כן, הרבה זמן לא הייתי כאן. אני מרגיש ששמונה וחצי השנים שלי בישראבלוג כנראה עשו את שלהן. אין לי יותר את הדרייב לכתוב כאן (לפחות לא באופן קבוע). עמכם הסליחה.

אבל לפעמים, כמו עכשיו, אני רוצה פלטפורמה קצת יותר עמוקה מפייסבוק וחברותיה כדי להעלות סוגיה לדיון.

יצא לי לקרוא אתמול את הכתבה הבאה. כמובן שהדבר הראשון שעלה לי בראש (אחרי הזעזוע הראשוני והכעס על ההורים/בית ספר/מערכת החינוך וכו') הוא - מה הייתי עושה? אם זה היה הטרול או אינשם שחווים את זה על בשרם, איך אני בת'כלס הייתי מגיב?

אישית, מעבר לרצון לשבור לילדים הללו את העצמות, אני לא מבין את ההורים. הדאגה הראשונית צריכה להיות לילד והם כהורים חייבים להבין שטובתו מחייבת מעבר למקום אחר, גם במחיר של התנתקות מהחברים שיש לו בכיתה.

מתעללים באוסקר ומאיימים להרוג אותו

אוסקר, בן שבע, חווה התעללות נמשכת וקשה הכוללת אלימות ואיומי רצח בבית הספר. המשטרה קבעה כי מדובר במצב חמור והילד קיבל פיצוי כספי מחברת הביטוח של בית הספר על הפציעות שספג. עם זאת, הוא עדיין מוכרח ללכת לבית הספר יום יום ולהמשיך לפגוש את המתעללים בו. "היחיד שאינו לוקח את העניין ברצינות הוא בית הספר, הם פשוט נותנים לזה להמשיך", מספרת אמו של אוסקר.

זה התחיל כשאוסקר עלה לכיתה א', בסתיו שעבר. קללות, דחיפות וחפצים אישיים שנעלמו או נהרסו. הורידו לו בכוח את המכנסיים באמצע חצר בית הספר וקרעו לגזרים את מעיל החורף החדש שהגיע איתו.

המקרה החמור הראשון קרה קצת לפני חג המולד בשנה שעבר. בן כיתתו של אוסקר נתן לו אגרוף כה חזק בחזה עד שאוסקר לא יכל לנשום והחל לבכות. אחר בעט בו בעיטת קראטה בגב שהפילה אותו על הרצפה. הילד שבעט וילד נוסף, שניהם גדולים מאוסקר, החלו אז לקפוץ על גבו.

"הוא היה כחול ושחור לחלוטין כשהוא הגיע הביתה. הגוף היה מכוסה בחתכים, סימנים כחולים וסימני מכות. היו לו גם חתכים בפרצוף בגלל שהפרצוף נדחף לתוך הקרח והחצץ בחצר" מספרת אנה, אמו של אוסקר.

אף אחד מבית הספר לא התקשר למשפחה לספר להם מה קרה בבית הספר. "היינו צריכים בעצמנו להתקשר כדי להבין מה קרה".

אוסקר נשאר בבית במשך שבועיים לאחר התקיפה. הוא חווה כאבים, היה עצוב ופחד לחזור בחזרה לבית הספר. "הוא אפילו לא רצה ללכת לאימוני ההוקי קרח שלו, באופן נורמלי היו הדבר שהוא הכי אהב".

כאשר חזר אוסקר לבית הספר לבסוף עבר שבוע בסך הכל לפני שהוא הותקף שוב על ידי אותם ילדים. הם תפסו אותו, הוא הצליח להשתחרר והחל לרוץ מהם אך החליק על קרח בחצר ונפל. הם הצליחו להדביק אותו והחלו לבעוט בו בעודו שוכב על הקרקע, בעיקר לכיוון הראש. אחד מהמורים שהיו בחצר באותו זמן שמע את צעקותיו של אוסקר והפסיק את התקיפה. גם בפעם זו לא טרח אף אחד מבית הספר ליצור קשר עם ההורים.

"היה לו פנס בעין והרבה סימני חבטות בראש". בערב הוא התלונן על כאב ראש והחל להקיא. התברר שיש לו זעזוע מוח", מספרת אנה. "אחרי התקיפה הזו השארנו אותו בבית למשך מספר שבועות. הוא לא העז ללכת לבית הספר ואנחנו לא העזנו לתת לו ללכת לשם".

