לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


החיים בשטוקהולם, שבדיה. הגיגים, הזיות וסתם תהיות.
Avatarכינוי:  Ford Prefect

בן: 45

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2010    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2010

פוסט לגיקים בלבד - האייפאד



"ואם אתם ממצמצים עם השפתיים ככה, הוא יכין לכם גם קפה!"


 

נו, בשעה טובה ומוצלחת הציג מיסטר ג'ובס (שנראה כי קיבל פטור מגילוח כחלק מההקלות אחרי השתלת הכבד) את היצירה החדשה שלו וחבר מרעיו, ה-iPOD Touch XXL With Aluminum Frame And Supposidly Long Battery Life או בשמו הקליט יותר - iPad.

 

מה אפשר להגיד? אולי כדאי שנתחיל איתי.

 

אני לא "פנאט אפל". האמת, אפשר להגיד שאני ממש לא אוהב את האסטרטגיה השיווקית של אפל באופן כללי. היא גאונית, אך מאוסה. פשוטה וישירה אך חסרת כל חדשנות או התפתחות ביחס לעצמה (המצגת של האייפאד היא קופי פייסט של המצגת של האייפון מהקיץ האחרון, שהוא קופיפייסט של האייפון שלפניו וכו' וכו'). נכון, קוראים לזה קורפורייט בראנדינג אבל זה עדיין לא מונע מטקסט בפונט 60 שמכריז "OUR MOST ADVANCED TECHNOLOGY IN A MAGICAL AND REVOLUTIONARY DEVICE" להשמע פאתטי משהו, במיוחד כשבסך הכל, מדובר בשום דבר שלא ראינו קודם.

 

ועם זאת, נקודה אחת חשובה עומדת לזכותם - המוצרים שהם מייצרים (לא כולם, אבל רוב מרשים) אכן מעולים.

 

נראה שהם החברה היחידה שממשיכה בעקביות לזהות את החיבור האידאלי בין שימושיות, חדשנות, נוחות ומראה. ניכר גם (וזה משהו שרבים ממבקרי אפל לא מבינים) כי אין מה לעשות - המראה חשוב לא רק לשיווק כי אם גם לשימושיות ולנוחות (ההוכחה הטובה ביותר לכך היא ממשק האייפון, כזה שבני בן השנתיים למד אחרי 10 דקות ועדיין מכיל פונקציות שגם המנוסים והעמוקים שבמשתמשי הסמארטפון מוצאים בו את מבוקשם).

 

ולכן אני משתמש באייפון כבר יותר משנה וחצי ומרגיש שאין לי שום סיבה להחליף לטלפון אחר (החלפתי אמנם לפני חודשיים אבל זה היה מה-3G ל-3GS. אין הבדל משמעותי אך יותר זכרון ומהירות מעבד טובה יותר היו שווים את השידרוג לטעמי). אני גם מחזיק בבית Mac Mini שמשמש כמדיה-סנטר ועובד פשוט נפלא.

 

ולכן גם חיכיתי לראות איזה שפן יוציאו מהכובע הפעם. העובדה שזה יהיה טאבלט לא נעלמה כמובן מעיני כמו גם העובדה שחרושת השמועות המטורפת שרצה מסביב לא קשורה בשום צורה לחברה שאמורה לייצר את המכשיר.

 

ומה לגבי המכשיר עצמו?

 

סערת הביקורת, הגיחוך והבוז שמסתובבת ב-24 שעות האחרונות ברחבי הרשת לא ממש מוצדקות לטעמי. אני חושב שהפוטנציאל האמיתי של הדבר הזה (או למעשה, יכולת מימוש הפוטנציאל) תוכח רק אחרי שיצרני תוכן יפתחו אפליקציות יעודיות למכשיר כמו גם לאחר שנגלה מה באמת אפשר ואי אפשר לעשות איתו.

 

עם זאת, כמה נקודות בכל זאת חורות לי וגורמות לי לחשוב שאולי מהנדסי אפל הפעם התרווחו טיפה יותר מדי בכסאות ולא הבינו שהשוק מצפה ליותר.

 

למה אני מתכוון?

