לפני חמישה שבועות התחלנו את השיפוץ הגדול בבית - שני שליש מהמרתף (גרז', אמבטיה, חדר כביסה וחדר עבודה) נבנים למעשה מהיסודות למעלה מחדש.

זה אומר שכבר חמישה שבועות אין לנו אמבטיה בבית ובכל יום פועלים מסוגים שונים ומשונים מסתובבים לנו בבית, אבל לפחות הייתרון של בית בשתי קומות היא העובדה שבקומת המגורים העיקרית לא ממש מרגישים שום דבר מלבד העובדה שאי אפשר לרדת למרתף.

בכל מקרה, יקר לשפץ בשבדיה. מעבר למחיר לשעה של שיפוצניקים (הציע וביקושו גם לקחנו קבלן מומלץ וטוב - לקח ארבעה חודשים משהסכמנו על השיפוץ ועד שהוא התפנה בכדי לבצע את זה) גם חומרי הבידוד, הצנרת, התאורה, הנגרות - הכל באיכות מעולה, אבל עולה בשמיים.

אבל, בסופו של דבר (בתקווה בעוד משהו כמו שבוע) יהיה לנו חדר אמבטיה לתפארת עם אמבטיה שסוף סוף אוכל גם אני להתרווח בה, מקלחת גדולה ומרווחת, תאורה שלא נצטרך כנראה להחליף לעולם (או לפחות עד הפנסיה, או עד שנמכור את הבית ביום מן הימים), רצפה מחוממת מים ממערכת החימום המרכזית ושאר גודיז של חדר אמבטיה משנת 2011 (בניגוד לקודם, שכנראה נבנה מתישהו בסוף שנות השישים ושופץ קלות לפני שלושים שנה).

גם חדר עבודה גדול ומואר ואפילו חלונות חדשים, שבניגוד לקודמים יתנו לפורצים הפוטנציאלים הבאים פייט קצת יותר מוצלח במאבקם להכנס אלינו הביתה.

ובינתיים, בשיא השיפוץ, אני צריך להגיע לארץ בשביל כל מני ענייני עבודה. חביב, אבל מצד שני לחוץ - גם תפקיד חדש בעבודה (בסך הכל חודש), גם העניינים בבית וגם נסיעה לחו"ל.

אבל אין מה להתלונן, סה"כ החיים יפים.

רשת המזון המהיר הדרום אפריקאית Nando's (שגם הבליחה לתקופה בישראל, עד שהדרום אפריקאים גילו שהזכיין הישראלי לא ממש משלם להם את כל מה שהוא אמור ומשכו את הזכיון) היתה תמיד ידועה (מלבד באוכל הנפלא שלה - עוף בגריל עם רוטב פירי פירי וצ'יפס שלוקח כל רשת מזון מהיר אחרת בהליכה איטית) בחוצפה שלה.

הפרסומת האחרונה היא מופת לזה - הדיקטטור הזקן של זימבבואה - רוברט מוגאבה, מחכה לחבריו הישנים והמתים (נשיא דרום אפריקה מתקופת האפרטהייד הידוע לשמצה בותה, מועמר קדאפי ואידי אמין) ונזכר ברגעים היפים לצלילי Those Were The Days.

הפרסומת, כפי שרואים - לארוחה ל-6 בננדו'ס (וזה שוב המקום ליפול מהרצפה ממחירי המזון בדרום אפריקה - 175 ראנד, בערך 150 קרונות, בשביל ארוחת מלאה כולל שתייה לשישה אנשים, וזה אחרי עליות מחירים עצומות בעשור האחרון).

פשוט ללקק את האצבעות (תרתי משמע, כמה שבא לי ננדו'ס..).

עדכון: נראה שמשום מה אי אפשר ללנקק לפרסומת ישירות ביוטיוב. חפשו במקום Nando's Last Dictator Standing בגוגל.

נו, כרגע הודיעו לי שמיודעיכם קיבל אקרדיטציה לטקס הענקת פרס הנובל לשנת 2011 כמו גם לנשף שבא בעקבותיו, מתוך כוונה כמובן להתמקד בפרופסור שכטמן.

זו תהיה הפעם השניה שלי (הפעם הראשונה היתה בסיקור הזכיה של עדה יונת, לפני שנתיים), מה שמסתבר מציב אותי בקבוצה די מיוחדת - פחות מ-10% ממשתתפי נשף הנובל זוכים להשתתף בו יותר מפעם אחת במהלך חייהם (והם עצמם גם כמובן קבוצה מצומצמת למדי).

עכשיו צריך להתחיל ולחפש Tails (האמת, במחיר ההשכרה, כבר היה עדיף לקנות אחד בפעם הראשונה. שויין).

חפשו את הדיווחים ב"מעריב" בעשירי ובאחד עשר לדצמבר.

כפי שסיפרתי בפוסט על ברצלונה, שמענו בפארק גואל שני נגני ג'אז שהנעימו עד מאוד את זמנם של המבקרים.

למעשה, כל כך נהניתי מהמוזיקה שלהם שהחלטתי במקום סתם לתת להם יורו או שניים לקנות את אחד הדיסקים שהציעו למכירה.

באותו הערב, אחרי טיול ארוך ברחבי ברצלונה, הגענו חזרה למלון, מחכים שיעברו ארבע שעות עד שנצטרך לצאת לארוחת הערב במסעדה בה הזמנו מקומות.

אלו היו כמה שעות של אושר צרוף - בסוויטת המלון הנפלאה, עם המיטות הנוחות והאווירה הרגועה, אחרי אמבטיה חמה וארוכה עד מאוד נשכבנו במיטה, עם ספר ואייפד. רגועים, נינוחים. נשארו עוד שלוש שעות בלי שום דרישה או צורך לעשות דבר מלבד לחכות שיגיע הזמן ללכת לארוחה.

וברקע, שמנו במערכת הסטריאו של החדר את הדיסק הזה - מוזיקת רקע מושלמת לאווירה.

Bliss

היום, שבוע וחצי בסך הכל לאחר מכן (נראה כמו נצח).

הבלונדה בעבודה, אני בבית עם שני הילדים כי הגן של אינשם סגור והטרול (נגיד ש) חולה. במרתף עדיין משפצים כל שקולות הניסור/קידוח/דפיקה נשמעים כמעט ללא הפסק. בחוץ מזג אוויר אמיתי של נובמבר בשבדיה - 5 מעלות ו-Drizzle מעצבן של גשם שהוא לא בעצם גשם. ברקע, המון ענייני עבודה שצריך לתאם, לסדר, לדבר.

אבל לפחות, ברקע, שמתי את דיסק הג'אז, כך שבין דפיקה לניסור, בין בכי לתלונה, בין אימייל להחלפת חיתול, אני מצליח לתפוס שברירי רגעים מאותו אחר צהריים נפלא מהמלון בברצלונה.