החלטתי שלעשות "סיכומי שנה" למיניהם זה לא ממש מעניין. יותר מעניין אולי להסתכל קדימה, ולנסות לדמיין איך יראו החיים שלי בעוד עשר שנים.

הנכם מוזמנים ליצור פוסטים דומים - אני חושב שיהיה מאוד מעניין לקרוא איך כל אחד רואה את עצמו, משפחתו, סביבתו וכו' בעוד עשור.

יהיה מעניין גם להשוות את זה למציאות (בהנחה שנגיע לנקודת הזמן הזו, והפוסטים עדיין יהיו זמינים).

אשמח אם תקשרו את הפוסטים שתכתבו לפוסט הזה. אז.. הבה נתחילה

פורד פרפקט - 11/01/2017

אישי

כבר הגעתי לסוף שנות השלושים של חיי. עוד שנתיים אני כבר כמעט בן ארבעים! מחצית החיים מאחורי (פחות או יותר). השיער כבר מתחיל להאפיר, אבל עדיין בלונדיני-שטני ברובו ומלא (ותודה לגנים של הוריי שהביאוני עד הלום). הקמטים על הפנים ניכרים קלות, אבל לא בצורה ניכרת.

אני עדיין משתדל לשמור על כושר, ומתאמן שלוש פעמים בשבוע (פעמיים כשאין זמן). אני מניח שיש לי כמה ק"ג שלא ממש צריכים להיות שם, אבל לא משהו ששמים אליו לב.

אני עדיין גר בשבדיה, את האזרחות קיבלתי לפני כמעט עשור ומאז הפכתי להיות פעיל מעט בפוליטיקה המקומית. בישראל היו מחשיבים אותי לשמאלני, כאן אני נמצא בימין הלא קיצוני. מצחיק איך שדברים משתנים.

משפחה

הבלונדה, אשתי הנפלאה מזה יותר מעשור, היא עדיין האהבה הגדולה של חיי.

ביחד הקמנו משפחה לתפארת שגדלים והופכים להיות בני אדם בזכות עצמם - דבר שהוא מפחיד ומרגש באותה מידה.

הבלונדה עדיין רזה ושמורה להפליא, כמו שבדרך כלל נראות הסקנדינביות (אולי תודות לשמש החלשה?). היא קודמה לפני כשנתיים לסגנית מנהלת מחלקת מחלות זיהומיות בבית החולים הגדול של שטוקהולם - Karolinska.

מנהלת המחלקה עומדת לפרוש בקרוב ונראה שלבלונדה יש בהחלט סיכוי להפוך למחליפה שלה. שבוע העבודה שלה ארוך ומתיש, אבל כמות השעות הנוספות גורמת לכך שהיא יכולה לצבור גם הרבה זמן פנוי, כך שאנחנו מצליחים לבלות הרבה ביחד.

הילדים - הבכורה כבר בת כמעט תשע, מסתדרת יופי בבית ספר. היא דוברת שלוש שפות (ההקפדה על דיבור שבדית על ידי הבלונדה ועברית על ידי, כמו גם התחלת אנגלית בגיל מוקדם, השתלמו) אבל מדברת בעיקר שבדית עם הסביבה (אבל דואגת לדבר רק עברית עם הסבא והסבתא בישראל).

הקטן כבר כמעט בן שש, עדיין בטרום-בית ספר אבל מתוק אמיתי. בניגוד לאביו שיודע פחות או יותר להחליק על הקרח, הקטן החליט שהוקי קרח זה הדבר בשבילו, והוא כבר משחק שנה וחצי בקבוצת הילדים של האזור שלנו. גם הוא וגם אחותו דומים מאוד לאמא - מאוד בלונדינים, עיניים כחולות כחולות ורזים מאוד. נקווה שהגנים של האבא לא ישפיעו יותר מדי במהלך ההתפתחות שלהם בכל הקשור לעניין הזה..

ההורים שלי כבר מתקרבים לגיל שישים. אבי עדיין עובד במרץ בחברה שבה הוא שותף, אבל החליט להוריד קצת את הקצב. אמי עדיין עובדת כיועצת בבית ספר גדול (אחרי שנים ארוכות בהן היא התלבטה אם לעבור למקצוע) אבל בהחלט שוקלת להפסיק לעבוד לחלוטין בקרוב. הביקורים התכופים שלה כדי לראות את הנכדים בשבדיה יהפכו לפשוטים יותר אם לא יהיו לה מחויבויות לעבודה.

