אתמול בערב צפינו בסרט המאפיה הקוריאני A Dirty Carnival.

(את הסרט שהיינו אמורים לראות ביום שני - Sounds of Sand, לא הלכנו לראות. החלטנו שממש אין לנו כוח לצאת מהבית אחרי יום ארוך כדי להתחיל לראות סרט שאמור, על פי התיאור לפחות, להיות מדכא למדי. במקום זה, אמה של הבלונדה התלהבה מהעניין, לקחה מאיתנו את הכרטיסים והלכה לצפות. עוד לא שמעתי ממנה דיווח אבל אני חושב שהיא נהנתה).

בכל מקרה, הסרט הארוך (אפשר להגיד אולי קצת ארוך מדי) - שעתיים ועשרים דקות, מתאר את חייו של מאפיונר מהדרג הבינוני במשפחת מאפיה דרום-קוריאנית, שחייו מסתבכים כאשר חבר ילדות, המנסה לכתוב תסריט לסרט על המאפיה, נכנס לחייו.

גם הבלונדה וגם אני התרשמנו לטובה מהסרט - רמת הריאליזם בו גבוהה למדי (לפחות עד כמה שאנחנו יכולים לשפוט תמונה כה מעמיקה לתוך התרבות הדרום קוריאנית, משהו שבסך הכל אין לנו ממש קשר אליו), הסיפור מעניין ולעתים בלתי צפוי, המשחק טוב (ושוב, מוזר ומעניין כאחד לראות עד כמה שונה החברה הדרום קוריאנית מזו המערבית) ואפילו האקשן עשוי בצורה שהיא גם מעניינת, וגם ריאליסטית עד מטרידה.

הסוף עצמו מרגש, מעניין ומעורר מחשבה והשיר איתו בחרו לסיים את הסרט - Old And Wise של The Alan Parsons Project, היתה בחירה מעניינת (ועם זאת מאוד נכונה). השיר הוא גם אחד השירים האהובים ביותר על הבלונדה, כך שבכלל היה נחמד.

באופן כללי, יש לציין שהקולנוע הדרום-קוריאני הולך ומשתפר בכל הקשור לסרטי פעולה בכלל ומאפיה בפרט, ויוצר סרטים שאינם נופלים ברמתם מהסרטים ההוליוודים הטובים (ואף עולים עליהם במובנים מסויימים). דוגמא יפה נוספת היא הסרט שיצא לי לראות בפסטיבל בשנה שעברה - A Bittersweet Life.

מומלץ, אבל רק אם אתם נהנים מתצוגה של כמעט שעתיים וחצי של תרבות שונה לחלוטין, ומסרטי מאפיה, כמובן.

ציון: 8 מ-10.