היום קר בשטוקהולם. המדחום הראה 14 מעלות מתחת לאפס כשקמנו בבוקר ומחר צפוי להיות קר עוד יותר (נגרד את המינוס עשרים, בערך).

בימים כאלו, כאשר האוויר מלא בגבישי קרח זערוריים והשמיים כחולים ללא צל של ענן אפשר לצפות בתופעה מדהימה (עליה כבר כתבתי כאן בעבר) - הילת השמש.

אמנם לא מדובר בהילה מלאה (זה בא מאוחר יותר, כאשר השמש תהיה מעט גבוה יותר בשמיים) אבל עדיין - מחמם את הלב (הקפוא למדי) לראות משהו כל כך יפה על הבוקר בדרך לעבודה:

בארץ, רבים על היכולת לשים פרצופים של אנשים בשלטי פרסומת בעיר הבירה, כדי לעקוף את העבודה שציבור רחב מסרב לתת לנשים להופיע בפרהסיה (טאליבן סטייל, רק עם שביס במקום בורקה).

כאן, מפרסמים תערוכת אומנות עם השלטים הבאים.

זה מעניין עוד יותר בעיקר בהתחשב שדווקא בעניין זנות, שבדיה היא אחת המדינות המחמירות בעולם בכל הקשור לחוקי המלחמה בזנות. שבדיה היתה חלוצת החקיקה (שגם בישראל ניסו לאמץ) שמטילה את מלוא כובד האשמה על ה"לקוח" והשקיעה משאבים רבים במלחמה (לא ממש מוצלחת) בזנות. מצד אחד אין ממש קשר בין הדברים. מצד שני, זו עוד הוכחה לדעתי לכך שאם באמת חושבים על זה, אין ממש קשר בין עירום כעירום (זאת אומרת, גוף אדם ללא בגדים) לבין אקטים מיניים מפורשים.

וזה הופך את האובססיה הדתית (ולא משנה ממש מאיזו דת) של "גוף חשוף" למגוחכת עוד יותר. כי הרי בדיוק כמו כל דבר, היצר האנושי הטבעי הופך את "הפרי האסור" לנחשק ביותר. וכך שומעים איך מרפקים ובירכיים נחשבים כ"מעוררי תשוקה" ושאר ירקות.

ובנושא אחר לגמרי: העובדה שהיה יום וקצת, אחרי כל השלג, בו הטמפרטורות טיפסו במעט (מאוד) מעל האפס ואז חזרו לקפוא, גרמו לשלל יצירות מעניינות ברחבי העיר. לדוגמא, עמוד הקרח הענקי הזה (שיושב על מרזב). קשה קצת לראות קנה מידה, אבל ראש העמוד נמצא, אני מניח, בגובה של חמישה או שישה מטרים מעל הקרקע:

החורף החליט להגיע יחסית מוקדם לכאן וכבר בתחילת דצמבר התכסתה שטוקהולם בשכבה עבה של שלג. זה מבטיח חג מולד לבן אבל גם יצר לא מעט בעיות, במיוחד כאשר סערה ענקית הוסיפה חצי מטר של שלג ביום לפני שבוע, מה שגרם לחסימת כבישים, עצירת רכבות ואף סגירת נמלי התעופה באיזור אחרי שרכב ניקוי קרח התנגש במטוס חונה בגלל ראות גרועה.

בכל מקרה, לא הכל רע. להפך, הלבן-לבן הזה פשוט קסום לילדים כמו גם למבוגרים.

הנה כמה תמונות בשביל לנסות ולהעביר קצת מההרגשה:

"בוקר" - כך זה נראה כשיוצאים מהבית קצת אחרי 7 בבוקר

עצי התפוח בגינה שלנו

הרחובות אחרי פינוי השלג. השלג הופך לחום מעט בגלל ששופכים חול, לעזור למנוע החלקה כאשר הוא לבסוף יהפוך לקרח

גינת בית באיזור שלא גרים בו. כך זה נראה כשלא מפנים כלל את השלג

או כשלא טורחים לפנות שלג מהאוטו

פשוט מקסים

בדרך לעבודה. ה"שביל" נותן לכם הרגשה לעומק השלג בצדדים (קצת פחות ממטר)

איזור Gärdet בשטוקהולם

פנס שלג (הגרסא הפשוטה. בגרסא האמיתית בונים איגלו קטן ושמים נר בפנים)

מסיבת חורף, אתמול בגן של הטרול ואינשם

והיום חוגגים את Santa Lucia. לכבוד העניין כיבו את האורות באולם הכניסה, הביאו מקהלה לשיר שירי לוסיה

שותים גלוג ואוכלים עוגיות ג'ינג'ר וחתולי לוסיה. יאם

את הספ"ש האחרון בילינו בבית הקיץ (שהוא האמת בית שאפשר לגור בו כל השנה, אבל מהגדרות קבועות קשה להשתחרר).

בכל מקרה, בעוד שיום שבת היה שמשי וממש נתן הרגשה אביבית, יום ראשון החזיר דווקא את הרגשת החורפיות כשהתעוררנו לעולם לבן - ערפל, כפור וקרח מסביב.

טיול לאגם שליד הבית גם הביא חוויה שלפחות אני עד היום, בשמונה וחצי שנותיי בשבדיה, לא חוויתי בצורה כה ברורה - קולות האגם.

שכבת הקרח שנוצרת על האגם אינה אחידה בעוביה או בצפיפותה. שינויי טמפרטורה גורמים לשינויי לחץ שגורמים לרעשים שנשמעים יותר כמו משהו מסרט מד"ב מאשר תהליך טבעי לחלוטין של מים קפואים. אתמול, כנראה בגלל שינויי הטמפרטורה הקיצוניים שהיו החורף כמו גם בימים האחרונים, היה אפשר לשמוע זאת בצורה ברורה יותר מאי פעם, מה שהביא אותי להקליט את הסיפור:

מעבר לכך, הילדים גילו את חדוות פיצוח הקרח, טיפוס על סלעים ושאר פעילויות טבע שהפכו את סוף השבוע למהנה ביותר:

הבלונדה והטרול באימון ריסוק קרח אינטנסיבי

האגם בשבת, שמשי וחביב. אפילו ראינו כמה אמיצים שעוד מעיזים להחליק על הקרח באמצע האגם

הטרול עסוק במרץ בסידור מחדש של פני השטח של האגם

ביום ראשון לעומת זאת, סיפור אחר לגמרי - עולם לבן

מה שלא מפריע לפעילויות כמו לטפס ולרדת במעלה הסלעים והגבעות בסביבת הבית והאגם

הטרול התחיל, מה שכמובן אמר שגם אינשם צריך להתנסות (עם קצת עזרה, מסתבר)