כן, לפי התוכנית, היום היה "היום הסרטים הגדול".

תיכננו לראות 3 סרטים שונים. הראשון ב-11 בבוקר בקולנוע א', השני בשעה 14:30 בקולנוע ב' והשלישי בשעה 19:00 גם כן בקולנוע ב'. מכיוון שהיו לנו כל כך הרבה שעות בין הסרט השני והשלישי, ומכיוון שדי מהר הבנו שאין לנו הרבה מה לעשות בזמן הזה.. אז הלכנו לראות סרט רביעי, גם כן בקולנוע ב', שהוקרן בין הסרט השני והשלישי.

אני בטוח ששברתי שיא אישי בכמות הסרטים היומית, יש מצב שיש גם שיא עולמי? להתקשר לגינס?

בכל מקרה, הסרטים :

Bee Season

סרט "חצי אינדי" אמריקאי, מבוסס על ספר באותו השם של סופרת יהודיה בשום משהו גולדברג (לא, לא לאה). ריצ'רד גיר וז'וליאט בינוש (בתפקידה המעצבן ביותר עד כה) הם זוג יהודי נשוי, הוא פרופסור לבלשנות וקבלה (?) שרואה את העולם מבעד לאותיות ולמילים (כן, זה מוזר כמו שזה נשמע). לזוג בן טינאייג'ר מרדן, פחות או יותר, ובת קטנה, השחקנית הצעירה פלורה גרוס, שנראית כמו הגרסא הילדותית של אנג'לינה ז'ולי (כן, אני צופה לה עתיד מבטיח, ולא רק בגלל המראה).

העלילה, בקיצור, עוסקת בתחרויות איות בארה"ב, ובבת הקטנה שמתגלה ככישרון גדול בזה. האב מתחיל להקדיש לבת יותר ויותר זמן בגלל הגילוי החדש, מזניח את בנו ואשתו ומגלה, מאוחר מדי, שהדברים לא ממש עובדים כמו שצריך.

נשמע כמו Chick flick רגיל עד כה, לא? אז זהו, שלא בדיוק. כאן נכנסים לעניין מוטיב הקבלה (שהפך, כידוע, למאוד פופולארי בעולם הבידור בכלל ובהוליווד בפרט בשנים האחרונות) שהופך את הסרט למעין מסטי (או משהו בסגנון), עד לסוף הצפוי (למדי).

לגבי המשחק - ריצ'רד גיר לא יודע לשחק, כרגיל. ז'ולייט בינוש מצליחה, בעיקר בגלל הדמות אותה היא משחקת, להביא את הסעיף לצופים כבר אחרי 10 דקות, הבן הטיינאייג'ר לא ממש מעניין (ואפילו בקטעים ה"קשים" איתו גורם לפיהוק) ורק הילדה הקטנה מתגלה לא רק ככישרון משחק, אלא גם כמעניינת.

באופן מפתיע, גם האפקטים המיוחדים בסרט מעניינים וייחודיים למדי (ואם אתם מאמינים שהקבלה בעצם מבוססת, לפחות חלקית, גם על אותיות לטיניות, אז בכלל תהנו מהעניין).

לסיכום - 5 מ-10, וכל החמש מגיעות בגלל הילדה והאפקטים, הסרט עצמו הוא שיעמום המחץ.

Free Zone

כן, הסרט השני שראינו היה סירטו החדש והמדובר של עמוס גיתאי, בכיכובן של נטלי פורטמן וחנה לסלאו.

מה אני אגיד לכם.. ציפיתי לסרט מעניין, לא ממש קיבלתי.

מה כן קיבלנו? אחד הסרטים הגרועים ביותר שראיתי בחיי מבחינת שוטים וסצינות - 90% מהסרט מצולם בקלוז-אפ על הדמויות ויותר ממחציתו מתרחש בתוך רכב נוסע כזה או אחר. תוסיפו לזה מספר סצינות שמוקרנות אחת על השנייה ותקבלו מתכון משובח לכאב ראש ושעמום המחץ (זה הגיע כבר אחרי סצינת הפתיחה - כמעט 10 דקות של נטלי פורטמן בקלוז אפ מטורף בוכה).

