 כינוי:
Ford Prefect בן: 46 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2008
בדרך למטה
מרגיז לראות אנשים שמקבלים עמדות כוח ומנצלים אותן לרעה.
מרגיז לראות אנשים טובים נרמסים רק בגלל שהם לא מוכנים לקבל המצב ומנסים לשנות.
אבל.. אני חי עם התקווה שכול כאלב ביג'י יומו (טוב, אולי לא כול כאלב, אבל רובם).
והמבין יבין.
| |
קצרים
קניות
כחלק ממסע הרכישות בטוקיו (הבירה העולמית לאוהבי הגאדג'טים באשר הם) קניתי גם את המצלמה הזו במחיר המצחיק של 800 ש"ח. מאז הסרטים בכיכובו של הג'וניור זורמים ברשת כמים בשכונת הארגזים אחרי יום גשום במיוחד.
קניות 2
הג'וניור גם קיבל בובה ע-נ-ק-י-ת בדמותו של טוטורו, כוכב הסרט הטוב ביותר של מיאזאקי (לדעתי) שאף הפך לסמל הרשמי של האולפנים שלו.
מיוזיקל
יצא לי לצפות אתמול, במקרה, בפרק המיוזיקל סדרת המופת Scrubs (מי שלא מכיר, בוש והכלם ונא להשלים את החסר). מי שלא צפה - זה פשוט חובה. שלושים דקות של תענוג צרוף.
מוזיקה
קנינו (או, יותר מדוייק, קנו בשבילנו) כרטיסים להופעה של זאפ מאמה שמגיעים לשטוקהולם במרץ. הולך להיות שמח (ומי שלא מכיר אותם - שוב, זה הזמן להתחיל).
תיאטרון
ואם כבר בענייני תרבות, בפברואר עולה כאן, בתאטרון המלכותי של שטוקהולם, גירסא עטורת כוכבי תיאטרון (שבדים) של The Master and Magarita (מי שלא מכיר או לא קרא - חזרו על ההוראות שניתנו למעלה. מכיוון שהספר נכתב לפני יותר מחמישים שנים הוא הפך ל-Public Domain ואפשר למשל להוריד עותק בחינם מכאן).
הזמנו כרטיסים להופעה במרץ (יום אחרי זאפ מאמה). מזל שעשינו זאת, כי הם נגמרו יומיים אחרי שההודעה על עליית ההצגה יצאה לעיתונות.
בייביסיטר
שני האייטמים למעלה מביאים אותנו לנקודה בעייתית אחרת - צריך למצוא בייביסיטר שידאג לג'וניור שני ערבים ברציפות. אחותה של הבלונדה ואמה, אנחנו מקווים. אחרת זה הולך להיות בעייתי.
מעבר
הבלונדה חוזרת לעבודה ביוני (ואני יוצא ל"חופשת הורים" של חצי שנה, בתשלום, כדי לטפל בג'וניור). כחלק מההתמחות שלה היא החליטה לעשות 3 חודשים במחלקת הילדים באוסטרשונד, עיר המחוז של מחוז יימטלנד המרוחקת כ-650 ק"מ משטוקהולם. נעבור לשם ביולי ונשאר שם (כנראה) עד סוף ספטמבר. יהיה מעניין לבלות שלושה חודשים בעיר שהאטרקציה הכי גדולה בה (מלבד טבע ואירועי ספורט) הוא המקדונלדס במרכז העיר (טוב, אני מגזים. אני באמת אוהב להיות שם, וגם רוב משפחתה של הבלונדה עדיין מתגוררת באיזור).
| |
 טוקיו בתמונות
את המצלמה האמיתית שלי השארתי בבית בשביל הבלונדה, אז את התמונות שצילמתי (לפחות עד שקניתי את מצלמת הוידאו) צילמתי באמצעות הטלפון הסלולרי.
המכונות הללו, שאפשר למצוא ליד כל שירותים ציבוריים (באמת), הן מכונות אוטומטיות לטעינת בטריות של טלפונים סלולאריים.
