| |
החיים בשטוקהולם, שבדיה. הגיגים, הזיות וסתם תהיות. |
 כינוי:
Ford Prefect בן: 46 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2008
 טוקיו בתמונות
את המצלמה האמיתית שלי השארתי בבית בשביל הבלונדה, אז את התמונות שצילמתי (לפחות עד שקניתי את מצלמת הוידאו) צילמתי באמצעות הטלפון הסלולרי.
המכונות הללו, שאפשר למצוא ליד כל שירותים ציבוריים (באמת), הן מכונות אוטומטיות לטעינת בטריות של טלפונים סלולאריים.
לוחצים על כפתור, נפתח הפתח, מכניסים את הבטריה ומשאירים אותה שם עד לגמר הטעינה. יש כאלה גם בכניסה להרבה חנויות.
טוקיו-טאוור, המקבילה היפאנית (והגבוהה יותר) של אייפל
ככה זה צריך להראות. סושי מצויין במחירים מגוחכים
הרכבת התחתית בטוקיו (בעצם יש שתי רכבות תחתיות, משהו ביזארי למדי). ציבעוני כמו רוב העיר הזו
לא יודע בדיוק מה הוא עשה שם, אבל זה היה בכניסה לתחרויות הסומו והוא
נראה שווה צילום (הוא עמד, שר, וצלצל בפעמון. באמצע הכביש)
דגלי מתאבקי הסומו. כל דגל כולל גם "חסות" של חברה יפאנית כלשהי למתאבק.
קיר בכניסה לאולם הסומו
את זה מוכרים בחנויות ממתקים ביפן. שוקולד של ווילי וונקה. בדיוק כמו בספר/סרט.
הדבר הזה הוא חנות (?) משחקים. מעין גרסת ילדים לארקייד.
בשר קובה משובח על רקע טוקיו במסעדת היקיניקו שעל גג המלון בו שהינו (זה יקר, אבל טעים מאוד)
אמן חותם את שמו על האיור-מזכרת שקניתי ביום הסומו שהיינו בו (יום שהוא חלק מתחרות של 15 ימי סומו).
והנה שני מתחרים off duty, עומדים בחוץ ב-0 מעלות) ונהנים מהשמש
Breakfast for champions (האמת, דווקא ארוחת צהריים). מרק ראמן עם שלל תוספות
פסל בייסבול באיזור בו היו לנו חלק מהפגישות. מה עושים של הברווזים סטייל דונלד-דאק אני באמת לא יודע
וזהו ארקייד בו אפשר להמר על מירוצי סוסים וירטואלים. רק ביפן..
איזור Makuhari שב-Chiba השכנה לטוקיו. שם היו לנו חלק מהפגישות
שירותים טיפוסיים ביפן (תיכף תבינו למה אני מצלם)
לכל שירותים יש יחידת שליטה ממוחשבת שכוללת בין השאר חימום אסלה, בידה מחומם ושאר פונקציות משעשעות
הם אוהבים ללכת עם מסיכות על הפרצוף. בניגוד למה שאנשים חושבים, הם לא עושים את זה כי הם מפחדים להידבק,
הם עושים את זה כי הם לא רוצים להדביק (במילים אחרות - אנשים שמשתעלים/מתעטשים או מרגישים חולים
הולכים עם מסיכה על הפרצוף)
סומו
וכך נראה (חלק) מהאולם. היו שם בערך 10,000 צופים בסך הכל.
מכינים לנו סושי לארוחת צהריים
וזו התוצאה. כל מה שאתם רואים במחיר המצחיק של 30 ש"ח.
מה היה העניין עם המכונית בצד ימין למטה אני באמת לא יודע, אבל זה היה מאוד מעניין.
אקיהברה, רובע האלקטרוניקה של טוקיו. בסופי שבוע האיזור הוא מדרחוב
צבעוני, כמו שמצפים מטוקיו שתהיה
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