ההורים קיימו שיחות רבות עם מורים ומנהל בית הספר. כאשר הוא לבסוף חזר לבית הספר לא עבר זמן רב את אשר הוא חטף אגרוף לפרצוף שגרם לחתך עמוק בשפה.

במרץ הצמידו לאוסקר "שומרת ראש" שהיתה איתו בזמן שהיה בבית ספר. "אז נהיה קצת יותר קל, אבל ברגע שהיא לא היתה איתי הם שוב קפצו עלי", מספר אוסקר.

הוריו של אוסקר שאלו פעמים רבות את בית הספר מדוע הם לא מדווחים על התקיפות למשטרה. הם גם דרשו כי התוקף שנמצא בכיתתו של אוסקר יועבר לכיתה אחרת.

"המנהל ענה כי זוהי לא מדיניות בית הספר. הם אומרים כי הילד ההוא צריך לקבל מאה, אלף, סיכויים נוספים, אם זה מה שדרוש. אבל כמה פעמים אפשר לתת לו לתקוף את הבן שלנו? בכל פגישה עם המנהל נותנים לנו להרגיש כאילו אנחנו הבעיה, שאנחנו 'קשים'".

ההורים לבסוף התלוננו בעצמם במשטרה על התקיפות והמשטרה לקחה את התלונות ברצינות רבה. "חברת הביטוח של בית הספר החליטה שמדובר בתקיפה בנסיבות מחמירות ושילמה פיצויים. היחידים שמתייחסים לעניין בשוויון נפש הם האחראים בבית הספר".

אוסקר מרגיש רע מאוד מכך שהוא נאלץ לפגוש את המתעללים בו מדי יום בבית הספר. "אנחנו מרגישים חסרי אונים בכל הסיטואציה. אנחנו מרגישים שלבית הספר פשוט לא אכפת. אוסקר אף לא קיבל התנצלות. הוא מרגיש חסר בטחון, חווה סיוטים בלילה, בוכה ואומר שכואבת לו הבטן רק מלחשוב על בית ספר. הוא היה ילד אחר לחלוטין לפני שהתחיל הסיפור. הבטחון העצמי שלו רוסק לחלוטין".

אוסקר גם הולך לפסיכולוג ילדים בכדי לספר על מה שעבר עליו.

כאשר נגמרה חופשת הקיץ המצב לא השתפר. עברו רק ארבעה ימים עד שאחד הילדים נעץ מקל חד בצווארו של אוסקר. בפעם אחרת החזיק אותו אחד הילדים, הצמיד חתיכת פלסטיק חדה לצווארו ואיים להרוג אותו.

"אני לא מבין למה הם מתנהגים לא יפה אלי. הם בועטים, דוחפים, מרביצים ורבים. אני אומר להם להפסיק, אבל הם לא מקשיבים לי. לא עשיתי להם כלום", מספר אוסקר. "בכל הפסקה אני חושב שאני צריך להזהר ותמיד מסתכל לוודא אם יש מורה בקרבת מקום. פעם אחת עברה מורה וראתה מה עושים, אז היא הרשתה לי להכנס לכיתה כדי להפסיק את הריב".

הוא לא רוצה להחליף בית ספר. "כל החברים שלי בבית הספר".

(שאלה מהכתבת) מה עושים החברים שלך כשהילדים האלה רבים איתך?

"הם חושבים שזה ממש לא יפה, לפעמים הם עוזרים, אבל הם לא תמיד יכולים לעזור".

ההורים נואשים. "אנחנו מפחדים בגלל שבית הספר לא יכול להבטיח את שלומו. אחרי כל פגישה איתם אנחנו אומרים לאוסקר שעכשיו יהיה יותר טוב, אבל המצב לא משתפר. אנחנו מרגישים שאנחנו מאכזבים אותו, כל עולם המבוגרים מאכזב אותו". ההורים גם הגישו תלונה לרשות הפיקוח על בתי ספר ונציג התלמידים הארצי. "הם החלו מיד בחקירה ואמרו שנראה שמדובר במקרה חמור במיוחד".

לבית הספר ניתן עד השני באוקטובר להגיב על התלונה למחלקת הפיקוח (הכתבה התפרסמה שלשום).

ומה אתם הייתם עושים (כן, אפשר לתת לפנטזיה להשתולל, אבל מעניין אותי לדעת, במיוחד מהורים לילדים, איך הייתם מטפלים בבעיה בנסיבות שכאלו בצורה פרגמטית ואמיתית?).