אכן, הבלונדה היא חלק חשוב בחיי.

הכרנו לפני כמעט 7 שנים. היא היתה מתנדבת בקיבוץ בארץ (כן, אז עוד היו כאלה) ואני הייתי חפ"ש בשבועיים אבט"ש (חרוזים בראשי תיבות זה משהו שרק בצבא אפשר למצוא) באותו הקיבוץ. התחלה צנועה, אפילו בנאלית, שהובילה למערכת יחסים חובקת מדינות, יבשות, תרבויות ורגשות, שבסופה מצאנו את עצמנו חולקים מדינה ובית בצפון הרחוק של אירופה.

ונושא היום - דייסה. כן, אותו גועל נפש שנראה כאילו כבר עכלו אותו פעם אחת ומריח כמו גרביים עבשות ומאודות היטב - השבדים בכלל (והבלונדה בפרט) חולים על הגועל נפש הזה. ואני - אותי אי אפשר להאשים ב"קיבה רכה", אבל הדייסה הזאת, אולי כזכר לזוועה שניסיתי לטעום בימי הטירונות העליזים, עושה לי בחילה בכל פעם שהיא מחליטה להכין לעצמה מנה.

באופן כללי, הרגלי האכילה של השבדים שונים למדי ממה שאנחנו מכירים בפרובינציה - ארוחת צהריים ב-12 על הדקה (כולל שעת הפסקת צהריים בעבודה - קודש). ארוחת ערב ב-5 או 6, לא מאוחר יותר. כוסות שתייה בגודל מיקרוסקופי (עוד מנהג ביזארי למדי שסירבתי בתוקף לאמץ - אצלנו בבית יש כוסות איקיאה בקיבולת חצי ליטר הכוס!), חוסר האהדה לאכול עם צלחת כשמנשנשים (אבל לעומת זאת, נעליים חובה על כל הנכנס לבית להוריד על השטיח במקום המיועד ליד הכניסה) והקפה שמתחרה בהצלחה עם ה-Perculator האמריקאי על התואר "הקפה הגרוע ביותר ביקום". אין ספק, החיים בשבדיה הם חוויה קולינרית אחת גדולה.

ולמה זה מעניין? כי ביום שני, כשאני אשב לי בחומוסיה האהובה עלי בארץ, אנגב בחדווה עם פיתה טרייה, אבלוס טבולה כאילו אין מחר ואקנח באיזו בקלוואה רווית דבש, או כשאלגום ספל לאטה כמו שצריך, עם טעם, עם מרקם ועם ארומה, אני אזכור את מה שכתבתי פה ואקווה שהשבועיים חופש הללו יעברו כמה שיותר לאט.

ובתמונה - שבדיה - ככה זה נראה בקיץ (רק עוד שישה חודשים למניאק!)

השבוע הזה היה פשוט מטורף. המון עבודה (ככה זה לפני שיוצאים לשבועיים חופש), ובנוסף בוס שנמצא בחו"ל כל השבוע ואתר חדש לחברה שמחובתי לפקח על בנייתו ולדאוג שהוא יהיה באוויר לפני שאני עוזב.

אבל.. כבר רואים את הסוף. עוד כמה שעות, והספ"ש מתחיל, וקצת אחרי הטיסה לישראל. החומוס, החברים, המשפחה, הים, המזג אוויר.. כאן 5- עם שמש ושמיים תכולים ממעל, ושלג בכל מקום מתחת, זה נראה בערך ככה :

(לא להבהל, ככה זה לפני שזורחת השמש).

על מה עוד אפשר לכתוב?

יצא לי לחשוב על  בחורה שהכרתי לפני כמה שנים. היינו בקשר, בעיקר במייל. היא היתה בחורה מאוד יפה, מאוד אינטיליגנטית ומאוד מאוד מתוסבכת. הקשר התנתק לפני חודשים ארוכים, האי מיילים חוזרים ואין לי מושג לאן היא נעלמה (בפעם האחרונה היא שעוד דיברתי איתה היא עזבה את יפן וחזרה לארץ, בכוונה להמשיך הלאה למקור אחר). איה את , Michalulla? ההיית או שחלמתי חלום?

וזהו. שיהיה אחלה ספ"ש לכולם, באשר הם.

עם הקפה של הבוקר, עם טוסט ושתי פרוסות גבינה קשה (אמנטל שוויצרית, למתעניינים) מול המחשב. הבלונדה עוד נמה את שנתה, ומאוד שקט כאן, עדיין.

הבטיחו הרבה שלג בסוף השבוע הזה אבל בינתיים, נאדה. יש עוד פתית וחצי ששרד את השלג מלפני יומיים, אבל בסך הכל החורף הזה באמת היה דליל בכל הקשור לשלג.

זה מעניין? אני מניח שלא ממש, אז הנה לכם תמונה מעניינת, רק כדי להעלות את המורל. (אנג'י, אנג'י).

מקווה שכולם שם בחוץ עוברים שבת נפלאה.

יום שישי, השעה חמש (לפי השעון המקומי) - מה שאומר שעוד שבוע עבודה בא לקיצו (ככה זה במדינות סוציאליסטיות, שעות נוספות זו מילה מגונה).

ונסיים בשיר.

Pink Floyd / Shine On You Crazy Diamond

Remember when you were young?
You shone like the sun.
Shine on, you crazy diamond
Now there's a look in your eyes
Like black holes in the sky
Shine on, you crazy diamond
You were caught in the crossfire
Of childhood and stardom,
Blown on the steel breeze
Come on you target
for faraway laughter;
Come on you stranger, you legend,
You martyr, and shine

You reached for the secret
too soon
You cried for the moon
Shine on, you crazy diamond
Threatened by shadows at night
And exposed in the light
Shine on, you crazy diamond
Well, you wore out your welcome
With random precision
Rode on the steel breeze
Come on you raver, you seer of visions;
Come on you painter, you piper,
You prisoner, and shine

Nobody knows where you are,
How near or how far
Shine on, you crazy diamond
Pile on many
more layers
And I'll be joining you there
Shine on, you crazy diamond
And we'll bask in the shadow
Of yesterday's triumph
And sail on the steel breeze
Come on you boy child, you winner and loser,
Come on you miner for truth and delusion,
And shine.