בסקר שהתפרסם הבוקר באחד מהיומונים החינמיים של שטוקהולם (יש שלושה כאלו. זה מאוד נוח - שלושתם מתפרסמים חמישה ימים בשבוע, מחולקים חינם בכל תחנות הרכבת התחתית וחלק מתחנות האוטובוס וכוללים כל מה שעיתון יומי רגיל אמור לכלול), נשאלו צעירים בשטוקהולם לגבי דיעותיהם בכל הקשור ל"דייט ראשון".

משלל הנתונים, שניים תפסו את עיני:

• יותר מ-78% (מדובר בגברים ונשים, להזכירכם) חושבים שסקס בדייט ראשון הוא בסדר גמור אם שני הצדדים מרגישים שזה נכון ורצוי.
• 35% חושבים שדייט ראשון בבית של הצד השני הוא הגיוני לחלוטין.

בדיוק באותו עיתון, בכותרת ראשית, התפרסם כי מאז שנפתח "חדר המיון לנפגעות תקיפה מינית" ב-Södersjukhuset (בית החולים הדרומי של שטוקהולם) לפני מספר חודשים הגיעו לשם 650 נפגעות תקיפה מינית. רק מחציתן החליטו להגיש תלונה במשטרה על התקיפה.

ועכשיו - הבהרה - אונס הוא אונס הוא אונס. אם האישה אומרת לא, אז זה לא. לא אולי, לא כמעט, לא עוד מעט, זה לא. גופה של האשה הוא רכושה הפרטי בלבד, ואין לאף אדם את הזכות לכפות את עצמו עליה.

בנוסף - אני חושב שסקס הוא דבר נפלא ואמור וצריך להיות חופשי - כל עוד זה בהסכמת שני הצדדים, והטאבו של "פגישה שלישית" או "אחרי נישואין" או שאר עניינים שכאלה לא ממש רלוונטיים מבחינתי (שוב, כל עוד שני הצדדים רואים זאת באותה צורה).

עם זאת, קשה לי שלא להרגיש שיש קשר מסויים בין שני הדברים הכתובים לעיל. עם חלק כה גדול של האוכלוסיה (כולל נשים צעירות לא מעטות) מכריזות בר' גלי כי סקס בדייט הראשון זה בסדר גמור, וחלק לא קטן מאלו לא רואות שום בעיה לבלות את הדייט הראשון, לרוב עם זר מוחלט שפגשו בפאב או "פגשו" באינטרנט, בדירתו הפרטית ללא אף אדם אחר נוכח, האם אין כאן קריאת תיגר למזל (או לחוסר המזל)? איכשהו, המשפט "הפיקח יודע לצאת ממצבים שהחכם לא היה נכנס אליהם" עולה לי לראש בשלב זה.

ומה אתם חושבים?