מקום אכסון - 64GB (בדגם קצה!) הם אמנם יותר ממספיקים ל-iPhone (את ה-32GB שלי לא הצלחתי למלא גם אחרי שדחפתי פנימה את כל ספריית המוזיקה שלי ויותר מחמישים אפליקציות) אבל ה-iPad הוא סיפור אחר לגמרי. סרטים  (ועוד HD) ייקחו מקום גדול בהרבה מסרטים באייפון, משחקים שייבנו בכדי לנצל את המעבד החזק בהרבה כמו גם את הרזולוציה הגבוהה בהרבה ייתפסו מקום רב יותר. רק שני אלו גורמים לסימן שאלה שכזה. הייתי מצפה ש-64GB יהיה דגם ה"פתיחה" של המכשיר, עם 128GB כדגם ביניים ו-256GB כדגם קצה (גם אם זה היה משפיע על המחיר הסופי של המכשיר).

 

ממשק - נכון, הממשק של האייפון מעולה ונכון, זה יכול לעבוד נהדר גם על מסך גדול פי שישה מזה של האייפון אבל עדיין - הציפיה היא לאבלוציה של הממשק הזה ובהחלט יש מקום לתוספות. אם חושבים על הפוטנציאל של מחשב לוח עם מסך מגע גדול באיכות כה גבוהה, האפשרויות הנוספות כמעט בלתי נגמרות (ומספיק לראות את הפטנטים שהגישה אפל בעניין בשנים האחרונות להבין את האכזבה מכך שדבר מזה לא נכנס לאייפאד בינתיים).

 

אביזרים - נכון, אפל מעולם לא היו נדיבים בכל הקשור לאביזרים נוספים (או אם להגיד את האמת - תמיד היו מינימליסטים בצורה מחרידה) אבל הפעם הם מגדישים את הסאה. מחשב לוח שמיועד לשמש כנגד מדיה ולא מגיע כסטנדרט עם חיבור (או לפחות מתאם) למסך חיצוני? (יש כזה, יעלה לכם 29 דולרים). כנ"ל לגבי חיבור לכרטיסי זיכרון חיצוניים (לא כאמצעי אחסון נוסף, חלילה, זה חילול קודש אצל אפל, פשוט מתאם כדי להעתיק מהם מידע אל תוך המכשיר שיעלה 39 דולרים). לא רק זה, המחשב שלכם, שכולו מסך, אף לא מגיע עם שום אביזר, אף לא הבסיסי ביותר, בכדי להגן על אותו מסך.



 

מצלמה - לא בשביל לצלם תמונות, אלא לוידאו קונפרנסינג. בניגוד לרבים אחרים אני ממש לא חושב שיש צורך באחת כזאת בטלפון הסלולרי (ולהוכחה ראו את עשרות הטלפונים הקיימים בשוק בהם יש כזה - האם מישהו מכם אי פעם השתמש בזה מעבר לבדיקה או קוריוז? חשבתי ככה). אבל במקרה של מחשב לוח, כמו הנטבוק, שיחות דרך הרשת הגיוניות ומותאמות הרבה יותר לשיחות וידאו ושילוב מצלמת וידאו, לפחות בסיסית ברזולוצית VGA, הפכה לאביזר סטנדרטי במחשבים מהקטגוריה הזו כבר לפני שנים. העובדה הזו, ביחד עם העובדה שאי אפשר ממש לחבר לאייפאד מצלמה חיצונית (שגם ככה היתה מגושמת מדי) הופכת אותו לנכה בפונקציה שהיא חשובה למדי.

 

דור שלישי - נכון, יש WIFI ואפילו תקן N אבל כמו רבים מהנטבוקים כיום, הכנסת SIM לתוך המכשיר עצמו הוא דבר סטנדרטי בכדי לאפשר קישוריות בכל מקום ולא רק בנקודות בהן יש רשת אלחוטית. הבחירה התמוהה של אפל בסים מסטנדרט חדש שכמעט ועוד לא נמצא בשימוש הופכת את ההצהרה כי "המכשירים לא יהיו נעולים" לבדיחה עצובה ויהפכו אותם, לפחות עד שהסטנדרט הזה יהפוך ל.. אה.. סטנדרטי, ללא רלוונטיים לשימוש ברשת דור שלישי.

 

אכסון קבצים - אמנם הציגו iWork (האופיס של אפל) בגרסה מיוחדת לאייפאד ואמנם אפליקציית הדואר שלהם יודעת לפתוח כמעט כל קובץ מידע סטנדרטי ולהראות אותו כמו שצריך (וזה עובד נפלא גם באייפון) אבל.. עד שלא תהיה את האפשרות לקבל קבצים דרך הדואר האלקטרוני, לפתוח אותם לעריכה ב-iWork, לשמור את השינויים ולשלוח שוב במייל - הסיפור יהיה חסר פואנטה (ואולי זה יהיה אפשרי, אבל בינתיים אף אחד לא ראה זאת).

