רציתי להתעלם מכל העניין, או לפחות לא לכתוב עליו בבלוג.

אחרי הכל - הרי הרים ותלי תילים של מילים נכתבות, נכתבו וייכתבו על ההוצאה להורג של סדאם. ימים יגידו אם מעשה הנקמה (המוצדק לחלוטין, כשלעצמו), היה טעות היסטורית או צדק היסטורי.

המאמר של רון בן ישי (שלמרות שאני חושב שהוא די פומפוזי ונפוח, הוא מוכיח את עצמו לפעמים כמעין קריסטיאן אמאנפור של "ידיעות") גרם לי בכל זאת לרצות ולכתוב כמה מילים.

כמה מילים על כך שבסופו של דבר - כל רודן, אכזרי ככל שיהיה (כן, אפילו האכזריים מכולם בעת המודרנית, מיודעינו היטלר או סטאלין), הוא בסך הכל בן אדם. בן אדם עם רצונות, שאיפות, פחדים, גאוות, מחשבות ותהיות.

כל להיות "חכמים בדיעבד" ולהגיד - תראו מה הוא הפך להיות, הרי היה ברור עוד מההתחלה כי הוא יהפוך להיות למשהו מפלצתי, נורא. לו רק "היינו מטפלים" בו כבר אז, כשעוד היה קטן וביישן, אז אולי היינו יכולים למנוע כל כך הרבה טרגדיות.

אולי, ואולי לא (באופן כללי, לכל ה"גאונים בדיעבד", כפי שאריאל זילבר אוהב לקרוא להם, אני ממליץ בחום לקרוא את Making History של  Stephen Fry. ייתן להם, אני מקווה, קצת חומר למחשבה). אבל מה שחשוב כאן היא העובדה שכל אדם,  באשר הוא וללא קשר למעשיו, הוא בסופו של דבר - בן אדם.

ולכן, כמה ביזארי שזה יישמע (ולמרות שאני בהחלט חושב שסדאם חוסיין הוא אדם שהרוויח ביושר את גזר דין המוות שלו), טיפ טיפה עצוב לי על כך שבצורה שכזו הוא סיים את חייו.

(ואם נהיה פרקטיים לרגע - עם סאדם עדיין בשלטון, סביר להניח שאיראן לא היתה מגיעה לאן שהיא היום וגם אם כן - את מירב המאמצים היא היתה מפנה מול השכנה ממערב ולא מול "השטן הקטן").

ומה לעשות בקשר לעיראק?

הפתרון  כל כך ברור שזה ממש חבל שאף אחד לא מיישם את זה במציאות (למרות שברור שהסיבה שזה לא מיושם היא אינטרסיים מערביים, בעיקר אמריקאים). עיראק מורכבת משלושה מיעוטים שלא ממש סובלים אחד את השני, ויושבים, רובם לפחות, באיזורים מוגדרים למדי.

הפתרון, לעניות דעתי, צריך להיות "פתרון יוגוסלביה" - שלוש מדינות לשלושה עמים. הכורדים, השיעיים והסונים - כל אחד ייקבל חתיכה משל עצמו ועיראק - מדינה מלאכותית למדי שגבולותיה הנוכחיים הוגדרו על ידי הבריטים אחרי שהם השתלטו על האזור במלחמת העולם הראשונה - תפסיק להתקיים.

האם זה ייקרה? האם נקבל מלחמה בסגנון יגוסלביה של תחילת שנות ה-90 (פלוס פיגועי התאבדות, מינוס, לפחות בינתיים, טיהורים אתניים) או שיושכן "שלום זמני"? או שאולי איראן תצליח להשתלט על האיזור? ומה עושים עם העובדה שבמקרה שהחלוקה הנ"ל אכן תתרחש, השיעיים יישארו עם האיזור העשיר ביותר בשדות נפט  ויהפכו ל"ואסל" של איראן (אם לא חלק רשמי מהמדינה?).

ימים יגידו.