את סוף השבוע בילינו בבית הוריה של ק', שנמצא במחוז Dalarna. המחוז הוא אחד הפסטורליים והיפים בשבדיה, והכפר בו הם גרים נראה בדיוק כמו שהייתם מצפים ממקום שכזה להראות.

פעילויות הספ"ש היו רבות ומגוונות (וייתקבל פוסט מלא וגדוש כולל שלל תמונות מחר) אבל לפני זה, יש סיפור חשוב יותר.

אביה של ק' הוא נגן/זמר/מומחה יין/מספר סיפורים למחייתו. ככזה, אין ספק שיכולתו לספר סיפורים (לא רק המילים, אלא הטעמתן, תנועות הגוף והבעות הפנים והקול) משובחת ביותר, והסיפור שהוא סיפר לי, אכן היה מרתק ונפלא, והחזיר אותי למחוזות ילדות  נשכחים (או, לחילופין, לפרקים של סדרת המופת The Story Teller).

בכל מקרה, הסיפור הגיע אחרי שראיתי מספר בובות שחורות משחור, עם זנב ארוך ועיניים לבנות וגדולות, עומדות להן על מדף מעל דלת הכניסה לסלון. נזכרתי שאותה דמות בדיוק מסמלת במפות של הכפר בו הם גרים את "בית התרבות" של הכפר, ולכן שאלתי מה זה הדבר הזה:

האבא החביב חייך חיוך והתחיל לספר לי באנגלית. "ר' מכיר את הסיפור כבר אבא, אתה יכול לספר בשבדית", קטעה אותו ק' אחרי דקה, ולכן הוא עבר לספר בשפת אימו.

ישבנו שם בסלון, אני בניחותא על הספה, הוא ממולי יושב על כורסא והמנורה ממעל מאירה את פניו באור שהופך את תווי פניו, המעניינים גם ככה (הוא נראה כמו שילוב של טרי פראטצ'ט והרבי מילובביץ', באמת), למיסתוריים עוד יותר.

הסיפור

כאשר הוא היה ילד קטן, ה"מבוגרים" כולם נהגו להשתמש בייצור בשם Mörksugga ("מסור החושך", בתירגום ישיר) כצורה הכי טובה לאיים על ילדיהם בכל מיני עניינים ("אם לא תגמור את האוכל/אם לא תלך לישון/אם לא תתנהג יפה יבוא ה-Mörksugga ויאכל אותך!").

"אבל מה זה ה-Mörksugga?", שאלו הילדים.

"זה משהו נורא ואיום, נורא ואיום", ענו המבוגרים. "זה ייצרו שחי לו ביערות, אבל מגיע לפעמים גם לכפרים ולבתים. הוא פעיל בלילה והאוכל האהוב עליו ביותר הוא ילדים".

"אבל איך הוא נראה??", שאלו הילדים המפוחדים.

"אי אפשר לתאר את זה, פשוט אי אפשר, בגלל שזה כל כך נורא", היו עונים המבוגרים. "אבל הם מסוכנים יותר מכל דבר אחר שקיים".

גם הילדים לא טמנו את ידם בצלחת, ובכדי להרשים אחד את השני, סיפרו אחד לשני סיפורים (וכמו שהוא טען, ילדים הרי אף פעם לא משקרים אחד לשני, רק ל"מבוגרים", או ככה ילדים חושבים).

אז אחד סיפר על איך שה-Mörksugga כמעט תפס אותו כאשר הוא חזר לפנות ערב דרך היער.

אחר סיפר שהוא ראה אחד הולך בתוך היער, והוא היה כל כך גדול עד שראשו נראה מעל צמרות העצים.

שלישי הראה צלקת, וסיפר כי הוא קיבל אותה מ-Mörksugga שאכן תפס אותו, אך הוא הצליח להמלט ברגע האחרון.

רביעי סיפר על איך הוא נתקע בבקתה ביער, כאשר Mörksugga רבים הסתובבו מסביב, מנסים למצוא אותו כדי לאכול אותו.

לכן, אפשר לדמיין את האימה שהוא חש, כילד קטן, כאשר סבתו החליטה לשלוח אותו ערב אחד, בזמן השקיעה, לקרובת משפחה כדי שיביא משהו ממנה.

"אני אלך להביא מחר סבתא, אני מבטיח!" הוא אמר, יודע כי הדרך לקרובת המשפחה עוברת דרך היער, ויודע גם יודע (בזכות סבתו, שטרחה להזכיר זאת הזכר וחזור), מה גר שם בתוך היער.

"לא מחר, עכשיו, ומהר", ענתה הסבתא ושלחה אותו לדרכו.