 

אלו כמה מהסיבות העיקריות בגללן אני חושש שהמכשיר הולך להכשל, לפחות בחודשים הראשונים לאחר השקתו באביב. אבל, כאמור, בסופו של דבר, אקנה את המכשיר אם אראה שהשימושיות שלו בכל זאת גבוהה מספיק בכדי להפוך אותו למכשיר עבודה (כזה שאפשר לערוך, לקרוא ולכתוב בו מסמכים, מצגות וגליונות אלקטרונים, בראש וראשונה). עד שאגלה שהמכשיר אכן שמיש, לא אחליף את הנטבוק שלי בו ובטח ובטח לא אקנה אותו כתוספת למכשירים הקיימים (כי בסך הכל, חוץ מעריכת מסמכים, אני כבר עושה את הכל דרך האייפון).

נכתב על ידי Ford Prefect , 28/1/2010 19:54   בקטגוריות תרבות הצריכה  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של An Cat Dubh ב-29/1/2010 23:59
 



משתדרגים


אתמול, אחרי כמעט שנתיים ושלושה חודשים מאז היוולדו, עבר הטרול עוד שידרוג בחייו - המעבר ל"מיטת ילדים".

 

המבחן הגדול עבר בהצלחה - הוא נרדם ללא בעיות (ואף אמר בהתלהבות "מיטה חדשה!" כשהוא ראה שהוא הולך לישון בה) וישן בה כל הלילה בלי לנסות ולרדת ממנה (לפחות עד כמה שאנחנו יודעים).

 

אני מניח שלעובדה שהוא עם חום כבר מאז יום שבת יש חלק בעניין (אבל זו היתה חלק מהאסטרטגיה - לעשות שינוי כזה כאשר הוא גם ככה עיף וכך קטן הסיכוי שיהיה לו אכפת).

 

והנה הוא, בבוקר אחרי, אחרי 14 (כן ארבע עשרה) שעות במיטה (בכל זאת, חולה) החדשה.

 

זה גם, אני מניח, המקום לציין שמיטת התינוק הישנה שלו לא תעמוד ללא שימוש זמן רב מדי. אם הכל יילך לפי התוכנית, בתחילת אפריל יהיה לה דייר חדש.

 



 

 

נכתב על ידי Ford Prefect , 18/1/2010 10:42   בקטגוריות הטרול, סיפורים מהחיים  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שיר דמע ב-28/1/2010 10:57
 



מי מציץ בחלוני?


הגענו עכשיו הביתה (להזכירכם - פרבר ווילות בפאתי שטוקהולם) וגילינו שמה שספרה הזקנה שמכרה לנו את הבית נכון לחלוטין - ביער שנמצא סמוך לרחוב שלנו יש עדיין צבאים.

 

וכך גילינו (למעשה, הטרול גילה כשהוא ראה אותם כשנכנס הביתה) שני צבאים עומדים להם בחוץ בשלג ומנשנשים תפוחים שנפלו מהעצים בסתיו ונשארו על הקרקע, חבויים שם בפנים.

 

מצחיק לחיות כך בעיר הבירה של מדינה ועדיין להרגיש כל כך קרוב לטבע.

 





נכתב על ידי Ford Prefect , 17/1/2010 16:52   בקטגוריות תמונות  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Ford Prefect ב-29/1/2010 23:53
 



תשעה נסיכים לאמבר


"תשעה נסיכים לאמבר", הספר הפותח בסדרת "אמבר" של רוג'ר זילאזני, נחשב תמיד בעיני כיצירת מופת לספרות הפנטזיה (ואף לספרות מתח באופן כללי). הסיפור קולח מהמשפט הראשון ולא עוצר לרגע.

 

עשרת הספרים בסדרה, שמתחלקים לשתי חמישיות ("חמישיית קורויין" ו"חמישיית מרלין") מתמקדת כל אחת בדמות אחרת בעולם המופלא אותו יצר זילאזני. בעיניי החמישייה הראשונה המתמקדת בקורויין מוצלחת בהרבה, למרות שגם החמישייה השנייה עדיין עולה באיכותה על רוב מה שתמצאו על מדפי חנויות הספרים היום.

