו"סידורים", שעיקרן הוא או ביזבוז כסף לשמו, או בזבוז כסף במטרה לקבל מוצרי צריכה (או אוכל) אחרים שלא ממש צריכים, אבל ממש כיף שיש.

יום שישי אחר הצהריים, מסתובבים יחפים, יוצאים קצת לגינה ושומעים את ציוציי הציפורים, את המשחק של האור בין העלים. מרגישים את הדשא בין הרגליים, ומתיישבים על הכיסא הכי נוח מבין הכסאות בחוץ, מתחת לסככה והמאוורר שמפיג את החום והלחות שעדיין מרגישים בחוץ, נרגעים.

נכנסים הביתה, תופסים תנומה של שעה על הספה, ליד העיתונים. בחוץ אפשר לשמוע עדיין את ציוץ הציפורים. כבר לא צריך מזגן, אז פותחים את החלונות והדלתות לגינה ומקבלים בריזה נעימה וקלה.

קמים יוצאים מהבית, הולכים חמש דקות ברגל ומגיעים לחבר טוב. מסתובבים קצת, מדברים, מדסקסים. מחליטים לקחת את האוטו ולקפוץ לים. טיול על החול בשקיעה ודסקוס עניינים ברומו של עולם. החול חם מהשמש של היום, אבל מתקרר במהירות. המים עדיין חמים, וההרגשה הנפלאה של ללכת עם הבהונות במים, להרגיש את החמימות הנעימה הזאת, ולהנות מהשקט שנשאר אחרי שכל התלמידי תיכון/משפחות עם תינוקות כבר הלכו הביתה לנוח.

יום שישי אחה"צ שנגמר, ואחרי השקיעה הולכים הביתה, מתקלחים, מחליפים את המכנסיים הקצרים והטי שירט של הים למשהו טיפה יותר ייצוגי (אבל עדיין נוח וזרוק במידה) ויוצאים לשבת שוב על החוף, לשתות איזו בירה או שלוש עם החברים. לדסקס, לצחוק, להרגיש שיש לנו את כל הזמן שבעולם.

יום שישי אחרי הצהריים, כמוהו חוויתי רבים מספור. עם זאת, לצערי, כל עוד אני גר בשבדיה, אין סיכוי שהם ייראו עוד פעם כך (ומכיוון שהזמן עובר והכל משתנה לו, גם אם נחזור בסופו של דבר לארץ, אין לדעת אם זה יהיה דומה במשהו לזכרונות הכה-מתוקים הללו).

יום שישי אחרי הצהריים. זה מגיע כבר מחר, ועם זאת מרגיש לי כמו שנות אור מכאן.