שבדיה בכלל ושטוקהולם בפרט ידועות בבירוקרטיה היעילה למדי שלהן.

העובדה שהניהול בשבדיה (ובאפן כללי בסקנדינביה) הוא בעיקר "ניהול רוחבי" ששם פחות דגש על היררכיה ניהולית ויותר על האצלת סמכויות ועבודת צוות אומרת שיש אפשרות גם לפקידים "להגדיל ראש" ולפתור בעיות שבמקומות אחרים אולי היו דורשים הליך בירוקרטי מורכב. כמו כן, העובדה שכמעט כל התנהלות מול מערכת ציבורית אפשרית על ידי שימוש באינטרנט ובחתימה אלקטרונית אישית אומרת שלרוב לא צריך כלל קשר עם "מענה אנושי" כאשר דרושות פעילויות שונות, מדיווח על איסוף אשפה שהתפספס ועד רישום לגנים או העברת בעלות על אוטו.

אבל, לכל כלל יש יוצא מהכלל, ובמקרה שלנו מדובר בצינורות מים.

"Stockholmvatten", חברת המים של שטוקהולם, דווקא יעילה למדי עד כמה שאני יכול לשפוט (ואף מתגאה בכך שהיא מספקת את "מי הברז הטובים בעולם") אבל במקרה הנוכחי, נראה שלא ממש פשוט לעבוד מולם כאשר מדובר ביותר מעדכון קריאה של שעון המים באינטרנט.

זה התחיל במכתב שקיבלנו אתמול הביתה מחברה בשם Ansvarsbesiktning AB אשר הודיעה בצורה לבבית למדי כי ביום שישי הקרוב, מתישהו במהלך היום, יגיעו לביתנו (או יותר מדויק, גינתנו) מומחים מטעמם ויתקינו "מודד ויברציות" על הבית, כחלק מההכנות להחלפת צינורות המים ברחוב שלנו.

מודד ויברציות? צינורות מים? חשש קל התגנב בליבנו - מה בדיוק הולכים לעשות לנו ברחוב שדורש התקנת מד ויברציות על הבית?

היום בבוקר התקשרתי לחברה והגעתי חיש מהר לפקידה חביבה שסיפרה לי שאני צריך דווקא לשמוח - בעלי בתים רבים מבקשים שיתקינו להם כזה בכדי שאפשר יהיה להוכיח, במקרה של נזק לבית בזמן שיפוצים ברחוב/מתחת לרחוב, שהנזק לבית אכן נגרם מרעידות בקרקע, מה שאומר שהעירייה/קבלן הם אלו שמפצים ולא צריך לפנות לביטוח. היא אמרה לעומת זאת שאין לה מושג מה הולכים לעשות אצלנו, ואולי כדאי שאדבר עם בנגט, האחראי על הפרוייקט.

בנגט, גם כן חביב למדי, סיפר לי שאין לו ממש מושג מה הולכים לעשות ברחוב כי הוא בסך הכל קבלן המשנה שמתקין את המודדים. הוא הפנה אותי למרכזייה של חברת המים של שטוקהולם ואמר שאדבר עם בחור בשם מאטס יונסון.

התקשרתי למרכזייה, ביקשתי את מאטס. פקידת הקבלה אמרה שהקו תפוס ושאלה אם ארצה להשאיר הודעה. השארתי והבחור אכן חזר אלי תוך זמן קצר.

אחרי שהסברתי לו למה אני מתקשר, הוא אמר שלצערו אינו יכול לעזור לי מפני שהוא האחראי על משאבות המים וכחלק מעבודה זו אחראי על התקנת מודדי ויברציות על המשאבות וכנראה בגלל זה יש לקבלן המשנה את השם שלו, אבל אין לו קשר להחלפת צינורות. הוא הפנה אותי הלאה לטומי מאטסון.

טומי, אחרי התקף שיעול שלא היה מבייש חולה שחפת במצב סופני ("מצטער, אני קצת מקורר", הוא הספיק להתנצל לפני שהתחיל סיבוב נוסף) הקשיב לי בקשב רב וענה לבסוף שהוא אמנם אחראי על תשתית הצינורות מים ברחוב, אך לא באיזור בו אנו גרים. הוא הפנה אותי הלאה לבחור נוסף בשל ריקארד טוברדסון.

ריקארד לא ממש ענה והבחורה במרכזייה (שאתה אני מתחיל כבר לפתח סוג של קשר אפלטוני. בכל זאת, מספר שיחות שכזה ביום אחד זה משהו מיוחד) השאירה לו הודעה בשמי.

אז המצב הוא, אחרי 6 אנשים ומספר דומה של טלפונים, שעדיין אין לי מושג מה הולכים לעשות לנו ברחוב או איך בדיוק זה משפיע לנו על הבית (או, יותר מדויק, למה צריך להתקין לנו משהו כמו מודד ויברציות כבר ביום שישי הקרוב).

אני בטוח שאפריים קישון צוחק לו בקבר אי שם (בשוויץ? או שקברו אותו בארץ?)

