רבים כבר כתבו זאת לפני, אני בטוח, אבל חשבתי שאחלוק את הנסיון האישי שלי בעניין.

מאז שגיליתי את קיקסטארטר לפני קצת יותר משנה (וקצת אחריו, את אחיו החורג והפרוע אינדיגוגו), ההתלהבות שלי לא ידעה גבולות.

כטכנו-גיק מצד אחד ו-Early Adopter מצד שני, אין מקום טוב יותר להנות מפרצי היצירתיות של אנשים שמצאו רעיון אדיר וצריכים את עזרתי כדי להגשימו.

מאז עברו די הרבה מים בסכר שבין הים הבלטי לאגן מלרן, והאמת הפשוטה והמרה היא - זה לא עובד.

כן, ישנם פרוייקטים (במיוחד כאלו הנוגעים למשל להפקת דיסק מוזיקה או פרויקט חברתי כלשהו) שאכן מצליחים לעמוד ביעדים. ישנם גם פרוייקטים (נדירים ביותר, בעיקר בגלל שהם כבר פחות או יותר סיימו את העבודה לפני הקמפיין) שמצליחים לעמוד ביעד אבל ככלל אצבע - פרוייקטים ב-Crowd Funding, במיוחד כאלו הנוגעים לייצור מוצרים או חומרה, אינם מצליחים לעמוד ביעדים. במקרה הטוב מקבלים באיחור מוצר באיכות ירודה בהרבה מהמצופה ובמקרה הנפוץ יותר - פשוט לא יוצא מזה כלום.

הנה הקמפיינים בהם תמכתי עד היום ומה שקרה איתם:

Double Fine Adventure - משחק קווסט חדש בהפקת היוצרים של הקווסטים הטובים ביותר בהיסטוריה - מומן בהצלחה אדירה (רצו 400,000 דולר, קיבלו יותר מ-3.5 מיליון), המשחק בשלבי הפקה ומתאחר וכרגע יש בלאגן לאור העובדה שכנראה הם הולכים להוציא את המשחק רק לקונסולות ולא למחשב.

השורה התחתונה - כנראה ייצא מזה משהו, אפילו משהו נחמד ביותר, אבל לא בטוח בכלל שאוכל לשחק במשחק כי אני לא בן אדם שאוהב קונסולות.

Recoil Winders - רעיון חביב למדי לשמירה על אוזניות בלי שייתבלגנו. רצו 10,000 דולר וקיבלו 140,000. הבטיחו שהמוצר יהיה מוכן באפריל ולבסוף הוא הגיע ביולי (איחור סביר ביותר, בהתחשב בנסיבות). כפיצוי על העיכוב קיבלו הממנים עוד Recoil Winder. בערך 30% מהמממנים טוענים שהם מעולם לא קיבלו את המוצר. המוצר עצמו (אני כן קיבלתי) סביר אבל לא ממש שימושי. נראה מאוד סקסי בוידאו אבל בחיי היום יום הוא נתקע, מתלכלך ובאופן כללי לא מתאים לרוב סוגי האוזניות.

השורה התחתונה - הפרוייקט עצמו עבד היטב ופחות או יותר במסגרת הזמן שהבטיחו, אבל המוצר עצמו לא ממש מעניין.

Guns of Icarus Online - משחק סטימפאנק אונליין. רצו 10,000 דולרים, קיבלו 35,000. הצליחו לסיים בזמן את הפרוייקט (באיחור של שבועות בודדים), שיתפו את הקהילה המתלהבת בגרסאות האלפא והבטא וסיפקו את כל הגודיז שהובטחו.

השורה התחתונה - פרוייקט מוצלח שיצר אחלה משחק (שווה לכם לנסות, הוא קשה אבל מקורי ומעניין).

