| |
החיים בשטוקהולם, שבדיה. הגיגים, הזיות וסתם תהיות. |
 כינוי:
Ford Prefect בן: 47 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2007
 הגנרל היהודי של מאו
אתמול יצא לי לצפות (כן, שוב תודה ל-SVT) בסרט תיעודי מרתק ביותר, וחשבתי ששווה להזכיר זאת כאן.
לא יודע כמה מכם שמעו על יעקב רוזנפלד, אבל אני די בטוח שרובכם (כמוני) לא שמעו עליו מעולם.
מדובר ביהודי יליד אוסטריה, רופא אורולוג בהכשרתו מהמעמד הבינוני-גבוה, שהיה בעל קליניקה פרטית בווינה עד שהאנשלוס של אוסטריה ב-1938.
רוזנפלד נשלח לדכאו, שבאותו הזמן היה (יחסית) מקום קל יותר ממחנות הריכוז שהתפתחו במהלך המלחמה. באותה תקופה, ליהודים אף התאפשר לעזוב את גרמניה באם היה להם לאן ללכת.
25,000 יהודים, ובכללם רוזנפלד, הצליחו (לא יודע איך, אבל אני בטוח שזה סיפור מרתק בפני עצמו) לקבל אישור להגיע לשנגחאי, והגיעו לשם זמן לא רב לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה.
רוזנפלד התגורר בפרבר הבין לאומי של שנגחאי. למרות שיפאן כבר החלה בהתקפתה ובכיבוש סין, ולמרות ששנגחאי עצמה נכבשה על ידי היפאנים, הפרבר הבין לאומי שלה נשאר ללא פגע עד לתקיפת פרל הארבור ב-1942 וכניסת ארה"ב למלחמה באופן רשמי.
רוזנפלד פתח קליניקה באותו פרבר, אך המאורעות באירופה כמו גם בסין גרמו לו להחליט כי הוא רוצה לעזור למורדים הסינים שנלחמו בכובש היפאני. הוא החליט כי לא רק זאת, אלא שהוא רוצה לעזור למורדים הקומוניסטים, שנלחמו באותה תקופה לא רק ביפאנים כי אם גם בכוחות סין הקיסרית.
הוא הצליח להגיע, באמצעות חברים, לארמייה הרביעית של הצבא האדום הסיני, בה שימש בתחילה כמנתח בבתי חולים בחזית. הוא גם טיפל בכפריים שעד אותה עת לא ראו מעולם רפואה מודרנית.
במשך שנות הלחימה הוא התקדם בצורה מטאורית עד שקודם לדרגת גנרל האחראי על כל נושא הרפואה הצבאית והאזרחית במחוז מנצ'וריה, ומאוחר יותר שר הבריאות של המחוז. הוא הקים בית חולים גדול, בתי ספר לרפואה מודרנית וטיפל באופן אישי באלפי חיילים ואזרחים במהלך השנים הללו. רוזנפלד דיבר סינית שוטפת והפך לאחד מגיבורי המהפכה האדומה של מאו, פסל ענק שלו מקדם את הבאים לבית החולים אותו הקים, חלק משירי המהפכה כוללים את שמו והוא אף מונצח במוזיאון המהפכה הראשי, במקום של כבוד קרוב למאוזוליאום של מאו.
אחרי המלחמה הוא עבר אירוע לב והוא החליט לפרוש מהחיים הציבוריים. בשנת 1949 הוא עזב את סין כדי לחפש קרובי משפחה ששרדו את השואה. הוא מצא אח אחד שהגיע ללונדון ואחות שהגיעה לתל אביב. הוא עלה לישראל והתגורר בתל אביב עד שנת 1952, ובה גם נמצא קברו.
כמו שכתבתי בתחילה - ממליץ בחום לראות את סרט התעודה. זה סיפור פשוט מדהים.
(דרך אגב - באופן מדהים לא פחות - כמעט בלתי אפשרי למצוא חומר בעברית על הנושא. האתר היחיד שמצאתי היה אתר יהודי בייג'ינג עם כמה תמונות)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