עדכון

ריקארד התקשר בחזרה ואחרי דין ודברים הסתבר שהוא אכן אחראי על הצנרת באיזור שלנו אבל הוא לא זה שאחראי על הפרוייקט, לכן עלי לדבר עם מאטס אולסון. כאשר ניסיתי להתקשר ולדבר עם מאטס הודיעה לי מזכירה אוטומאטית ששעות הקבלה הטלפוניות מסתיימות להן בארבע אחה"צ.

הסאגה ממשיכה

אני מניח שאף אחד מכם לא פספס את הדרמה המתרחשת בימים אלו בעניינו של "מעריב", העיתון שהחל כמרד נגד יד הברזל של משפחת מוזס, הפך לכלי התקשורת הכתוב הנפוץ בארץ למשך שלושה עשורים ומאז החל בירידה איטית אך מתמשכת אשר הפכה לגסיסה של ממש בימי נמרודי העליזים. גסיסה זו, כך נראה, הולכת לבוא לסיומה עם מוות כואב ועלוב כחלק מקריסת האמפריה של נוחי דנקנר.

שתי האלטרנטיבות העומדות בפני העיתון, זו נבלה (סגירה מיידית והשארת חובות אדירים לקרנות הפיצויים והפנסיה של העובדים) וזו טרפה (הפיכת "מעריב" לשופר הימין הקיצוני תוך פיטור כל עובדי העיתון, שוב תוך הלנת החובות לפיצויים/פנסיה ואולי העסקה מחדש של חלקם הקטן כעובדי קבלן ב"מקור ראשון", או העסקה בתנאים גרועים מאלו שהם מועסקים היום).

אני התחלתי את דרכי ב"מעריב" כאשר הפכתי לכתב שלהם בסקנדינביה אי שם בנובמבר 2006, אחרי שנה וחצי של כתיבה עבור "גלובס" בתפקיד דומה. מאז כתבתי קצת יותר ממאתיים כתבות. מאיזוטריות ועד עמוקות, מסיקורים מרגשים (כמו טקסי הנובל בהם זכו ישראלים) ועד למזוויעים (כמו פיגועי הטרור באוסלו ואוטויה לפני קצת יותר משנה), סיקרתי משברים (כמו סיפור "גניבת האיברים") וסיקרתי הצלחות (כמו הקמתה של יצרנית מכוניות העל השבדית קואניגסג). הכרתי הרבה אנשים מהמערכת ולמדתי להעריך את העבודה הקשה שבהרמת עיתון יומי שנלחם מדי יום ביומו על תקציבים ועל היכולת לספק את המערכת הדרושה בכדי שחומר יגיע ליעדו.

למזלי הגדול, מדובר אצלי בתחביב שהפך למקצוע צדדי, כך שבעיות התשלומים ב"מעריב" ("שוטף פלוס 30" לפרילאנסרים זה הסטנדרט וגם על זה אי אפשר בדיוק לסמוך, כבר יצא לי לראות כמה שוטף פלוס 90) לא ממש מפריעה מעבר לעיקרון שבדבר. לשמחתי גם עובדי המערכת ובעיקר עורכי דסק החוץ נלחמים כאריות בכדי לדאוג שגם אלו שנמצאים בתחתית "שרשרת המזון" (פרילאנסרים בכלל, פרילאנסרים בחו"ל בפרט) יקבלו את המגיע להם.

לצערי, עם כל הרצון והנסיונות מסופקתני שאלו שנלחמים עבור אלו שנלחמו עבורי יצליחו להשיג עבורם את כל המגיע להם. חבל גם שרובם ככולם יעזבו כנראה את המקצוע (הרי זה לא שמצבם של כלי התקשורת המודפסת האחרים, מלבד איזה בטאון ממשלתי בחסות מיליארדר קזינו אמריקאי, מזהיר במיוחד) והתקשורת הישראלית תאבד הרבה מאוד כשרון כמו גם כלי מרכזי בשמירה על הדמוקרטיה הישראלית, שגם כך נמצאת, כך נראה, על כרעי תרנגולת.

זה סיפור אנושי טראגי, זה סיפור על יצרי נקמנות ואינטרסים זרים של בעלי הון מושחתים יותר או פחות וזה סיפור על התקשורת הישראלית, שבשילוב מופלא של השתנות אופי צריכת התקשורת, תחרות לא מאוזנת ויותר מדי אינטרסים שלא קשורים למטרה שלשמה קיימת העיתונות, הביאו אותנו למצב בוא אנו נמצאים היום.

או בשמו הרשמי יותר, "אללא אסלאם, בעקבות השתלטות האסלאם על אירופה" (אגב, כבר השם עצמו מסגיר יותר מכל שלא מדובר בסדרה תיעודית אלא בירי החץ ואז סימון המטרה מסביב לחץ, אבל נעזוב).