לגבי העלילה - אה.. איזו עלילה? יש איזה סיפור לא ממש מעניין על עסקים בין ישראלי ל"אמריקאי" שגר בירדן שקונה רכבים משוריינים שהישראלי מוכר. למה אני מספר את העלילה? כי זה פשוט לא רלוונטי - הסרט מורכב משיברי סצינות שפחות או יותר מתחברות, ויוצרות מיש-מש אחד גדול ומעלה פיהוק, גיחוך או כעס, תלוי בסצינה.

למה כעס? כי כישראלי שדווקא כן מכיר את המצב, ומכיר את דיעותיו של גיתאי (וכצופה שהוא דווקא שמאלני למדי בדיעותיו), הרגשתי שגיתאי לא מפספס הזדמנות "להכניס" ליהודים כמו גם לישראלים - כל סטריאוטיפ, כל ירידה, כל הצגה שלילית אפשרית נכנסת לסרט, בין אם בדלת הקדמית ובין אם "בקטנה". אין ספק שהסרט הזה משמש, יותר אולי מכל תעמולה פלסטינאית אפשרית, פרופגנדה שלילית של ממש ליהודים בכלל ולישראלים בפרט.

שני דברים ראויים לציון - שני השירים בסרט (שיר הפתיחה "חד גדיא" והשיר של "שוטי הנבואה" - אין אני) ונטלי פורטמן וחנה לסלאו, שלמרות שאין עלילה ואין ממש תסריט ואין פואנטה, מצליחות פחות או יותר לשחק.

לסיכום - 1 מ-10.

Storm

סרט פנטזיה/אימה שבדי, שמצליח לעשות את הבלתי יאומן - בז'אנר שידוע כפלופ קולוסאלי בכל הקשור לסרטים מסקנדינביה, הם הצליחו ליצור סיפור מעניין ומקורי, עלילה קולחת, דמויות מוצלחות ואפילו אפקטים סבירים.

קשה לספר על הסרט בלי לחשוף פרטים מהעלילה, וזהו מסוג הסרטים שכדאי לראות עם כמה שפחות מידע מראש, לכן אסתפק בהמלצה לכל חובבי המד"ב/פנטזיה באשר הם.

ציון : 8 מ-10

Corpse Bride

כן, סירטו החדש של טים ברטון גם כן בפסטיבל, ויצא לנו לראות אותו בהקרנה הראשונה שלו בשבדיה.

הסרט, למדי שלא שמע עד כה, מבוסס על Stop Motion Animation (בובות גמישות שמזיזים, מצלמים פריים, מזיזים עוד קצת, מצלמים עוד פריים וכו') בצורה מאוד דומה לסרט מופת אחר שלו - The Nightmare Before Christmas.

העלילה עצמה, כצפוי, מתקתקה, משעשעת, שנונה לעיתים וצפויה לרוב, אבל בסך הכל - תענוג של סרט, לכל אוהבי האנימציה מחד ואוהדי טים ברטון מאידך. הדיבוב מוצלח ביותר, האנימציה איכותית מאוד והסיפור (שמבוסס אם אני לא טועה על אגדת עם כזו או אחרת) מוצלח למדי, עם ה-Happy Ending שכולנו מצפים לו מכאלה אגדות וסיפורי עמים.

ציון : 9 מ-10 (נקודה ירדה על חלק מהשירים בסרט, שבאיזשהו שלב הפכו להיות טיפה מעיקים).

נו, טוב שהיה וטוב שנגמר, עוד כמה סרטים ואפשר לנוח עד שנה הבאה.

אתמול בלילה, אחרי ארוחת ערב דשינה (לכל חובבי ההמבורגרים, ואני לא מדבר על הקציצות המגעילות של מקפיכס/בורגר איכס ודומיו, אלא על הדבר האמיתי - בפעם הבאה שאתם בשטוקהולם אתם חייבים לאכול בפאב שנקרא The Doors), הדסנו לנו לכיוון קולנוע Skandia (אותו קולנוע בו היתה ההקרנה המיוחדת עליה כבר סיפרתי לכם).

המטרה היתה לראות את הסרט הראשון ברשימת הסרטים שלנו לפסטיבל, סרט דרום קוריאני בשם A Bittersweet Life.

