לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


החיים בשטוקהולם, שבדיה. הגיגים, הזיות וסתם תהיות.
Avatarכינוי:  Ford Prefect

בן: 45

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2007    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2007

תיכף אשוב


ריק קצת כאן בפנים כרגע, עמכם הסליחה.
נכתב על ידי Ford Prefect , 30/1/2007 15:29   בקטגוריות חורף  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רייצ' ב-2/2/2007 13:31
 



מישהו שומע אותי?


סיימתי לעבוד בשש בערב (זה אולי נשמע מוקדם, אבל תחשבו על כך שקמתי באותו הבוקר בחמש וחצי, ושכבר בשבע הייתי בעבודה).

החלטתי לא לוותר לעצמי והלכתי למכון הכושר (של העבודה, נמצא בבניין הצמוד לבניין המרכזי שלנו).

התאמנתי במשך שעה וקצת, הלכתי להתקלח, החלפתי בגדים ויצאתי החוצה.

בשעה היתה שבע וחצי, בחוץ קור כלבים (מינוס עשר, או משהו בסגנון) ואין נפש חיה, כיאה לאיזור שאין בו מרכזי בילוי או בנייני מגורים בשעות כאלה.

בשעה כזאת כבר אין הסעות מההעבודה לתחנת המטרו (שנמצאת שני קילומטר מהבניין). הלכתי לאוטובוס - כאבה לי הבטן (משהו מארוחת הצהריים, אני חושב) והגב (לא ביצעתי מתיחות כמו שצריך, רציתי להגיע כבר הביתה). בנוסף, היו עלי שני תיקים כבדים (תיק העבודה עם המחשב, כמה ספרים ועוד כמה עניינים והתיק של החדר כושר).

ירד שלג, והרוח היתה חזקה למדי. הגעתי לתחנה וראיתי שאוטובוס אחד מפסיק לעבור בשבע ורבע, והשני עבר בדיוק שתי דקות לפני, כך שיש עוד רבע שעה עד האוטובוס הבא.

החלטתי ללכת קצת כדי להעביר את הזמן, הלכתי ועברתי שלוש תחנות ברגל, עצרתי ברביעית כי האוטובוס היה אמור להגיע תוך חמש דקות וגם כי כבר ממש לא היה לי כוח.

חיכיתי בתחנה, עם התיקים (אפילו אי אפשר היה לשבת, הספסל בתוך התחנה היה מכוסה בשלג). עברו חמש דקות ואוטובוס - אין.

עוד חמש, עוד עשר וכלום. נאדה.

לבסוף בשמונה ורבע, הגיע האוטובוס. אחרי ששני (!) אוטובוסים שהיו אמורים להגיע פשוט לא הופיעו. מיותר לציין שבצד השני של הרחוב האוטובוסים דווקא נסעו כסדרם.

עליתי על האוטובוס, התיישבתי. עברתי איתו את התחנות הנותרות ונכנסתי לתחנת הרכבת התחתית. הגעתי הביתה כמעט בתשע, ארבע עשרה שעות אחרי שיצאתי באותו הבוקר.

עיף, רעב, דואב וכואב.

הגעתי למסקנה שאם לא היינו בדיוק קונים דירה, הייתי הולך ביום למחרת וקונה מכונית. כל חישוב עלות/תועלת ושעות שימוש בשבוע מתגמד לעומת הצורך לעמוד שוב בערב בתחנה, בקור כלבים, עיף ורצוף, ולחכות לאוטובוס שפשוט לא מגיע.

אבל כן קנינו דירה, אז נחכה קצת עם האוטו (אבל בי נשבעתי שעד חורף 2007/8 תהיה לנו מכונית).

הבלונדה היתה בבית. היא עזרה לי להוריד את התיקים מהגב, להוריד את המעיל. היא הושיבה אותח על הספה והכינה לי ארוחת ערב. עשתה לי מסאז' ברגליים ובאופן כללי היתה נפלאה והזכירה לי עד כמה זה נהדר שיש לך מישהו שבאמת אוהב אותך ואכפת לו ממך בבית.
נכתב על ידי Ford Prefect , 26/1/2007 11:39   בקטגוריות סיפורים מהחיים, הבלונדה ואני  
32 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של בופלולה ב-3/2/2007 01:41
 



פורד פרפקט - אזרח שבדיה


כן.

אחרי שלוש שנים ושבעה חודשים - ההחלטה נפלה.

שלושה שבועות בלבד אחרי שהגשתי את הבקשה (ושילמתי 1500 קרונות דמי טיפול) התקבל המכתב.

ביום חמישי האחרון קיבלתי טלפון מרשות ההגירה, על הקו היתה האחראית על התיק שלי.

בקול חביב היא אמרה שיש לה כמה שאלות קטנות.

"אני רואה שכתבת כי נסעת לעיתים תכופות לחו"ל בין השנים 2004 ו-2006", היא אמרה. "לכמה זמן היו הנסיעות הללו ולאיזו מטרה?"

"אלו היו נסיעות עבודה", עניתי, "רובן ככולן היו מאוד קצרות יומיים עד ארבעה ימים.

"או קיי, ושאלה שנייה. כתבת כי באלפיים וארבע לא היית כאן במשך שלושה חודשים, שהיית בישראל ובאוגנדה?"