לוחצים על כפתור, נפתח הפתח, מכניסים את הבטריה ומשאירים אותה שם עד לגמר הטעינה. יש כאלה גם בכניסה להרבה חנויות.
טוקיו-טאוור, המקבילה היפאנית (והגבוהה יותר) של אייפל
ככה זה צריך להראות. סושי מצויין במחירים מגוחכים
הרכבת התחתית בטוקיו (בעצם יש שתי רכבות תחתיות, משהו ביזארי למדי). ציבעוני כמו רוב העיר הזו
לא יודע בדיוק מה הוא עשה שם, אבל זה היה בכניסה לתחרויות הסומו והוא
נראה שווה צילום (הוא עמד, שר, וצלצל בפעמון. באמצע הכביש)
דגלי מתאבקי הסומו. כל דגל כולל גם "חסות" של חברה יפאנית כלשהי למתאבק.
קיר בכניסה לאולם הסומו
את זה מוכרים בחנויות ממתקים ביפן. שוקולד של ווילי וונקה. בדיוק כמו בספר/סרט.
הדבר הזה הוא חנות (?) משחקים. מעין גרסת ילדים לארקייד.
בשר קובה משובח על רקע טוקיו במסעדת היקיניקו שעל גג המלון בו שהינו (זה יקר, אבל טעים מאוד)
אמן חותם את שמו על האיור-מזכרת שקניתי ביום הסומו שהיינו בו (יום שהוא חלק מתחרות של 15 ימי סומו).
והנה שני מתחרים off duty, עומדים בחוץ ב-0 מעלות) ונהנים מהשמש
Breakfast for champions (האמת, דווקא ארוחת צהריים). מרק ראמן עם שלל תוספות
פסל בייסבול באיזור בו היו לנו חלק מהפגישות. מה עושים של הברווזים סטייל דונלד-דאק אני באמת לא יודע
וזהו ארקייד בו אפשר להמר על מירוצי סוסים וירטואלים. רק ביפן..
איזור Makuhari שב-Chiba השכנה לטוקיו. שם היו לנו חלק מהפגישות
שירותים טיפוסיים ביפן (תיכף תבינו למה אני מצלם)
לכל שירותים יש יחידת שליטה ממוחשבת שכוללת בין השאר חימום אסלה, בידה מחומם ושאר פונקציות משעשעות
הם אוהבים ללכת עם מסיכות על הפרצוף. בניגוד למה שאנשים חושבים, הם לא עושים את זה כי הם מפחדים להידבק,
הם עושים את זה כי הם לא רוצים להדביק (במילים אחרות - אנשים שמשתעלים/מתעטשים או מרגישים חולים
הולכים עם מסיכה על הפרצוף)
סומו
וכך נראה (חלק) מהאולם. היו שם בערך 10,000 צופים בסך הכל.
מכינים לנו סושי לארוחת צהריים
וזו התוצאה. כל מה שאתם רואים במחיר המצחיק של 30 ש"ח.
מה היה העניין עם המכונית בצד ימין למטה אני באמת לא יודע, אבל זה היה מאוד מעניין.
אקיהברה, רובע האלקטרוניקה של טוקיו. בסופי שבוע האיזור הוא מדרחוב
צבעוני, כמו שמצפים מטוקיו שתהיה
| |
בחזרה לשיגרה (?)
אחרי שמונה ימים בטוקיו, חזרתי אתמול בערב הביתה.
הרבה עבודה, הרבה ג'ט לג, בלונדה אחת עייפה אבל אוהבת וג'וניור אחד חמוד אבל בעל ריאות חזקות מאי פעם וחדוות בכי שלא היתה לו מעולם.
פוסט עם חוויות, תמונות ושאר ירקות יגיע בהמשך. בינתיים צריך להתארגן כדי ללכת לעבודה.
אני חושב שאת ההרגשה שלי אפשר לסכם בפתגם השבדי Borta bra men hemma bäst (בתירגום חופשי: טוב להיות בחוץ, אבל בבית הכי טוב).
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