 

מי שלא קרא - לרוץ עכשיו ולקנות את The Great Book of Amber שכולל את כל עשרת הספרים ביחד.

 

מי שכן קרא, זוכר בוודאי את אחד הפיצ'רז המוצלחים ביותר בספרים - ה-Trumps (וסילחו לי על חוסר המינוח בעברית, אני קראתי את הספרים באנגלית) של נסיכי ונסיכות אמבר, באמצעותם הם מתקשרים אחד עם השני ואף מסוגלים לעבור אחד לשני. ה-Trumps, כזכור, הם קלפי טארוט משודרגים משהו.

 

בתחילת שנות ה-90, הוצאת דאקארט הצרפתית, המתמחה בהדפסת קלפי טארוט ומוצרי פנטזיה, יצאה בסדרה מוגבלת של 10,000 חתיכות, לקלפי טארוט המבוססים על קלפי הסדרה.

 

הקלפים מעולם לא נמכרו לצרכנים רגילים אלא הוענקו תמורת סכום סמלי של 250 פרנק ליחידי סגולה בחנויות ספרים ספציפיות ברחבי העולם כחלק ממסע קידום הספרים.

 

מיותר לציין שהסדרה הזו הפכה לפריט אספנות יקר מציאות. כששמעתי על העניין ניסיתי לחפש יותר מידע והעלתי חרס בידי. שנים מאוחר יותר עדיין לא ראיתי מעולם סדרה קלפי טארוט של "אמבר" אשר נמכרת בחנות או אתר מכירות פומביות שהוא.

 

את העניין הזה סיפרתי ל-ע', חבר טוב מהארץ שנוסע הרבה בעולם במסגרת עבודתו כבעלי חברת היי-טק ישראלית. לא חשבתי שהוא יזכור את מה שסיפרתי לו חמש דקות אחרי שנפרדנו, אך מסתבר שטעיתי.

 

בבקורנו עכשיו בארץ פגשתי את ע' לארוחת ערב. הוא הגיע אליה עם שקית ניילון פשוטה. "מתנה בשבילך", הוא אמר בחיוך. "אפשר לנחש?" שאלתי והוא אמר "בוודאי". במשך חצי ארוחה חשבתי וחשבתי ולא הצלחתי להבין מה הוא הביא לי. גם הרמזים "קשור לספרים" ו"דיברת על זה" לא קישרו לי שום דבר.

 

כשבסוף נשברתי ופתחתי את האריזה, לא יכולתי להאמין. הסיפור כולו - הקופסא המקורית, הקלפים כולם כחדשים ואף ספר ההוראות שצורף במקור חדש דנדש. כולם ארוזים להם שם בשקית.

 

"איפה לעזאזל השגת את זה?" הצלחתי לשאול בתדהמה אחרי כמה דקות של הלם טוטאלי. הוא סיפר שמאז הסיפור שלי, בכל פעם שהוא עובר בעולם ליד חנות ספרים נדירים, חנות מד"ב או חנות קלפי טארוט, הוא נוהג להכנס ולשאול. רובם לא יודעים על מה הוא מדבר ואלו שיודעים אומרים שאין ואין להם מושג איפה להשיג. עד שפעם אחת, לפני כמה חודשים, בחנות ספרים נדירים בארה"ב אמר לו המוכר "חכה כאן רגע" וחזר אחרי מספר דקות עם הקופסא.

 

אין לי מושג כמה הוא שילם והוא לא הסכים להגיד, רק חייך. אני יכול לספר שאת החפיסה היחידה שאי פעם ראיתי שמכרו באיביי לפני שנים, ללא הקופסא המקורית וספר ההוראות ועם קלפים משומשים, מכרו ב-475 דולרים.

 

אז למה כל הסיפור? מעבר לעניין המדהים של מציאת האוצר וקבלתו, ומעבר לכך שקשה מאוד למצוא אותם, חיפוש קל בגוגל מראה שקשה אף לראות איך נראים הקלפים. חשבתי לסרוק את כל הסדרה ולהראות בדיוק איך זה נראה, אך נראה שמישהו כבר עשה זאת לפני.

נכתב על ידי Ford Prefect , 12/1/2010 00:09   בקטגוריות סיפורים מהחיים  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Ford Prefect ב-28/1/2010 20:33
 



לדף הבא
דפים:  

267,480
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , החיים מעבר לים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFord Prefect אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ford Prefect ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)