אחותי ילדה את הילד השני לא מזמן גם כן, והיא כרגע בחופשת לידה. עם זאת, כבר די בוער לה לחזור ואני חושב שהיא לא תשב יותר מדי זמן בבית (מזל שבעלה עובד במקצוע שהשעות בו גמישות יחסית). אחי הקטן (אם אפשר לקרוא לבחור בן כמעט 28 קטן) התקבל לעבודה בחברת השקעות סינית גדולה בתפקיד מנתח סיכונים. המשכורת החודשית שלו זה משהו שאני בגילו יכולתי רק לחלום עליו.

עבודה

אחרי הקידום האחרון הפכתי למנהל החטיבה שבה התחלתי לעבוד לפני יותר מעשר שנים. אני אחראי על קרוב לשמונה מאות אנשים, ומרוויח משכורת מכובדת ביותר עם בונוסים נאים מאוד.

השמועות אומרות שמנכ"ל החברה, שמנהל אותה ביד רמה כבר קרוב לשני עשורים, הולך לפרוש בקרוב. אני בהחלט רואה את עצמי כמועמד לתפקיד, ורק מקווה שהגיל הצעיר יחסית לא יפריע לעניין (הוא לא ממש הפריע עד עכשיו).

אין ספק שההשלמה לתואר שני במנהל עסקים שסיימתי לפני שבע שנים בהחלט עזרה. לא הייתי מגיע לעמדה כזו בכירה בחברה ציבורית גדולה בלי זה. הוריי גם החליטו להשקיע ולקנות יחד איתנו בית קיץ, כך שכאשר הם באים לבקר הם יכולים לגור במקום משלהם, ועם זאת להיות קרובים אלינו. אנחנו עדיין בחיפושים, אבל אני חושב שמצאנו את מה שאנחנו מחפשים.

בית

את דירת ארבעת החדרים שלנו מכרנו אחרי שש שנים. מחירי הדירות בשטוקהולם התחילו שוב לעלות באותה תקופה אחרי המפולת הקטסטרופלית בשנת אלפיים ועשר.

מצאנו לנו את "בית החלומות" בפרבר קרוב יחסית לשטוקהולם - שבעה חדרים, גן גדול של אלפיים מ"ר, משקיף על אגם ועם זאת קרוב מספיק לתחבורה ציבורית ועורקי תחבורה כדי להיות נגיש. ההגבלות שנעשו בשנים האחרונת בכל הקשור לשימוש ברכבים פרטיים בהחלט מעיקות, אבל העובדה שהתחבורה הציבורית ניתנת כמעט בחינם והפכה ליעילה עוד יותר בהחלט עוזרת. בבית הזה כל ילד קיבל חדר משלו, לי ולבלונדה יש חדר עבודה וכך גם סוף סוף יצרתי לי את הספריה שתמיד חלמתי עליה - חדר המלא במדפי ספרים עשויים עץ כבד מהרצפה עד התקרה, שטיח עבה, אח וכורסאות נוחות.

מקומו של האינטרנט האלחוטי לא נפקד (מצד שני, מאז שפרסו רשתות WIMAX בכל צפון אירופה לפני כמה שנים, נדיר למצוא נקודה על פני היבשה בה אי אפשר להשתמש באינטרנט מהיר ביותר ובחינם).

חברה

באופן מפתיע, למרות שעזבתי את הארץ לפני כמעט חמש עשרה שנים (חוץ מהחצי שנה שבה גרנו בארץ אחרי לידת הילדה הגדולה שלנו, בזמן "חופשת הלידה" שאני לקחתי), אני עדיין שומר על קשר טוב עם כמה מחברי הטובים ביותר, ומשתדל לראות אותם בכל פעם שאני מגיע (וזה עדיין פעמיים בשנה, לא פחות).

יש חברים טובים בשבדיה, יותר מבעבר (ילדים הם מכנה משותף נהדר, מסתבר) ויש אפילו כמה חברים טובים מאוד (כולל ר' ו-ק', שבעצמם כבר מגדלים שני ילדים, ואותם אנחנו משתדלים לראות לפחות פעם או פעמיים בשבוע).