ממש לא מזמן חזרתי להיות בקשר (פחות או יותר) עם אחת האקסיות ה"וותיקות" ביותר שלי (ורק כדי להבהיר את הנקודה כבר ממהתחלה - כן, הבלונדה מודעת ויודעת ואפילו קראה את המיילים, למרות שזה שעמם אותה אחרי זמן קצר).

קוראים לה תדה (פששש.. שמות בבלוג, אבל הבטחתי שאנשים שאי אפשר לזהות גם ככה, אשים שמות). היא הולנדית, מעיר צפונית בהולנד. פגשתי אותה בגיל שש עשרה וחצי, ביליתי איתה חודש בהולנד אחרי סיום בית הספר, והחלק האחרון בסיפור המשותף שלנו היה כאשר היא הגיעה לארץ כמה וכמה שנים מאוחר יותר, ובילתה איתי במשך שבוע, כאשר לקחתי אותה לטיול בכל הארץ (מאילת ואת הגולן בארבעה ימים. היה מעניין).

למרות שהיא נוצריה ואין לה (או, ליתר דיוק, לא היה לה) שום קשר לישראל, הביקור שלי בהולנד אי שם בכיתה י"א והמפגש שלי איתה יצר עניין. היא למדה עברית באוניברסיטה בהולנד, ואפילו הגיעה לכמה חודשים לארץ לעבוד בהתנדבות, רק כדי לבלות בארץ.

הקשר נותק אחרי שחזרתי לבלונדה. תדה היתה בארץ באותו הזמן, וחוסר תשומת הלב שלי אליה (אפילו שכחתי את היום הולדת שלה, שחל שלושה ימים לפני היום הולדת של הבלונדה), גרם לה להחליט כי אני אדם רע לב ואכזר, ומאז נותק הקשר.

ממש עכשיו נוצר הקשר מחדש. אני יזמתי. חיפוש קצר ברשת מצא אותה - עכשיו היא כבר פסיכולוגית מדופלמת. עדיין מדברת עברית אבל שכחה קצת. גרה בעיר אחרת בהולנד ובאופן כללי נראה שהחיים שלה טובים למדי. השוק הגדול ביותר, אולי, היא העובדה שבמקום שיער בלונדיני שופע וארוך, כפי שהיה לה מאז שהכרתי אותה, היום היא מסתובבת לה עם קארה קצר. נו, שינויים.

לא ממש ברור לי למה חזרתי להיות איתה בקשר. קשה לי להסביר. אני מניח שסקרנות זה חלק מהעניין, ואולי איזה צורך להסתכל אחורה על מה שעשיתי בעשור האחרון בחיי ולהבין כל מיני החלטות וכיוונים שנלקחו. חלק מזה יכול להיות גם קשור למייל שהבלונדה קיבלה מהחברה האובדת בדרום אפריקה (אם כבר מדברים עליה - הבטחתי הסבר - מסתבר שהיא ניתקה קשר עם הוריה, פשטה את הרגל, עיקלו לה את האוטו ורוצים לזרוק אותה מהבית. עם זאת, יומיים אחרי זה הכל כבר נשמע הרבה יותר טוב, כך שבאמת צדקתי כשאמרתי לבלונדה שלדעתי היא אובר-דרמטית, כמו שהיא אוהבת להיוץ).

בכל מקרה, קשר לי להסביר לעצמי בדיוק למה בחרתי לנסות ולחזור להיות איתה בקשר, כך שקשה עוד יותר להעלות זאת על הכתב.

בכל מקרה, החזרה הפתאומית הזו לקשר גרמה לי להרהר בעוד כמה בחורות, חלקן היו קשורות אלי לזמן קצר בלבד, חלקן היו חלק משמעותי ביותר מחיי במשך תקופה לא קצרה.

יש את ליטל, הקצינה הג'ינג'ית המתוקה. זאת שהפנתי לה את גבי בגלל שנדרשתי לעשות זאת (ומסיבה טובה, אבל שלא באשמתה כלל). היא הפכה להיות אומללה למדי אחרי זה, ולבסוף אפילו מצאה אושר מסויים, אבל כבר לא ראיתי אותה במשך יותר מחמש שנים, ואני בהחלט תוהה מה קרה לג'ינג'ית הרזה עם הקול המאנפף והחיוך המקסים.

יש את לוריין. לוריין כבר צריכה להיות בת 37 היום. גדולה ממני בעשור. היא עבדה בצוות הטכני בחברה בה עבדתי בדרום אפריקה. היתה לה ילדה בת 7 והיא עצמה היתה בת שלושים. היינו ביחד כמה חודשים באחת ממערכות היחסים הרציניות ועם זאת ההזויות ביותר שהיו לי אי פעם. היו לה ידי זהב, ולב זהב גדול עוד יותר. עזבתי אותה לטובת אחרת כאשר הבנתי שאין עתיד ביחסים בין בן עשרים וקצת הולל, ובת שלושים וקצת פלוס ילדה. למרות זאת נשארנו בקשר טוב. קשר שאבד כאשר עזבתי את דרום אפריקה בפעם האחרונה, באמצע 2002. הטלפון הסלולרי שלה לא מחובר, ולא הצלחתי למצוא מישהו שיודע מה עלה בגורלה, או איך אפשר למצוא אותה היום.

יש גם את ליסה. זאת שבאה אחרי (או במקום?) לוריין. גדולה ממני "רק" בחמש שנים, עם סיפורים ובעיות מפה ועד הודעה חדשה. הבחורה הראשונה איתה חלקתי בית ברצינות. הבחורה לימדה אותי המון - מדברים על סקס ועל יחסים ועד דברים כמו עד כמה אנשים יכולים לזייף, לשקר ולעשות מניפולציות, רק כדי לשפר את מעמדם האישי או לטובתם האישית. גם כלפי אנשים שהם כביכול אוהבים את מאוד. לקח חשוב מאוד לחיים, ועם זאת אני מניח שעם כל האכזבה והכעס, עם השנים פיתחתי סוג של אהדה והבנה לבחורה.

היא היתה אמורה לעזוב לברזיל מדרום אפריקה. עם חבר חדש. זה היה לפני ארבע שנים וגם עיקבותיה נעלמו מאז ללא שוב.

יש את נטלי, שפגשתי בפעם הראשונה בה הלכתי לנסות קפוארה, מה שהפך עוד באותו הערב של מפגש סקס בדייט ראשון, ומשם למערכת יחסית של שבועות בודדים שעיקר עניינם היה אוכל סיני וסקס. היא היתה הבחורה הכי דומה לבלונדה שהיא לא הבלונדה שהכרתי אי פעם.

פעם אחרונה ששמעתי, היא היתה בדרכה לסין ללמוד רפואה אלטרנטיבית. זה היה בסוף שנת 2000.

יש עוד כמה, אבל אני חושב שזה מספיק לעכשיו.

הייתי שמח מאוד לפגוש כל אחת מהן ולשבת על כוס בירה/קפה או שתיים, לצחוק על העבר, לשמוע על ההווה ולחשוב על העתיד.

אבל, בניגוד לסיפור עם תדה, זה כנראה לא ייקרה.