אתם מוזמנים לבלות חמש דקות בהתענגות על אתר האינטרנט של חברת התעופה הצפון קוריאנית Air Koryo.

אם זה לא היה כל כך עצוב (שהדבר הזה אמיתי), זה פשוט היה שופך על הרצפה. האמת, זה בכל מקרה שופך על הרצפה. 

החלק האהוב עלי ביותר הוא ה"Special Services" בהזמנת הכרטיסים:

כנראה שהם אכן מאמינים כי במערב גדלים חיות אדם, אחרת קשה להבין למה צריך עד 5 מושבים אקסטרא ל"Fat".

כמו כן, אם אתם יכולים לנחש מהי "Blackbox" ולמה היא מצריכה מושבים נוספים לנסיעה, אשמח לשמוע את התיאוריות שלכם.

עדכון לא קשור

כפי שהתפרסם בדיוק היום, הסקנדינביות מככבות בראש מדדי המדינות המשגשגות בעולם, שוב. שבדיה אמנם "רק" במקום השלישי, אבל עדיין (לכל המלעיזים שטוענים ששבדיה בדרך להפוך למדינת עולם שלישי וכו').

בספ"ש האחרון חגגנו 5 סתווים לטרול. אכן לא יאמן שעברו 5 שנים מאז שהפכנו להורים. אם מישהו היה צריך הוכחה לכך שהפכנו ל"מבוגרים" אני מניח שלא צריך לחפש רחוק יותר מכך.

בכל מקרה, זה התחיל במסיבה לילדים מהגן בג'ימבורי הקרוב למקום מגורינו. לצערי (?) נאלצתי לפספס את החגיגה (שנערכה ביום שישי אחה"צ) עקב פגישה חשובה בעבודה, אבל הבנתי מהבלונדה והוריה כמו גם מהסרטים שקיבלתי שהיה מדובר בקרנבל רועש ומלא שמחת חיים. גם גילינו שאינשם הוא חביב הבנות מהקבוצה הגדולה (בה נמצא הטרול), לפחות שלוש מהן שיחקו איתו/טיפלו בו/דאגו לו בכל זמן נתון במהלך המסיבה.

ביום ראשון, יום הולדתו של הטרול, חגגנו בצורה מצומצמת יותר עם המשפחה הקרובה, שם הפוקוס היה בעיקר על המטעמים שהטרול ואינשם עזרו בחדווה רבה להכין (כדורי שוקולד, עוגת שוקולד, שנייק קינמון היו הכוכבים) כמו גם גילינו קצת צדק פואטי כאשר בת דודתם של הטרול ואינשם, הקטנה מאינשם בשנה, הצליחה סוף סוף לתת לו קצת a taste of his own medicine כאשר היא חירבה לו את סידור הטרקטורים/משאיות עליו הוא עמל במאמץ רב (כן, כמובן שגם הוא קיבל קצת מתנות, המוצלחת מביניהן היה סט טרקטורים).

מוכנים ומזומנים

אומנומנום

וכמובן, גם את המתנות צריך לפתוח

מעבר לכך, בסוף השבוע הקרוב נחגג ליל כל הקדושים וכמנהגנו בקודש הכנו דלעת לקבל את החג. הטרול דרש "דלעת כמה שיותר מפחידה" מה שהביא לתוצאה שאפשר לראות בתמונות כן למטה. הקטע המשעשע ביותר, אולי, היא העובדה שאינשם (שכרגע מאוד בקטע של מפלצות - הוא נוהג לשים שמיכה על הראש, לעשות קול כאילו מפחיד ולצעוק בשבדית "מפלצת מפחידה!" תוך שהוא רץ ברחבי הבית ומנסה לתפוס כל מה שזז) מ-א-ו-ד התלהב מהדלעת ונוהג לפתוח את הדלת של הבית בערך פעם ברבע שעה, להסתכל קצת בחשש החוצה, לראות שהדלעת שם ולצווח בחדווה "מפלצת מפחידה!!" ולטרוק מהר את הדלת.

אינשם צופה בדלעת ממרחק בטוח (עם המשקפת שהטרול קיבל מתנה ליום הולדת ואינשם בחדווה רבה גנב לו)

מפלצת מפחידה!!

אתמול, בזמן שחיכיתי לארוחת ערב במועדון בו אני חבר, ישבתי בספריה ועיינתי בספרים באיזור הקשור למלחמת העולם השנייה (נושא חביב עלי באופן כללי כחובב היסטוריה).

