 כינוי:
Ford Prefect בן: 46 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2007
 נפלאות האינטרנט
את לוריין הכרתי בקיץ 1999, כשהתחלתי לעבוד בדרום אפריקה. היא עבדה במחלקת ה-IT; היא היתה מבוגרת ממני בתשע שנים ועם ילדה בת שמונה בבית מנישואין שלא עלו יפה.
היתה לה משפחה קשה - אח לא בדיוק עצמאי, אמא שתלטנית ודעתנית ואבא שנעלם אי שם בעבר הרחוק.
למרות כל זאת - היא היתה בחורה פרועה (במובן החיובי של המילה), מצחיקה, שנונה ובעלת ידי זהב על כך המשתמע מכך. היא פיסלה, היא ציירה, היא בנתה רהיטים, ניגנה ובישלה. היא אהבה מסיבות והבית היה נקי ומבריק תמידית, וזאת למרות נוכחותה של ילדה בת שמונה ושני חתולים. אפילו את הנחש שהיה לי היא לקחה אליה למשמורת כאשר נסעתי לביקור בארץ.
כאשר עזבתי אותה והתחלתי לצאת עם ליסה, היא חשבה שאני עושה טעות. לא בגלל שעזבתי אותה, אלא בגלל סוג הבן אדם שליסה היתה. היא ניסתה להסביר לי את זה ואני ייחסתי זאת לקנאה והתעלמתי.
היא ידעה על יחסי לבלונדה כ"אקסית המיתולוגית" (הסטטוס שהיה לה באותו הזמן) ולכן היא הצליחה למצוא אותה (בשבדיה!) ולשלוח לה אי מייל שמסביר את המצב, וביקשה ממנה לדבר איתי כדי לנסות ולגרום לי לא ליפול למלכודת הדבש.
הבלונדה דיברה איתי, וגם זה לא עזר.
היום, בדיעבד, אני יודע שהיא צדקה לחלוטין (למרות שהקשר שלי עם ליסה, עם כל הדברים הבעיתיים שהוא יצר, גם לימד אותי הרבה מאוד על בני אדם ויחסים).
לפני כארבע שנים דיברנו בפעם האחרונה - הייתי בארץ, מתלבט האם אני הולך לעבור לשבדיה אל הבלונדה או לא.
מאז נעלמו עקבותיה. הסלולרי שהיה לי לא מחובר יותר. האימיילים שהיו לי חזרו כ"כתובת לא ידועה". החברים שעוד יש לי שם לא ידעו מה קורה איתה או לאן היא נעלמה. כל שנשאר לי הן שתי תמונות שלה (היא אף פעם לא אהבה להצטלם יותר מדי) וקופסת תכשיטים מדהימה שהיא הכינה בתור מתנה לאמא שלי (!), אותה היא מעולם לא פגשה, ושלחה יחד איתי באחת מהנסיעות שלי לארץ.
ניסיתי כמה פעמים לאתר אותה ואף פעם לא הצלחתי.
היום, בבוקר, בעודי יושב מול המחשב בעבודה וקורא את האימיילים שהגיעו מאז יום שישי, פתאום הבליח שם מוכר בסקייפ שביקש את אישורי ליצור עמי קשר.
קראתי את הטקסט פעם, ועוד פעם.
כן, זאת לוריין.
מסתבר שגם היא ניסתה לחפש אותי, ללא הרבה הצלחה, עד שהיום היא החליטה לאתר אותי בסקייפ ומצאה (טוב, זה לא ממש קשה, אני משתמש בשם האמיתי ואין הרבה כאלה בסביבה).
דיברנו במשך חמש דקות. החלפנו טלפונים וכתובות אי מייל מעודכנות ואני ארים לה טלפון כדי להשלים את השנים האחרונות.
האינטרנט זה דבר נפלא.
עדכון 20:30
כרגע סיימתי 45 דקות של שיחה איתה. היא עדיין אותה אישה לבבית, מצחיקה, בעלת אופטימיות בלתי נגמרת, לא משנה מה החיים זורקים אליה. אז מה הם זרקו אליה? אחיה הקטן נפטר מסיבוכים של סכרת נעורים לפני כשנתיים, אחותה ילדה ילד רביעי (!) עם בעיות בריאות רבות, כנראה בגלל שהיא לא הפסיקה לשתות אלכוהול בזמן ההריון ולסיום - מערכת היחסים הרצינית ביותר שהיתה לה בשנים האחרונות הסתיימה כאשר היא גילתה שיש לו חברה אחרת, ושהוא עומד להתחתן איתה.
ועם זאת - היא שמחה, מאושרת, מגדלת בת לתפארת, מחזיקה בית ועבודה טובה ועושה כמיטב יכולתה לעזור לכל מי שמסביבה ולהנות מהחיים.
היא סיפרה לי שגם היא חיפשה אותי פעמים רבות, ומאוד רצתה לדבר איתי. פתאום במקרה, אחרי שיחה שעלתה אתמול עם חברה שעבדה באותה חברה ששנינו עבדנו בה בזמן שהייתי בדרום אפריקה, שאלה החברה משהו שהזכיר לה אותי. זה גרם לה לנסות לחפש אותי שוב, הפעם בסקייפ, וגם למצוא.
סיכמנו ששוב לא נאבד את הקשר, ואני אעשה כמיטב יכולתי לראות אותה שוב, להפגיש אותה עם הבלונדה ובאופן כללי לעשות "ביקור מולדת" בדרום אפריקה, אהובתי, ביום מן הימים (ואולי בקרוב?)
לכן אומר שוב - האינטרנט זה בהחלט דבר נפלא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
