| |
החיים בשטוקהולם, שבדיה. הגיגים, הזיות וסתם תהיות. |
 כינוי:
Ford Prefect בן: 46 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2007
ככה את רצית אותי
את אמרת לישאנימבולבל ועצבנילא שומעלא רואהובדרך כלל טועהאת יודעתזה נכוןככה את רצית אותיקחי אותיככה עםכל מה שיש ביאת אמרת לילעזובאז עכשיו אני ברחובאין לי ביתאין לי שםכל היום אני אשםכל היום אני רושםככה את רצית אותיקחי אותיככה עםכל מה שיש ביאנ'לא רוצה להתאמץעל הגג אני שורץמתנשא מעל העירומפציץ מן האווירלא רוצה ולא מכירככה את רצית אותיקחי אותיככה עםכל מה שיש בילא שומע לא רואהובדרך כלל טועהאת יודעתזה נכוןככה את רצית אותיקחי אותיככה עםכל מה שיש בי
אין מה לדאוג, הכל בסדר.
כן, גם עם הבלונדה וגם בינינו.
אבל אין ספק שהשיר הזה, יצירת המופת שנכתבה על ידי אריאל זילבר והולחנה על ידי יהונתן גפן ואחר כל הוקלטה באלבום המופת (היחיד) של "תמוז" היא, לפחות לעניות דעתי הבלתי נחשבת בעליל, אולי שיר הזוגיות המוצלח ביותר שנכתב בעברית.
חוץ מזה - יש דרכון, יש דירה (עוד שבועיים פחות יום), יש מטבח (שולם, ייתקבל עוד שבועיים פחות יום), יש פועלים (שיבואו עוד שבועיים) ועכשיו רק צריך לקנות אריחים וצבע וכשההורים עם האח/אחות יבואו לביקור בסוף מרץ, כבר נגור בדירה ואפילו נרגיש קצת בבית.
שיהיה יופי של סוף שבוע.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
