| |
החיים בשטוקהולם, שבדיה. הגיגים, הזיות וסתם תהיות. |
 כינוי:
Ford Prefect בן: 46 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2007
קצרים
חיתוכים
חתכנו לג'וניור. וזה כאב.
מעבר לעובדה שזה כאב לו (בעיקר זריקת ההרדמה, וכמה שעות אחרי כשההרדמה פגה ולפני שמשכך הכאבים נכנס לפעולה) זה כאב לנו. אני לא חושב שמעולם הרגשתי כה נבזי כמו שהרגשתי לפני יומיים. לחתוך בבשר החי של בני (אפילו שזה נעשה על ידי כירורג הילדים הטוב בשטוקהולם, אם לא בשבדיה, ואפילו שזה נעשה בהרדמה אמיתית ולא "קצת יין בפה"). כאב לי להטיל מום בבני למען איזה טקס ברברי שלא מסמל בעבורי דבר (ואין מה לעשות, הוא לא מסמל דבר).
אבל יש דברים שעושים גם כשלא רוצים, ובמקרה הזה, הדבר נעשה. הוא בסדר עכשיו, חוזר לעצמו. אבל את הטראומה של היום ההוא, כמו גם הטראומה שלי מהעניין, אני לא אשכח. ואם יהיה לנו עוד בן - אין שום סיכוי שבעולם שנעביר אותו גם כן את החוויה הזו.
עצים
מתרבות אחת לתרבות אחרת. היום קנינו את עץ חג המולד הראשון שלנו. עץ אמיתי (כזה עם עלים וגזע), בסיס לתפארת וכל הטררם. בספ"ש נקשט אותו לקראת יום שני הגדול שמתרחש, בפעם הראשונה מאז עברתי לשבדיה, אצלנו בבית. מצחיק לראות עץ גדול בלב סלון בתוך דירה. אני מניח שגם אביא כמה תמונות להמחשה בהזדמנות.
עבודה 1
שינויים אירגוניים עצומים עוברים על הארגון בו אני עובד, כהכנה למיזוג בינו לבין ארגון אמריקאי מוכר מאוד (כמה מוכר? אני בטוח שרובכם אם לא כולכם שומעים את שם הארגון הזה לפחות פעם ביום בחדשות). במסגרת השינויים אני עובר למחלקה אחרת (כי המחלקה בה אני יושב כרגע מפורקת למעשה וחבריה מפוזרים ברחבי הארגון). אני לא ממש בטוח שאני אוהב את זה, ואני לא ממש אוהב את הצורה בה זה נעשה (הודעה זמן קצר לפני שזה נכנס לתוקף - 1 בינואר, בלי שום הזדמנות לדבר על העניין מראש). מרגיש מאוד אמריקאי, ואני תוהה עד כמה דברים יישתנו עכשיו כשמטה החברה יהיה בניו יורק ולא בשטוקהולם.
עבודה 2
ואם בענייני עבודה עסקיננו - הפרוייקט עליו אני עובד מאז אמצע אוגוסט, זה שמתרחש בפולין, נקטע היום באיבו.
לא קוראים לזה קטיעה, אלא "הקפאה לזמן בלתי מוגדר". מתסכל במיוחד ודורש הרבה עבודת מאסף מצידי כדי לדאוג שכל האנשים שעבדו בשבילי בפרוייקט יבינו שהסיבה לכך לא קשורה בכלל לפרוייקט עצמו (שמשובח גם על ידינו וגם על ידי הלקוח כפרוייקט שהתנהל מצויין עד כה, גם ברמה הטכנית וגם בקשר עם הלקוח), אלא קשורה לשינויים אירגוניים מרחיקי לכת אצל הלקוח (או ליתר דיוק - שינויים בעקבות חילופי השלטון בפולין בנובמבר האחרון, והעובדה שהממשלה החדשה שם החליטה בין השאר למכור לידיים פרטיות חברות רבות שהיו באחזקה בלעדית ממשלתית עד כה).
בעסה, ועכשיו צריך לראות עם מה אני מתחיל כשחוזרים לעבודה בשנה הבאה. על הפרק - טוקיו, בומביי, הונג קונג וסינגפור, כשרוב הסיכויים מצביעים כרגע על בומביי (שהוא פרוייקט עצום בגודלו, ומוערך ב-150,000 שעות אדם). אני מצידי מאוד מנסה לדחוף דווקא את כניסתי לפרוייקט בטוקיו. גם בגלל העניין, וגם בגלל שזה טוקיו. מחר אדע יותר.
עבודה 3
מנכ"ל החברה בה עבדתי לפני הנוכחית התחיל לחזר אחרי בזמן האחרון. לא רק לחזר, אלא גם להסביר לי שהוא מתכוון לעזוב (אחרי 7 שנים) ומחפש יורש, והוא חושב שאני האדם המתאים לקחת את התפקיד. חתיכת שינוי, ואני לא ממש בטוח שאני רוצה את האחריות הזו עכשיו. אבל בהחלט מהווה חומר למחשבה.
מתנות סוף שנה
אחד הדברים שנחמדים בחג המולד - מתנות מגיחות מכל עבר.מהעבודה אלו היו 10 מניות (סמלי, אבל עדיין שווה כמה אלפי קרונות), iPod Nano ותלוש לקניית ספרים. התחלה לא רעה.
עדכון 21/12
הפור נפל. הפרוייקט הבא שלי, איתו אתחיל מיד כשאחזור מחופשת חג המולד, הוא בטוקיו.
Welcome to Tokyo, Mr. Bond
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