The HuMn Wallet - ארנק מינימליסטי עשוי מתכת (אני הזמנתי את גרסת הפרימיום שעשויה מסיבי פחמן). רצו 66,000 דולרים וקיבלו 295,000. הפרוייקט התאחר בצורה משמעותית (מספר חודשים). כשהארנק הגיע לבסוף התברר ש-א) הוא לא ממש שמיש (בניגוד למה שטענו, קשה להוציא ממנו כרטיסים בלי שהכל עף החוצה). ב)בגלל חסימת ה-RFID שלו, אי אפשר להחזיק בו למשל את כרטיסי הנסיעה בתחבורה ציבורית (כי צריך אז להוציא את הכרטיס מהארנק כדי להעביר בקורא, מאוד מעצבן ולא יעיל) וג) הארנק גדול מדי כדי להיות פרקטי (הפואנטה היתה להחזיק אותו בכיס הקדמי. בפרקטיקה זה לא ממש עובד). גם כאן יש כאלו שטוענים שהארנק מעולם לא הגיע אליהם.

השורה התחתונה - רעיון חביב, ביצוע כושל. אם הייתם מסתכלים על זה בחנות ולא באינטרנט הייתם מייד מבינים אם זה מתאים לכם או לא.

Pebble - כן, השעון המדובר ששבר את כל השיאים כשהצליח לגייס יותר מ-10 מיליון דולר (במקור ביקשו 100,000). היה מעניין מאוד לעקוב אחרי תהליך הייצור וזה פיצה על העיכוב המשמעותי ביחס לתוכניות (במקור הבטיחו שהשעונים יגיעו בספטמבר, הם בפועל התחילו לשלוח אותם לאנשים באמצע ינואר). שלי עדיין לא הגיע אז קשה להגיד איך האיכות, בינתיים הביקורות מעורבות.

השורה התחתונה - מאוד התאחר, אבל אם הוא מקיים את מה שהובטח זה יהיה יופי של מוצר.

Twig - רעיון חביב ביותר - כבל גמיש וקצר עם USB מצד אחד וחיבור אייפון מהצד השני. ורסטילי ביותר (ראו את הוידאו באתר), לפחות בתיאוריה. רצו 50,000 דולרים וגייסו 168,000. המוצר התאחר במספר חודשים ובינתיים יצא האייפון 5, מה שהפך את החיבור שיש ב-twig ללא ממש רלוונטי והכעיס לא מעט מאלו שתמכו בפרוייקט כאשר המייסד סירב להתחייב שהוא יחליף או ייזכה אותם וייתן במקום טוויג עם חיבור לאייפון חמש. כשלבסוף הגיע המוצר הוא אכן נראה ועובד במובטח אבל התברר שבחיי היום יום, אין לו ממש שימוש (חשבתי להשתמש בו באוטו, אבל מסתבר שהוא קצר מדי ובכל מקרה זקוק לחיבור מה-USB למצת של האוטו, מה שמסרבל את הסיפור והופך אותו ללא פרקטי).

השורה התחתונה - המוצר אמנם עובד כפי שהתחייבו, אבל הגיע באיחור והסתבר שהוא לא ממש שמיש, לפחות לא בשבילי.

Stripped - סרט אימה שהיה זקוק לכסף בכדי לגמור את ה-Post Production ולהפיץ את הסרט. רצו 25,000 דולר וקיבלו 26,500. הסרט היה אמור להיות גמור ומוכן להקרנת בכורה בנובמבר 2012. המפיקים הפסיקו לעדכן בערך באותו הזמן ומאז לא ממש נשמע כלום (וגם לפחות בינתיים, אין סרט גמור שהופץ).

השורה התחתונה - גם אם זה נראה "כמעט גמור", בכלל לא בטוח שזה יגיע לקו המטרה.

Space Command - הפקה גרנדיוזית ומלאת אנשים "כבדים" מתעשיית המד"ב ההוליוודית להפיק סדרת מד"ב חדשה. רצו 75,000 דולרים וקיבלו 221,000. ההפקה מתקדמת ובינתיים למרות זעזועים (כמו פרישתו של אחד המפיקים הראשיים לא מזמן) נראה שהסדרה מתקדמת לקראת צילומים.