"כן, נסעתי לישראל כדי לעבוד על פרוייקט, ואז נסעתי לאוגנדה כדי לבלות עם אשתי, שהיתה בתוכנית חילופי סטודנטים בקמפלה באותו הזמן".

"או קיי, תודה. אני חושבת שאוכל לקבל את ההחלטה היום".

"הממ..תוכלי אולי לתת לי רמז, אם ההחלטה חיובית אל שלילית?"

בשלב הזה היא צחקה צחוק לבבי למדי וענתה "אין לך מה לדאוג, אתה תקבל אזרחות שבדית היום".

ובזאת סיימנו את השיחה.

חמישה ימים מאוחר יותר, ומכתב רשום הגיע אלי, ובו נייר מהודר ועליו כתוב:

"אישור על אזרחות שבדית. רשות ההגירה מאשרת בזאת כי האזרח הישראלי פורד פרפקט קיבל אזרחות שבדית בשמונה עשר לינואר 2007".

קצר, ולעניין (ועם נייר שווה למדי).

מחר אני אלך להוציא דרכון, ובזאת נגמרה הסאגה הזו. מי יכול לחשוב שרק לפני שנה וחצי הייתי בבלאגן הזה בדיוק עם אותה רשות הגירה. בלאגן שנגמר לבסוף בטוב.


חורף
החורף החליט סוף סוף להופיע. 15 ס"מ שלג בספ"ש האחרון ומדחום שמראה על 10 מעלות מתחת לאפס עכשיו.



נכתב על ידי Ford Prefect , 22/1/2007 22:27   בקטגוריות סיפורים מהחיים, חורף  
42 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee @ work ב-29/1/2007 09:40
 



להגשים חלום


בשיחה עם ג'ון, החבר טיס-קרב-לשעבר השבדי, התברר שה-SOB הצליח להערים על המערכת.

 

טוב, לא בדיוק. יותר נכון - הוא הצליח לעקוף את המערכת שדפקה אותו.

 

אחרי שהוא עזב את הקריירה כטייס קרב (בעיקר בגלל שנשבר לו לגור בחורים בצפון שבדיה), התברר לו שהכשרתו כטייס קרב לא תואמת בשום צורה את מסלול ההכשרה הנדרש כדי להיות טייס אזרחי.

 

לא רק זה, אלא שהדרך היחידה להפוך לטייס אזרחי בלי לעבור את כל מסלול ההכשרה המלא שצריך לעבור אם אתה "סתם אדם מהיישוב", היא להתקבל ל-SAS ושם לעבור קורס הסבה לטייס אזרחי.

 

הבעיה? SAS לא מגייסים עובדים חדשים. כבר כמה שנים.

 

וכך התברר שטייס הקרב המוכשר, שבאמתחתו קרוב לאלף שעות טיסה במטוס הקרב השבדי המתקדם ביותר J-39 Gripen צריך, בדיוק כמו כל אדם מהיישוב, לעבור את ההההההכול מההתחלה.

 

ביאס לו את התחת, כמובן שביאס.

 

אבל היום, בשיחה איתו, התברר שהוא הביס את המערכת.

 

בערך.

 

באוניברסיטת לונד (העיר הדרומית בשבדיה, קרובה לגשר שמחבר את שבדיה עם דנמרק), יש תוכנית ייחודית להכשרת טייסים. לא סתם הכשרת טייסים, אלא ההכשרה המלאה. מ-PPL ועד ATPL. משהו שאם נעשה באופן פרטי יעלה קרוב לרבע מיליון ש"ח.

 

ומה העניין? שכמו כל תוכניות הלימודים באוניבריסטאות הממשלתיות בשבדיה - זה ב ח י נ ם.

 

יאפ. חינם.

 

הכל.

 

כל לימודי התיאוריה, וגם 250 שעות הטיסה הנדרשות.

 

לתוכנית מתקבלים 12 תלמידים פעם בשנה. לפי מה שהבנתי, מגישים מועמדות בערך 500 אנשים כל שנה.

 

להגיד לכם שזה לא מדגדג לי לנסות ולגשת לזה? אני לא אגיד, כי אז אני אשקר.

 

כדי לנסות ולהתקבל, אני חייב לעשות מבחן TISUS (הוכחת ידיעת שבדית ברמה אוניברסיטאית) וכמובן - להתחרות במאות מועמדים.

 

ולעבור ללונד.

 

ולעזוב את הקריירה שלי לטובת שנתיים של לימודים.

 

בינתיים זה רק חלום, או שאיפה. אבל אם היה מספיק כנה עם עצמי - אם הייתי מתקבל לתוכנית, אני חושב שהייתי עושה את זה (בהנחה שהבלונדה היתה מוכנה לעבור ללונד לשנתיים, מה שנראה לי שלא צריכה להיות לה בעיה לעשות, עכשיו כשהיא רופאה מדופלמת).

 

אז אולי.

 

ואולי לא.

 

בינתיים, אני רק חושב (וזה מה שיש לעשות, כי אפשר להגיש מועמדות שוב רק אחרי הקיץ).

 



 

נכתב על ידי Ford Prefect , 18/1/2007 22:43   בקטגוריות סיפורים מהחיים, הרהורים  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Ford @ Work ב-26/1/2007 11:46
 



לדף הבא
דפים:  

267,480
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , החיים מעבר לים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFord Prefect אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ford Prefect ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)