הסרט התחיל מאוחר יחסית, 22:15, מה שאמר שלא נגיע הביתה לפני 1 או מאוחר יותר. לבלונדה זה בהחלט היווה אתגר לאור העובדה שיש לה היום עוד משמרת מופלאה של 24 שעות רצוף בחדר המיון, אבל ניחא.

טוב, בלי (עוד) בירבורים מיותרים - הסרט:

מדובר בסרט "נקמה" קוריאני, כמותו נוצרו רבים וטובים. כמו שכבר סיפרתי, הקולנוע הדרום קוריאני הוכיח עצמו, לפחות מכל הסרטים שראיתי עד היום, ככזה המסוגל לנפק סרטים מגוונים ביותר (אם מתייחסים לז'אנר ה"פעולה" בלבד) - מסרטים נוסחתיים בסגנון הוליוודי ללא שמץ של מקוריות או עניין מיוחד, פשוט סרט  אקשן הוליוודי בו לשם שינוי האסייאתיים הם ה"טובים" וכולם מדברים קוריאנית, ועד סרטים ביזאריים, ייחודיים ומעניינים כמו "טרילוגיית הנקמה" של צ'אן ווק פארק (שעכשיו מסתבר שהחליטו לעשות בארה"ב remake של הסרט. לא שממש ברור לי למה).

הסרט הנוכחי יושב לו במקום טוב באמצע - מצד אחד, אין כאן תיחכום מיותר - "מאבטח בכיר" במשפחת מאפיה דרום קוריאנית שמבצע טעות, עליה הוא משלם ביוקר, שורד את התשלום ויוצא למסע נקמה בכל אלו שעשו לו עוול (וכמו שאתם מדמיינים לעצמכם, יש לא מעט כאלו).

מצד שני - הסרט בנוי בצורה ייחודית ביותר - קשה קצת להסביר זאת במילים, אך למרות שקל למדי לצפות את העלילה, למרות (ואולי בגלל?) שאין כלל טוויסטים לא צפויים, עלילות משנה מורכבות או סתם התחכמויות תסריטאיות, הסרט נותן חוויה כמעט "נקייה" לחלוטין ומספקת עד מאוד.

וכמובן, כסרט אקשן יש צורך להתייחס לאספקט הזה גם כן - האקשן משובח ביותר. אין ספק שהקולנוע הדרום קוריאני התבגר והתפתח מאוד גם מהבחינה הזאת, ונותן חוויה גראפית ריאליסטית, מעניינת ומותחת הרבה יותר ממה שרגילים לראות בסרטי "Main Stream" מהז'אנר.

לסיכום - שווה בהחלט לראות, לא נראה לי שהסרט יגיע לקולנוע בארץ, אבל למצוא אותו ב-DVD בהחלט יעביר ערב בצורה מוצלחת.

ציון : 9 מעשר (למה רק 9? כי בכל זאת יש הרגשה קטנה של החמצה בסוף, דבר לא מוסבר שמצד אחד לא ממש משנה, ומצד שני מציק למדי שלא ניסו לפתור את התעלומה בסרט ופשוט התעלמו ממנה).

כמו שכבר סיפרתי לכם כמה וכמה פעמים, פסטיבל הסרטים הבינ"ל ה-16 של שטוקהולם ייפתח למשך 10 ימים בשבוע הקרוב.

אני והבלונדה, אחרי ישיבה מאומצת שכללה בדיקת לו"זים, בדיקת סרטים, דיונים, פשרות וסיכומים, הגענו לרשימה הבאה :

17/11 - יום חמישי

22:15 - הולכים לראות סרט בשם A Bittersweet Life - סרט נקמה דרום קוריאני שנראה בעל פוטנציאל.

20/11 - יום ראשון - יום הסרטים הגדול

11:00 - Bee Season - סרט עם ג'וליאט בינוש וריצ'רד גיר. משהו שהבלונדה רוצה לראות.

14:30 - Free Zone - הסרט של גיתאי עם נטלי פורטמן וחנה לאסלו (שזכתה אף בפרס השחקנית הטובה ב"קאן" משחקה בסרט.

19:00 - Corpse Bride - אני מניח שאין צורך להכביר במילים - סרטו החדש של טים ברטון.