השורה התחתונה - אם אתם תומכים בפרוייקטים יצירתיים, כדאי מאוד שההיקף יהיה מוגבל או שהאנשים שמפיקים יהיו מאוד מנוסים.

Sensodrone - רעיון גאוני למדי - מחזיק מפתחות קטן שמכיל בתוכו מגוון גלאים (לחץ אוויר, טמפרטורה, אור, פחמן חד חמצני וכו' וכו') שמתחבר בבלוטות' לטלפון ומאפשר למדוד שלל דברים ואף ליצור אפליקציות לשימוש במדידות. רצו 25,000 דולרים וקיבלו 170,000. היחידות היו אמורות להיות מוכנות בספטמבר/אוקטובר 2012. בינתיים, רק יחידות הבטא מוכנות (פברואר 2013) והתחילו לשלוח אותן שבוע שעבר, בינתיים אף אחד עוד לא קיבל יחידת בטא. הם טוענים שבמרץ יישלחו היחידות ה"רגילות".

השורה התחתונה - פרוייקטים שמערבים חומרה הם מסובכים, יקרים ואיטיים יותר ממה שאפשר לצפות. במקרה הטוב יהיה איחור מאסיבי ובמקרה הפחות טוב - לא יהיה מוצר כלל.

Pulp Fiction Infographic Poster -  ציור של תרשים זרימה שמספר את כל מה שרואים בסרט פאלפ פיקשן. הרעיון היה ליצור מזה פוסטר וקיקסטארטר פשוט שימש בפלטפורמה להזמנות. רצו 5500 דולר וקיבלו 29,000. מכיוון שהיה מדובר במשהו מוכן ורק היה צריך להזמין פוסטרים, הסיפור עבר חלק והפוסטר הגיע בדיוק כפי שציפו (רק היתה בעיה קטנה - המשלוח פוסטרים הראשון הגיע מקומט מהמדפיס, מה שהכריח את הבחור לבקש פוסטרים חדשים וזה עיכב את המשלוח בשבועות ספורים).

השורה התחתונה - אלו הפרוייקטים היחידים שאפשר להיות בטוח שאכן תקבלו את מה שציפיתם.

iFlip Wallet - ארנק עשוי עור עם מקום לאייפון. יש הרבה כאלו, אבל החבר'ה הללו (שכבר מייצרים כאלו באופן מסחרי) רצו להשתמש בקיקסטארטר כפלטפורמה לקידום המוצר שלהם. מכיוון שהם כבר מוכרים בצורה רגילה ויש להם חנות אונליין, זה היה הקמפיין הכי ישיר ופשוט - ברגע שהוא נגמר התקבל מייל עם קוד שאפשר לקבל את המוצר מהאתר שלהם בחינם. תוך שבוע הוא הגיע ועובד כמצופה.

השורה התחתונה - זה לא ממש היה פרוייקט קיקסטארטר, כך שקשה להשוות אותו לאחרים.

ReadyCase - רעיון מקורי - כיסוי לאייפון שמשלב בתוכו שלל אביזרים (מברג, פותחן, זכרון USB, מעמד וכו') ועם זאת עדיין לא מוסיף משקל או נפח לאייפון. רצו 15,000 דולרים וקיבלו 125,000. התוכנית היתה לשלוח את הכיסויים הראשוני בפברואר. אחרי שבועות של שתיקה מצד הבחור שעומד מאחורי הפרוייקט התברר שהעסק עובד הרבה יותר לאט ממה שהוא ציפה. הוא עדיין מדבר על כך שהוא יתחיל לשלוח כיסויים בחודש הקרוב, אני (ורוב האחרים שתמכו בפרוייקט) מאוד סקפטיים.

השורה התחתונה - שוב, ייצור חומרה זה עסק מסובך. קחו בחשבון שהסיכוי שזה יגיע בזמן (או יגיע בכלל) נמוך.