בכל מקרה, צדה את עיני כריכת עור אדומה עם השם המפורסם - Mein Kampf. כשראיתי שמדובר בספר באנגלית ולא בגרמנית החלטתי שאולי אנצל מעט את הזמן בכדי לקרוא קצת. בכל זאת, למרות שקראתי המון ספרי היסטוריה וביוגרפיות על היטלר ומלחמת העולם השנייה, מעולם לא קראתי את הספר שהיווה את שטיחת הבסיס האידאולוגי למדיניות שהונהגה משנת 1933 ועד 1945, כך שיכול היה להיות מעניין.

ואז גיליתי משהו מאוד מעניין - לא מדובר בתירגום מודרני של הספר כי אם במהדורה השלמה הראשונה שיצאה לספר באנגלית - בינואר 1939.

גיליתי גם שהעורכים הקדישו לא מעט מקום בהקדמה להערות והארות על תוכנו. קריאה מהירה הראתה לי שמדובר בלא פחות ממסמך היסטורי מרתק - כיצד ראו העורכים (האמריקאים, חלקם יהודים ממוצא גרמני שעזרו לתרגם את הספר) את היטלר ומשנתו בתקופה הנפיצה של לפני המלחמה, אחרי האנשלוס ומשבר חבל הסודטים אך לפני הפלישה לפולין שהוותה את אות הפתיחה הרשמי למלחמת העולם השנייה?

החלטתי שמדובר במסמך מרתק מספיק בכדי לתרגם את מה שנכתב בהקדמה (מלבד קטעים לא ממש מעניינים כגון התייחסות לתירגומים קודמים או בחירות עריכה של הספר).

דבר העורך

המצב הבין לאומי כמו גם אילוצים הקשורים להוצאה לאור אילצו את הבאת הספר הזה לדפוס במהירות גבוהה בהרבה ממה שרצינו. רצינו שמבחינת עריכה, ואנו מאמינים שהוא, מהדורה שלמה, מלומדת ואיכותית של ספר בעל חשיבות עצומה. אם בכל זאת נפלו שגיאות בספר, ואנו חושבים שמדובר במספר קטן ונדיר של שגיאות, זוהי רק תוצאה של לחץ הזמן.

הקדמה

זהו תירגום מדוייק של ספר שסביר שישאר הטקסט הפוליטי החשוב ביותר של זמננו, שכעת זמין בפעם הראשונה בגרסתו המלאה לקורא האמריקאי. עד כה, התירגום הזמין היחיד של הספר לאנגלית היתה גרסא מצומצמת משנת 1933 שהכילה פחות ממחצית הטקסט של הספר המקורי.

המשבר באוסטריה וצ'כוסלובקיה בשנה שעברה, ששיאו היה בהסכם מינכן, העירו את הציבור האמריקאי לחשיבות התוכנית הנאצית להם עצמם כמו גם לעולם כולו וכתוצאה מכך לחשיבות האפשרית של כל דף בספר הזה שיכול להחשב, ובצדק, כגוספל הנאצי. הנה, אם כן, בשלמותו ומוכן לקריאה ושיפוט של הציבור האמריקאי בעצמם, הטקסט שנמכר במיליוני עותקים בגרמניה ושכנראה מהווה את העדות המדוייקת ביותר לאופיו, צורת מחשבתו ורוחו של אדולף היטלר וממשלו.

אין ספק שישנם קטעים בספר שחשיבותם רבה ביותר ושמופיעים בפעם הראשונה באנגלית. לדוגמא, פרק 5 בגרסא המקוצרת השאיר מחוץ לטקסט את התיחסותו של היטלר לפרופגנדה ומרקסיזם בזמן המלחמה (מלחמת העולם הראשונה). סימנו נקודות שונות בטקסט שמראות היכן נמצאים קטעים בעלי חשיבות שלא הופיעו בעבר. בנוסף, כל גרסא מצומצמת לא מצליחה להעביר את מלוא התמונה של מה שעבר במוחו של הכותב. אפילו החזרות בטקסט הינן בעלות חשיבות בכך שהן מצביעות על אופי האיש שכתב אותו. מיין קמפף הוא, מעל לכל, ספר המבוסס של רגשות הכותב.

.

.

.

על הקורא לזכור שהיטלר אינו סופר טוב במיוחד אלא איש פוליטי נוקשה שאינו שם לב לפרטים כמו מבנה משפט או תחביר. סטיות מתחביר גרמני תקני לא שוחזרו בטקסט האנגלי מפני שאינן משרתות את מטרת התירגום ואינן מוסיפות לו דבר.

.

.

.