את הדרך הוא עשה במהירות האפשרית, והגיע מתנשם ומתנשף לבית הקרובה, זקנה גם היא. לקח לה זמן די רב למצוא את מה שהסבתא בקשה, והיא השתהתה עוד יותר כאשר הציע לו מיץ פירות ועוגיות ("העוגיות שלה היו ידועות כטובות בכפר", הוא הוסיף, "אבל סרבתי בתוקף והסתכלי החוצה בחשש לכיוון השמש שכמעט וכבר שקעה").

לבסוף היא מצאה את הדבר, והוא יצא שוב לדרכו, רק כדי לגלות שהשמש כבר שקעה, והכל מחשיך.

מבוהל, הוא התחיל ללכת במהירות דרך היער. ביער היו עצי תפוח שנראו כמו אצבעות הנשלחות לשמים, השמיים עצמם היו אדומים כדם, ומשקי כנפיים מפחידים של ציפורים עלומות אפפו אותו מכל עבר.

מבוהל עד אימה, ובטוח שהנה עוד רגע מגיע ה-Mörksugga לטרוף אותו חי, הוא החל לרוץ, מוותר על השביל ורץ דרך שיחים וענפים כדי לקצר את  הדרך כמה שיותר בחזרה לבית הסבתא.

כשלבסוף הגיע, מלוכלך, מזיע, מתנשף ופצוע, פתחה לו הסבתא את הדלת, לקחה ממנו את הדבר שהושאל מקרובת המשפחה, ולפתע שמה לב למראהו.

"מה בשם כל האלים קרה לך?", היא שאלה אותו.

"רצתי דרך השיחים", הוא אמר, מתנשף.

"למה שתעשה כזה דבר? האם אתה טיפש? למה לא ללכת בשביל?", רעמה הסבתא בכעס.

ילד, ילד, אבל הוא לא יכול להודות בכך שהוא פחד מהיצור שלא ממש היה בטוח שהוא קיים מחד, אבל לא יכול היה לשלול את קיומו מאידך (והרי, כבר ילדים בגיל קטן לומדים ש-Better safe than sorry, ואם אינך יכול להיות בטוח בקיומו של איום כלשהו, עדיף להניח שהוא אכן קיים).

"פשוט רציתי להגיע הביתה מהר יותר", הוא ענה.

"נו באמת, ילד קטן וטיפש", עכשיו הסבתא היתה באמת עצבנית. "לך מיד להתרחץ, להסתדר ולמיטה בלי ארוחת ערב! ואם לא תעשה זאת מהר, ה-Mörksugga יבוא ויאכל אותך!!".

והאמת

ה-Mörksugga, כאמור, הוא פולקלור מרכזי מאוד במחוז Dalarna. צייר מפורסם מהמחוז החל להשתמש בדמות (שעד אותו זמן היתה אבסטרקטית למדי), בכל הציורים אותם צייר.

לבסוף, השתרשה צורה מסויימת (שדומה למדי ל-מומינים הפינים, ולפי מה שהבנתי אפילו היה סכסוך משפטי בעבר של "מי היה קודם"), אשר הפכה לצורה המוכרת לעיל.

יותר מכך, הוקמה קרן ה-Mörksugga, אשר הכנסותיה (בעיקר ממכירת מזכרות שונות עם הייצור) הוקדשו לבניית מוזיאון, וטיפוח אירועי תרבות אחרים (ומכאן השימוש בסמל הזה לציון בית התרבות).

ה-Mörksugga עצמו, בטרנספורמציה מושלמת, הפך תוך דור מייצור אשר משתמשים בו כדי להטיל פחד ואימה (או אולי פשוט משמעת) על הילדים, לשומר ומגן הבית (והילדים במיוחד), אשר ייבלע ויאכל כל איום אשר יינסה להתקרב אל הבית (או החדר בלילה), ויגן על יושביו, כי הרי אין יצור חזק ואיום ממנו.

כך שהיום, אפשר למצוא אותם בבתים רבים במחוז, מגינים על היושבים, ונראים כל כך תמימים (ועם זאת מסתוריים ומאיימים).

ה-Mörksugga הפך לאייקון של ממש, ואפשר למצוא עגילים, מצעים, בובות ואפילו שלטי תנועה והכוונה בכבישים אשר משתמשים בו במחוז.

וכמזכרת, קיבלנו גם אנחנו אחד, כדי שיישמור עלינו בבית.

וכמו שאמרתי ל-ר' - אין ספק, לילדים שלך יהיה מספר סיפורים משובח במיוחד. אני ממש מקנא.