Misfit Shine - הפרוייקט החביב עלי מכולם (לפחות רעיונית). דיסק עשוי אלומיניום שמשמש כמודד צעדים סופר מתוחכם שיכול למדוד פעילות גופנית בזמן שחייה, ריצה, הליכה, רכיבה על אופניים וכו'. רצו 100,000 דולרים וגייסו כמעט 850,000. מאחורי העניין עומדים כמה "תותחים כבדים", כולל מנכ"ל פפסיקו ואפל לשעבר ג'ון סקאלי ושני מעצבי חומרה מאפל (כפי שאפשר לראות בבירור מההשראה שהם לקחו לסגנון הסרטונים שלהם). עבר חודש מאז שנגמר הקמפיין (אותו הם האריכו בחודשיים מעבר לתכנון המקורי, בלי להודיע לאלו שכבר תמכו בהם) ובחודש הזה לא התקבל עד כה, למרות בקשות מעשרות רבות (מתוך ה-8000) התומכים, שום מידע לגבי הייצור, התוכניות, לוח הזמנים. הם טענו בקמפיין שהם יישלחו את המוצר במרץ. כרגע זה נראה מאוד לא ריאליסטי (אך קשה לדעת כי, כאמור, הם לא ממש מתקשרים).

השורה התחתונה - עדיין יש תקווה, ואם זה אכן עובד כפי שהם טוענים זה יהיה מוצר נפלא, אבל כרגע בעיקר מדאיג שהם לחלוטין לא משתפים מידע עם 8000 איש שתרמו להם לא מעט כסף כדי להגיע לייצור.

אז מה היה לנו? רק שני פרוייקטים מתוך כל אלו שמימנתי אכן הגיעו ליעד כפי שהתחייבו. בשני המקרים מדובר על מוצרים שכבר היו מוכנים מראש. 

לכן, אפשר בהחלט להשתתף במימון של רעיונות שאתם מאמינים בהם, רק צריך לזכור טוב טוב שמדובר בלא יותר מהימור - הסיכוי ששום דבר לא ייצא לפועל (או שייצא לפועל אך לא יענה על הציפיות/צרכים/יגיע באיחור משמעותי ביותר) גבוה מאוד.

(אזהרה - פוסט מלא טרוניות לרוב).

כן אני יודע, חברות טלפוניה זו מכה שאפילו לוציפר אישית מתגאה בה.

עם זאת, עדיין מדהים להתקל באטימות, טמטום וטפשות הזו באופן אישי (שכמובן משפיע ישירות על החיים הפרטיים).

הסיפור הוא כזה:

באוגוסט האחרון החלטתי להעביר את חשבון האינטרנט המהיר שלנו מחברה א'  (מעתה נקרא לה "ביש") לחברה ב' (מעתה נקרא לה גדא").

ביש יקרה למדי מגדא. במחיר של האינטרנט המהיר בלבד אצל ביש יכולתי אצל גדא לקבל גם את אותו אינטרנט מהיר וגם קו טלפון (כך שייתקבל חסכון נאה של מאה/מאה וחמישים קרונות בחודש ללא כל מאמץ).

שמח בחלקי הודעתי לביש כי אתה מתעדעד לעזוב את שירותיהם ומתכוון לעבור לחברה המתחרה גדא. (למה זה חשוב, תיכף תבינו). כמובן שהמטרה היתה לראות איזו הצעה נגדית מפתה הם ייתנו ללקוח שכך פתאום עוזב אותם אחרי שנים ארוכות. יוק. מכיוון שיש "הודעה מוקדמת" של חודשיים על ניתוק השירות, נקבע כי ב-14 באוקטובר יהיה יומי האחרון כלקוחה של ביש.

אחר כך התקשרתי לחברת גדא, שם בתום דין ודברים נחתם הסכם טלפוני ושם גם הוסבר כי מכיוון שהקו יושב אצל ביש, גדא יתחברו רק ביום בו ביש יתנתקו. ובא לארץ הויקינגים גואל.