אין ספק, זה יהיה יום עמוס

22/11 - יום שלישי

19:30 - Blood & Bones - סרט קוריאני-יפאני על מהגר מקוריאה שגר ביפאן בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה.

24/11 - יום חמישי

18:30 - Leave and Become - הפקה ישראלית-צרפתית-בלגית על מבצע שלמה והתאקלמות אנשי הפלשמורה בארץ לאחר עלייתם.

26/11 - יום שבת

14:30 - The Sun - סרט שאמור להיות מרתק למדי - מתרכז בקיסר יפאן, בתקופה בה הוא נפגש עם גנרל מק'ארתור בזמן כניעתה של יפאן בסוף מלחמת העולם השנייה.

אלו יהיו עשרה ימים עמוסים ביותר, אין ספק.

חברי ר', המעצב הגרפי, עובד בחברת עיצוב שעשתה, בין השאר, את עיצוב הכרטיסים לפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של שטוקהולם שייפתח שוב, בפעם ה-16, ביום רביעי הקרוב.

אי לכך ובהתאם לזאת, קיבלה חברתו הקרנה ייעודית ובלבדית לאחד מסרטי הפסטיבל באחד מבתי הקולנוע היפים בשטוקהולם - SF Skandia (בו מעולם לא הייתי, אבל בהחלט התרשמתי לחיוב מבפנים), בהקרנה מוקדמת.

אנשי החברה הורשו להזמין פחות או יותר את מי שהם רוצים, כך שיצא שגם אני והבלונדה הוזמנו (הבלונדה במשמרת לילה, כרגיל). עוד הרבה אנשים היו שם, והרבה בחורות יפות מאוד (מי שאמר כי צריך "להיות בברנז'ה כדי למצוא הרבה בחורות יפות - צדק).

אחרי שעשינו קצת Socializing בחוץ (יצא לי אפילו לפגוש עוד ישראלי חדש, שנראה בעל פוטנציאל ,ביחד עם חברתו המתוקה, להרחיב את מעגל החברים שהמצתמצם לו אחרי עזיבתם של רוית ודימה) נכנסו לאולם.

בדיקת שמות (עכשיו אני באמת מרגיש כמו סלבריטי ;-) ) ויאללה.. להנאות הקטנות.

אז מה היה? חוץ מדוכן נקניקיות, דוכן ממתקים (בחינם, כמובן, סלבריטי או לא?), בירה ומיצים היינו מוכנים לסרט עצמו.

מצויידים כראוי (היה לי בהחלט הספק מרשים, לשתות שתי בירות ונקניקיה בעשר דקות שהיו לנו, האמת שדי נדהמנו שבתור קבוצה עם כל כך הרבה ישראלים, לא רק שלא נדחפנו בתור אלא נכנסנו אחרונים) הלכנו לאולם עצמו.

אחרי introduction קצת של כמה מאנשי החברה (כולל תרגיל משעשע ביותר של אחד מהם, אשר אמר לכולם לחפש נייר מתחת לכיסא בו יהיה כתוב לזוכה אחד מאושר שהוא זכה בוולבו S60 חדשה, רק כדי לספר לכולם, אחרי 2 דקות של חיפושים תזזיתיים, שהוא עובד עליהם) הוקרן הסרט.

לסרט קוראים Festival, והוא סרט כאילו דוקומנטרי וגם עלילתי על פסטיבל התרבות של אדינבורו בסקוטלנד.

מה יש להגיד על הסרט? מוזר, מצחיק, ביזארי ועוד קצת מוזר לסיום, כאשר רוב הכוכבים מדברים בו עם מבטא סקוטי מובהק שהיה אתגר אמיתי להבין.

בהחלט מצדיק את מעמדו כסרט לפסטיבלים, ואם לא היתה מוזיקה מחוררת עורי תוף בתחילה ובסוף, אז בכלל היה נפלא (זה באמת היה משהו מזוויע - מעין שילוב של גירוד מתכת עם ציפורניים, סינטסייזר ובאסים חזקים).

חוויה תרבותית ביותר, אין ספק (ואפילו קיבלנו בחינם כרטיסי כניסה לפסטיבל, מה עוד אפשר לבקש?)