מיין קמפף הינו מאמר תעמולתי שנכתב בידי לוחם אלים. ככזה הוא מעוות אמיתות היסטוריות ולפעמים אף מתעלם מהן לחלוטין. לכן, החלטנו שזוהי חובתנו להשלים את הטקסט עם מידע עובדתי שמהווה ביקורת נרחבת לטקסט המקורי. אנו, ואנו מאמינים שאף אמריקאי אחר, לא יכול לקחת אחריות על הבאת טקסט אשר ייתן את הרושם שהיטלר כתב ספר היסטורי ולא ספר תעמולה. עם זאת, אנו גם מצפים שנתקל בביקורת ההפוכה - שהיינו יותר מדי אובייקטיבים ויותר מדי ממוקדים בהפרכת טיעוני הספר. תשובתנו לטענות כאלו היא שהאמת, האמת המדויקת, היא הטיעון היחיד שנשמר לאורך זמן. אפשר להעלים עובדות לזמן מסויים, אך העובדות ישארו ואנו מוכנים להעמיד את יכולתנו כעורכים למבחן על נצחונה של אמונה זו.

נקודה ספציפית אחת דורשת הדגשה. חלקים גדולים במיין קמפף מוקדשים לנושא הגזע כבסיס עליו נבנית מדיניות אנטישמית. לא אפשרנו לקטעים אלו בספר להשאר ללא קריאת תיגר אך לא הרגשנו כי עלינו להגיב תוך יצירת דיון על גזע משלנו. האנתרופולוגים הגדולים ביותר של המאה ה-20 מסכימים פה אחד כי "גזע" הוא מילה חסרת משמעות. לכן, כל מה שאפשר לעשות הוא לתקוף הכרזות על "היסטוריית גזע" כיצירי דמיון ולהצביע שהן בבסיסן כלי שמשמש לתמוך במדיניות לאומנית אלימה ומוחלטת אף יותר מזו שהכרנו במאה ה-19. בנוסף, הוספנו התנגדויות ספציפיות לטענות האנטישמיות של היטלר היכן שהן סותרות עובדות היסטוריות.

.

.

.

מנועי התעשייה עובדים במרץ רב ומכונות המלחמה נערמות בפרמידות גבוהות יותר ויותר. באירופה, כבר כעת, מכונות המלחמה הן אלו שקובעות את סדר היום בעוד שמנועי התעשייה עובדים בעיקר בכדי ליצור אשליה של נורמליות ובכדי לעזור לשלם על המחיר האדיר של מכונות המלחמה. אין דרך לעצור אותן עד שיבואו לעולם רעיונות ומדיניות חזקים מאלו המוכלים במיין קמפף. אנו מאמינים באמונה שלמה כי כאשר מספיק אנשים יקראו ספר זה ויראו את העובדות המצטיירות בשטח, נוכל לראות את תחילת השינוי לטובה בתהליך ששוטף כעת את אירופה.

קראתי את זה (אחרי שקיבלתי את הלינק מהבלונדה) והחלטתי ששווה לתרגם לרווחת ההורים בישראל. אני בטוח שלא מעט מהם חווים דברים דומים.

אנחנו באופן אישי, עם 3 אייפדים בבית (ועוד כמה אייפונים), כבר קיבלנו את העובדה שמדובר במכשיר שמעצב את עתידם של ילדנו בכל הקשור לאינטראקציה עם הסביבה ולימוד מיומנויות רבות (לא כולן כמובן, אבל את החלק הפיזי והמציאותי הם בכל זאת מקבלים מ-40 שעות בשבוע בהם הם מבלים בגן "הגשם והשמש" שלהם, וכמובן שלל טיולים ופעילויות עם ההורים).

ג'ני סטרומסטד - "מחנכי הטכנולוגיה מוזמנים להשאר בארון האנלוגי"

"להשתמש במחשב או בטאבלט כבייביסיטר הוא דבר מסוכן ביותר", אומרים המחנכים הטכנולוגים בטלוויזיה באותו היום בו דווח כי כמעט מחצית מבני השלוש בשבדיה גולשים באופן קבוע באינטרנט.

אילו מילים יפות, אני חושבת. יפות כמו המאהב ההוא שאין סיכוי להגיע אליו.

מחנכי הטכנולוגיה יכולים לדחוף את עצמם בחזרה לתוך הארון האנלוגי, בין ערימות האבק.

היום יום שבת, אני שוכבת בנעימים במיטה החמה ופוזלת לעבר הסלון בו רואים שני ראשי ילדים יושבים כה קרוב אחד לשני מעל האייפד עד שהכינים יכולות לקפוץ ביניהם ללא בעיה, לו היו כינים.

שבת הוא יום מלחמת המחשב הגדול. היום בו החלום על ילדים אדומי לחיים שבשמחה זורקים אצטרובלים מסביב באיזה יער טחוב, היום בו השאיפה לביקור משפחתי במוזיאון  והתקווה לפרויקט צביעה צבעוני ושמח מתרסקים אל מול מקום המפגש הוורדרד - Moviestarplanet. אם יש לי מזל אז מדובר במיינקראפט, או איזו צורה של אינטראקטיביות חברתית בפייסבוק שלפחות כוללת התחברות עם אנשים עשויים בשר ודם, גם אם באופן זמני הם מקבלים צורה המורכבת מהרבה אחד ואפס.