עברו להם חודשיים וה-14 לאוקטובר בוא הגיע השבוע.

היום התחיל ככל יום חול אחר, עד לרגע בו הטרול מודיע לי כי "אבא, משהו לא בסדר באייפד שלי" (כן, לילד יש אייפד משלו. אנחנו במאה ה-21, לא?).

בדיקה קצרה העלתה כי למרות שהרשת האלחוטית בבית תקינה ועובדת במלוא המרץ, החיבור לאינטרנט הוא, אעפס, מת.

פשפוש קצר בזכרון הרעוע (הרימיינדר של לוח השנה בטלפון) הראה כי אכן - יום חג הוא זה, בו אעבור מביש לגדא.

טלפון קצר לגדא (השעה היתה רבע לשמונה בבוקר, למה זה חשוב יתברר בקרוב) ועל הקו מוקדנית חביבה. בדיקה קצרה אצלה מעלה כי "היתה בעיה בהזמנה. מכיוון שמוקד ההזמנות נפתח רק בשמונה צריך להתקשר שוב". אחרי שהסברתי לך שהחלק "שירות" ב"שירות לקוחות" אומר שהם צריכים לשרת אותי ולא להפך, היא הסכימה לבדוק איתם ב-ע-צ-מ-ה ולהתקשר שוב. מדהים.

ארבעים וחמש דקות לאחר מכן התקשרה המוקדנית החביבה ובקולה החביב בישרה לי שאכן היתה בעיה בהזמנה. כאשר חתמתי על ההסכם (הטלפוני) איתם ניסתה המערכת שלהם להעביר את קו האינטרנט המהיר אליהם. נסיון זה נכשל מפני שהקו היה חסום להעברות (זה השלב בו החלו לבצבץ סימני שאלה מעל ראשי). המערכת של גדא, באופן אוטומאטי, החליפה את "העברת הקו" ל"הזמנת קו חדש". מהלך שנחסם מיידית כי, מה לעשות, על הקו שלי ישב חשבון האינטרט המהיר של ביש. ו... זהו. בשלב זה, הפסיקה חברת גדא להתעסק בעניין. בשלב זה סימני השאלה הפכו לסימני קריאה עם ענן סערה קטן. מה זאת אומרת, "הפסיקו"? באיזה שלב בחודשיים הללו חשבה חברת גדא שאולי כדאי ליצור קשר על הלקוח כדי לספר לו שמשהו השתבש בהסכם החתום?

גם חברת ביש, לה סיפרתי כאמור שאני עובר, לא חשבה לציין בפני את הבעיתיות של ביטול הקו כאשר אני מתעדעד להעבירו לחברת גדא. מילא, גם אם הם יצאו חולערות אי אפשר לצפות ליותר - הרי אני נוטש אותם (אבל עדיין, שירות מחורבן).

בכל מקרה, בחזרה בחברת גדא - הסתבר כי מכיוון שאין כלל קו ADSL בביתי יותר (הרי ביש ביטלו אותו וגדא לא לקחו אותו) הדרך היחידה לתקן את המצב היא הזמנה חדשה, דהיינו קו חדש לבית.

או אז התברר שחברת גדא רוצה:

א) 1500 קרונות "דמי טכנאי" למקרה שיצטרכו לשלוח טכנאי ("בשביל מה צריך טכנאי, הרי הכל אלקטרוני ועד היום היה קו ADSL פעיל בבית?", שאלתי. התשובה המלומדת היתה משהו בסגנון "למקרה שהוא ייצטרך לסדר כמה דברים").

ב) ההתקנה תיקח בין ארבעה לשישה שבועות. ארבעה לשישה שבועות. חודש עד חודש וחצי.

גבירותיי ורבותיי, ברוכים הבאים לשנות השמונים! המונופול של בזק חוזר במלוא הדרו למעצמת הטכנולוגיה של צפון אירופה!