היה לי הרבה מה להגיד על חוסר המקצועיות, טקטיקות ההפחדה וכמובן ההתעלמות המוחלטת מהרבה עובדות שסותרות את מה שרוצים לספר לכם בסדרה הזו (כמובן שאני מתייחס לחלק השבדי, אין לי ידע מספיק מקיף על התופעה בארצות אירופה האחרות אבל אני מניח שגם שם הסיפור מורכב בהרבה מההפחדה חסרת הביקורתיות שמנסים לדחוף לצופים הישראלים הרעבים להרגשת ה"תראו כמה יותר גרוע שם").

בכל מקרה, אריאנה מלמד הצליחה, בטור מושחז וכתוב היטב, להגיד פחות או יותר את כל מה שרציתי להגיד (טוב, לא הכל, אבל מספיק בכדי להעביר את המסר). אז במקום להמציא טקסט מחדש, אני פשוט מפנה אתכם וממליץ בחום לקרוא את מה שהיא כותבת.

טוב.. אני לא יכול לעצור את עצמי (ורק בשביל שלא תגידו שלא ידעתם). החלטתי להוסיף קצת נתונים בכדי לגבות את הנאמר על ידי אריאנה:

מלמו היא אמנם העיר השלישית בגודלה בשבדיה אך סך אוכלוסייתה מהווה כ-4% מכלל אוכלוסית שבדיה (במספרים - כ-9.2 מיליון איש חיים בשבדיה, כ-350 אלף איש חיים במלמו).

המספרים בכתבה קצת מוטעים ואוכלוסיית מלמו רבתי כוללת בערך רבע עד שליש יוצאי ארצות מוסלמות, בערך כ-100 אלף איש, שמהווים כ-25% מכלל אוכלוסיית יוצאי מדינות מוסלמיות בשבדיה (בשבדיה בערך 400 אלף מהגרים דור ראשון ושני ממדינות מוסלמיות בעיקרן).

הארבע מאות אלף הללו מהווים מנעד שלם - מקיצונים מוסלמים המטיפים להשמדת המערב ונוסעים להלחם עם "אל שבאב" באפריקה ועד חילוניים גמורים. רוב המוסלמים כאן הגיעו מיוגוסלביה לשעבר (ומדובר ברוב מוחלט של חילונים גמורים) ומטורקיה (מהגרי עבודה משנות ה-70) שגם הם לרוב חילוניים או "מסורתיים".

נכון, יש בעיה ספציפית במלמו עם ה"גטו" ב-Rosengård (ממנו אגב הגיע זלאטן איברהימוביץ') והיהודים במלמו אכן סבלו מגל מתקפות על בסיס אנטי ישראלי ואנטישמי שכוון בעיקר מחלקים של האוכלוסיה המוסלמית הגדולה בעיר, אבל מכאן ועד הכזבים שמנסים למכור לכם ב"וואנא בי דוקיומנטרי" הזה, המרחק גדול.

עריכה/עדכון

לכל מי שמעוניין לקרוא קצת מידע ולא רק לסמוך על טוקבקים עלומים ברשת, הנה לכם רשימה של אחוזי המוסלמים (ושוב, זו הגדרה מאוד רחבה הרי, מחילונים ממוצא איסלאמי ועד קיצונים מחרחרי מלחמה וכל מה שבאמצע) לפי מדינה

הידיעה שהתפרסמה אתמול שסיפרה על העלייה לרגל אל עובדיה יוסף בכדי להתייעץ איתו על עניין איראן היא, לטעמי, תמצית מה שדפוק בדמוקרטיה הישראלית.

העובדה שאדם שאינו נבחר דמוקרטית, שאינו מאמין בדמוקרטיה או במוסדותיה, שחושב כי מאמיניו (ומצביעי מפלגתו) עדיף ש"יהרגו באוהלה של תורה" במקום ללבוש מדים, הוא הוא זה שאליו עולה לרגל הקצין הבכיר, כה עקומה וכה נוגדת את העקרונות אליה מושתתת כביכול המדינה שזה פשוט בלתי נתפס.

חלק מהמגיבים יגידו בוודאי שמדובר באדם שמהווה את המנהיג העליון של מפלגה גדולה וחשובה בקואליציה. התשובה הפשוטה שזו (שוב) עוד הוכחה לכך שהשיטה הדמוקרטית בישראל היא פארסה - מפלגה אנטי-דמוקרטית, גזענית שמושתתת על עקרון ההיררכיה המוחלטת והשלטון האבוסלוטי היא זו שמהווה את לשון המאזניים בדמוקרטיה הישראלית? האם זה נשמע סביר?

(ובכדי לסבר את האוזן - זה היה דפוק בדיוק באותה מידה כשרבין היה צריך אותם להסכמי אוסלו או כששרון היה צריך אותם להתנתקות).

שורש הבעיה כאן הוא העובדה שמאפשרים למפלגות לא דמוקרטיות בעליל להיות חלק מהמנגנון הדמוקרטי הנבחר. זה רעיון פסול מיסודו ועד שלא נשנה זאת, נמשיך להתנהל לפי מאוויהם ודעתם של ישישים חצי סניליים שאין הרבה הבדל בינם לבין האיטוללות של איראן.