בכל מקרה, זה לא מתפתח כמו שקיוויתי. כבר בבוקר, כאשר הבת הצעירה מתעוררת ואני עדיין שיכורה משינה, חושבת שכמה נחמד יהיה לעצום את העיניים לעוד שנייה אז כן, בטח, אין שום בעיה ללוות את המחשב שלי "אבל רק לשעה!", אני צועקת תוך פיהוק לצד השני של הדירה. "וזה אומר שיש רק שעה אחת של זמן מסך בערב!". כן... אה.. אולי.

אני חושבת שבזה מסתיים זמן השימוש עד לערב, יוצאת מהמיטה ומתחילה לאפות סקונז במרץ מכיוון שאפיה היא דבר טוב בשביל אמא טובה שחושבת ש"זה מסוכן אם המחשב והטלוויזיה משמשים כבייביסיטר". וזה בהחלט עובד, אני מקבלת עזרה למשך כחמש דקות לפני שהילדה האמצעית תוחבת את חתיכת הבצק האחרונה לתוך פיה וממלמלת משהו על כך שהיא הבטיחה ל-דייזי123 להתראות בסקייפ.

"אבל הרי עוד לא רחצנו כלים!" אני מוחה ומתעבת את היכולת האמיהית העלובה שלי יותר מאשר את העובדה שהענקתי לילה מחשב משלה כמתנה בחג המולד האחרון. "בבקששההההה אמאאאאא".

אחר כך יושבת כל המשפחה מסביב לשולחן האוכל ומנסים להחליט מה נעשה היום. אני באתי מוכנה כי רפרפתי בעיתון ומציעה תערוכת צילומים ידידותית לילדים שאף אחד לא רוצה ללכת אליה. הילדים הגדולים נוטשים את המערכה לטובת משחק עם חברים ב"סימס מסביב לעולם" החדש.

הקטנה נגררת איתי. אחרי החדר הראשון בתערוכה היא תוהה אם נוכל לאסוף אותה מספת המבקרים אחרי שגמרנו להסתכל בתערוכה כי היא צריכה להאכיל את החיות ב-Tiny Zoo בטלפון שלה.

אחרי שהצלחנו סוף סוף לגרום ללחיים להאדים קצת בהליכה בריאה מהמוזיאון הביתה יש זמן משחק חופשי לילדים בזמן שההורים קוראים עיתון וצורכים פורנו מקוון ב-המנט (אתר שבדי המרכז את כל הדירות/בתים למכירה בשבדיה. מדובר בתחביב של רבים - לשבת ולחפש בית/דירה חדשה, גם אם רק לשם השעשוע).

אני מחביאה את המחשב מתחת לשמיכה תוך כדי גלישה בגלל שאני מרגישה קצת אשמה ושצריך להוות דוגמא חיובית לילדים בכל הקשור להגבלת זמן השימוש שלי במחשב. עם זאת, ישנו שקט מעורר הדאגה מכיוון חדרי הילדים. לפני מספר שנים זה היה בדרך כלל סימן של מישהו שמשחק עם טושים על הקיר. היום המשמעות היא משהו אחר לגמרי. זמן מסך "גנוב".

באיזשהו שלב אני נכנעת ומודיעה, כאילו שיש לי את המנדט, שהערב מותר לכולם לגלוש בחופשיות כל עוד כולם יושבים בסלון כדי שנהיה ביחד. ארבעה ילדים, שני מבוגרים, ארבעה לפטופים, חמישה טלפונים ואייפד אחד. צ'יפס ומטבלים, וטלוויזיה ברקע. זה לא הולך כמו שקיוויתי, אבל זה עדיין טוב.

הילדים שלי יודעים אנגלים טוב כמו סבם המלומד. העולם אינו איזה סרט משמים שרואים בחטף בזמן החדשות, הוא נמצא מסביבם בזמן אמת באיסטגרם וטוויטר. בזמן שאת ילדותי ביליתי בהמתנה בלתי נגמרת לתוכניות ילדים בטלוויזיה כדי לשמוע שפה זרה, הילדים כבר למדו לתרגם "היכן נמצא התיק?" לצרפתית, וגם כמה מילים שאולי היה עדיף שלא ילמדו עדיין.

הם נולדו לתוך העולם בו הם יבלו את שארית חייהם ואצטרובלים הם זורקים למים ביער בחלק גדול מהקיץ, כך שאין ממש מה לדאוג. עם זאת, רשמתי אותם לחוג התעמלות נוסף. שיהיה.