דין ודברים נוסף איתם (בסגנון "תגידו לי, אתם החלקתם על הקרח ודפקתם את הראש באיזה קנאקרברוד?", רק קצת יותר מנומס) הוביל להצלחה הגדולה - הם ינכו 50% ממחיר הטכנאי.

זה השלב בו אמרתי שהם יכולים לחפש את החברים שלהם ומצאתי די מהר דיל אצל חברה ג' שגם נותנת מחיר יותר זול, גם לא גובה דמי טכנאי עלומים וגם צריכה "רק" 2-4 שבועות בכדי לחבר אותי לאינטרנט המהיר.

מה שאומר שבינתיים אנחנו בלי אינטרנט בבית (רק בסלולרי). זה יותר גרוע מלשבת ולצפות במרתון שידורים חוזרים של "שישי גאון".

"הערבים משתלטים על אירופה!"

"אירופה מוסלמית!"

כמעט כל ישראלי שיוצא לי לדבר איתו, מעלה בשלב כלשהו את ה"בעיה הערבית", כפי שאוהבים לכנות את זה - קרי, העובדה שיש אחוז גדול למדי של יוצאי מדינות ערב הגרים במערב וצפון אירופה.

"איך אפשר לחיות ככה כישראלי ויהודי כשיש כל כך הרבה ערבים מסביב?" שואלים אותי.

אפילו אם נתעלם מהאירוניה שבשאלה כל כך טפשית (פעם אחרונה שבדקתי, ישראל מוקפת ב-22 מדינות ערב וכו'), יש משהו די מוזר בשאלה הזאת.

המסקנה שאני הגעתי אליה, זה שאנשים פשוט לוקים בעוורון וחוסר הבנת החומר, אולי בגלל "שטיפת המוח" של התקשורת בארץ, אולי בגלל הצורה שבה מחנכים בארץ ואולי בגלל שמדינת ישראל והישראלים, שאוהבים לזעוק ולצעוק כלפי כל שבריר של חוסר סובלנות או סבלנות אפשריים כלפי ישראלים או יהודים בכל מקום בעולם, פתחנו לעצמנו גזענות ברמות מחרידות (בין אם כלפי קבוצות אוכלוסיה אחרות כמו ערבים, ובין אם בין יהודים ממוצאים שונים).

כדי להסביר את העניין, בואו נעשה, דבר ראשון, תרגיל מתמטי קטן :

בשבדיה חיים כ-9 מיליון תושבים, מהם בין 400,000 ל-500,000 איש יוצאי מדינות ערב, המוגדרים כ"מוסלמים" (למרות שחלק ניכר מהם מוסלמי בערך כמו שאני יהודי - נולד להורים מוסלמים אבל חילוני בכל רמ"ח אבריו). זה אומר שבערך 5% מאוכלוסיית שבדיה הם יוצאי מדינות ערב.

בישראל חיים כ-6.5 מיליון איש + 2.5 מיליון מחוץ לקו הירוק. מתוכם, כ-5 מיליון הם יהודים (רובם ככולם בתוך הקו הירוק) ו-4.5 מיליון אינם יהודים (מתוכם כ-1.5 מיליון בתוך הקו הירוק). מה יוצא? שגם אם סופרים את התושבים בתוך הקו הירוק בלבד, יוצא כי בישראל יש כ-30% ערבים! פי 6 מבשבדיה! (ואם כוללים את השטחים, יוצא שקרוב ל-50% מתושבי ישראל הם ערבים, כפי שצריך לעשות, כי דה פקטו השטחים הללו הם בשליטת ישראל).

כאן בדרך כלל מגיעה ה"סיבה השניה" - "בארץ לא רואים בכלל ערבים! כאן אתה מסתובב בעיר ומרגיש כאילו הגעת לבצרה או דמשק!" אז מה זה אומר? שאמנם גם כאן יש "הפרדה" (רוב המהגרים מהעולם השלישי מתגוררים ב"שכונות מהגרים" ולא מתערבבים עם האוכלוסיה המקומית), אבל פה לפחות יש נסיון לעשות איזושהי אינטגרציה. זה לא אומר שיש "יותר ערבים", זה פשוט אומר שאין "חלוקת שטח" כל כך מוגדרת בין ערבים ו"לא ערבים", כמו שיש בארץ.

ואז יש את ה"סיבה השלישית" - בעיית הדמוגרפיה. כי "הערבים מתרבים כמו שפנים, בעוד שהאירופאים בקושי מולידים ילדים. נכון, סטטיסטית אכן מהגרים העולם השלישי מולידים הרבה יותר ילדים ממערב אירופאים "במקור", אבל צריך לזכור את האפקט התרבותי - באירופה, בגלל שהם נחשפים ל"תרבות מערבית", רבים מהם בדור ההמשך (שנולד כאן) יאמץ ומאמץ יותר מנהגים מערביים ופחות את "מנהגי הבית" ממדינות הוריהם, ולכן שיעור הילודה יתמתן. דבר שני, צריך לזכור שבארץ המצב לא יותר טוב, אלא להפך - קצת ה"ריבוי הטבעי" של ערביי ישראל גבוה בהרבה מהיהודי (ואם לא היו יהודים חרדים בארץ, אז ההבדל היה קיצוני עוד יותר). והאמת - אני ממש לא רואה את השוס הגדול במדינת ישראל ששתי קבוצות האוכלוסיה הגדולות ביותר בה הם החרדים מצד אחד וערבים מצד שני, עם קבוצה חילונית הולכת וקטנה באמצע.

ומה הבוטום ליין? שמכל בחינה דמוגרפית, גם אם מתייחסים לזה כאל בעיה, המצב כאן טוב בהרבה מהמצב בארץ.

בשבועות האחרונים הנושא שלא יורד כמעט מהכותרות כאן הוא 3 שחקני הוקי, מהסגל הבכיר, שמשחקים גם בקבוצות צמרת בליגה וגם משתתפים בנבחרת הלאומית. השלושה הואשמו בהבאת צעירה למלון בו הם שהו, שיכורה ואינוסה (על ידי כל השלושה). בינתיים אשמת האונס בוטלה מחוסר ראיות, אך הוכח שהם אכן היו איתה במלון וששלושתם שכבו איתה כשהיא היתה בגילופין. בעקבות כך, סולקו השלושה מהנבחרת הלאומית, שניים סולקו גם מקבוצותיהם ואחד (שחלקו בפרשה הכי פחות "מוכח") רק הושעה מקבוצתו לשארית העונה. כל העניין מעלה לדיון את נושא הסקס והספורט - מצד אחד הצעירות שנמשכות לכוכבי ספורט מפורסמים ואף מפתות אותם, אך לפעמים נקלעות לסיטואציות שאין להן שליטה עליהן או שהו מתחרטות. מצד שני, אותם כוכבים שלפעמים קצת "מאבדים את הצפון" עם כל ההערצה שהם זוכים לה, ופתאום חושבים שמותר להם לעשות הכל בלי לתת דין וחשבון לאף אחד. אז עכשיו הם נלחמים על "טיהור שמם", או לפחות החזרת הקריירה שלהם למסלולה, אבל במדינה כמו שבדיה אני בספק רב אם יתנו להם לחזור, לפחות בעתיד הנראה לעין.

אני לא יודע מה אתכם, אבל עם כל ההערכה להצלחה ול"כבוד" שהם מביאים, ואם ה"הבנה" שיש לקושי להמנע מלעשות מעשים, אם בגלל האלכוהול ואם בגלל הרגשת ה"אני מלך העולם" שנותנים להם להרגיש כל הזמן, אני חושב שבהחלט ראוי לזרוק אותם מכל המדרגות, למען יראו וייראו.