 כינוי:
Ford Prefect בן: 46 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2007
 הגנרל היהודי של מאו
אתמול יצא לי לצפות (כן, שוב תודה ל-SVT) בסרט תיעודי מרתק ביותר, וחשבתי ששווה להזכיר זאת כאן.
לא יודע כמה מכם שמעו על יעקב רוזנפלד, אבל אני די בטוח שרובכם (כמוני) לא שמעו עליו מעולם.
מדובר ביהודי יליד אוסטריה, רופא אורולוג בהכשרתו מהמעמד הבינוני-גבוה, שהיה בעל קליניקה פרטית בווינה עד שהאנשלוס של אוסטריה ב-1938.
רוזנפלד נשלח לדכאו, שבאותו הזמן היה (יחסית) מקום קל יותר ממחנות הריכוז שהתפתחו במהלך המלחמה. באותה תקופה, ליהודים אף התאפשר לעזוב את גרמניה באם היה להם לאן ללכת.
25,000 יהודים, ובכללם רוזנפלד, הצליחו (לא יודע איך, אבל אני בטוח שזה סיפור מרתק בפני עצמו) לקבל אישור להגיע לשנגחאי, והגיעו לשם זמן לא רב לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה.
רוזנפלד התגורר בפרבר הבין לאומי של שנגחאי. למרות שיפאן כבר החלה בהתקפתה ובכיבוש סין, ולמרות ששנגחאי עצמה נכבשה על ידי היפאנים, הפרבר הבין לאומי שלה נשאר ללא פגע עד לתקיפת פרל הארבור ב-1942 וכניסת ארה"ב למלחמה באופן רשמי.
רוזנפלד פתח קליניקה באותו פרבר, אך המאורעות באירופה כמו גם בסין גרמו לו להחליט כי הוא רוצה לעזור למורדים הסינים שנלחמו בכובש היפאני. הוא החליט כי לא רק זאת, אלא שהוא רוצה לעזור למורדים הקומוניסטים, שנלחמו באותה תקופה לא רק ביפאנים כי אם גם בכוחות סין הקיסרית.
הוא הצליח להגיע, באמצעות חברים, לארמייה הרביעית של הצבא האדום הסיני, בה שימש בתחילה כמנתח בבתי חולים בחזית. הוא גם טיפל בכפריים שעד אותה עת לא ראו מעולם רפואה מודרנית.
במשך שנות הלחימה הוא התקדם בצורה מטאורית עד שקודם לדרגת גנרל האחראי על כל נושא הרפואה הצבאית והאזרחית במחוז מנצ'וריה, ומאוחר יותר שר הבריאות של המחוז. הוא הקים בית חולים גדול, בתי ספר לרפואה מודרנית וטיפל באופן אישי באלפי חיילים ואזרחים במהלך השנים הללו. רוזנפלד דיבר סינית שוטפת והפך לאחד מגיבורי המהפכה האדומה של מאו, פסל ענק שלו מקדם את הבאים לבית החולים אותו הקים, חלק משירי המהפכה כוללים את שמו והוא אף מונצח במוזיאון המהפכה הראשי, במקום של כבוד קרוב למאוזוליאום של מאו.
אחרי המלחמה הוא עבר אירוע לב והוא החליט לפרוש מהחיים הציבוריים. בשנת 1949 הוא עזב את סין כדי לחפש קרובי משפחה ששרדו את השואה. הוא מצא אח אחד שהגיע ללונדון ואחות שהגיעה לתל אביב. הוא עלה לישראל והתגורר בתל אביב עד שנת 1952, ובה גם נמצא קברו.
כמו שכתבתי בתחילה - ממליץ בחום לראות את סרט התעודה. זה סיפור פשוט מדהים.
(דרך אגב - באופן מדהים לא פחות - כמעט בלתי אפשרי למצוא חומר בעברית על הנושא. האתר היחיד שמצאתי היה אתר יהודי בייג'ינג עם כמה תמונות)
| |
 המתנה המאגניבה של השנה
והנה לכם עוד רעיון נפלא מבית היוצר של (דפיקת הראש בקיר) "איך לא חשבתי על זה קודם בעצמי?"
הם רכים, עם ידידותיים, הם משעשעים.
קבלו את.. GIANT MICROBES!
רעיון פשוט גאוני - לקחת תמונות היסטולוגיות של בקטריות ווירוסים שונים, להגדיל אותם פי מיליון ולהפוך אותם לבובות פרווה עם עיניים.
הבלונדה קיבלה ממני לכריסטמס את האבולה, המוות השחור וצינון.
אחותה של הבלונדה קיבלה ממני את ההפטיטיס B (צהבת) ואת ה-E Coli
אפשר למצוא שם עוד עשרות רבות של מחלות וסתם דברים אחרים משעשעים (כמו פנצילין, תאי מוח, חצ'קונים ויצור מהמאדים) ואפילו חיות (כמו פרעושים ויתושים).
עם כל יצור מגיע גם כרטיס שמסביר על המחלה/יצור. גם מקורי וגם חינוכי.
אחלה של מתנה לכל רופא ורופא שבדרך.
| |
תמונות מערב חג המולד
את ערב חג המולד השנה חגגנו בביתנו. גם בגלל (ובעצם בעיקר) בגלל הג'וניור, וגם בגלל שהיינו יחסית מעט אנשים (רק אנחנו, ג'וניור, אחותה של הבלונדה והוריה, עם החבר של הבלונדה שהגיע מאוחר יותר).
בלי יותר מדי הקדמות, כמה תמונות ורגעים:
העץ - קניתי ביחד עם אביה של הבלונדה. היה מעניין להביא אותו הביתה, ומלכלך בצורה שלא תאמן (וזה עוד "אשוח מלכותי", זה שאמור להיות יחסית פחות מלכלך).
אבל - כשלבסוף הוא עומד- בהחלט מדובר בעץ מרשים:
הבלונדה ואחותה בנו בינתיים בית ג'יניג'ר. כאשר הגעתי הביתה ראיתי מיד שחסר לו משהו, אז דאגתי להוסיפו במיידי:
וכך זה נראה מהצד השני
העץ עצמו זכה להתחיל ולקבל קישוטים יום לפני חג המולד עצמו. בתוכנית - מנורות בצורת נרות ושלל דברים מנצנצים:
עוד מסורת חביבה היא אפיית עוגיות ג'ינג'ר בצורת לבבות ענק, לכתוב עליהם את שמות בני המשפחה, לקשט, ולתלות ליד החלון:
ביום הגדול עצמו, המתנות החלו להערם מתחת לעץ:
ולאוכל.. כאן הסיפור שונה למדי ממה שאתם מכירים כחגים גדולים בארץ. המשפחה לרוב נפגשת כבר בבוקר אותו יום. יושבים ביחד, מדברים, משחקים, קוראים, מנמנמים ומנשנשים כל מיני דברים. את הארוחה העיקרית אוכלים בערך בשלוש או ארבע אחה"צ, אחרי צפייה בתוכנית הטלוויזיה המסורתית של החג (הם משדרים את אותה תוכנית כבר יותר משלושים שנים כאן..). בערב מנשנשים עוד דברים, פותחים מתנות ובאופן כללי נהנים מהשקט ומהמשפחתיות. לאלו שממש רוצים לעבוד קשה יש את האפשרות ללכת למיסת חצות בכנסייה הקרובה למקום מגוריהם. במקרה שלנו, אף אחד לא ראה את הנושא כבעל חשיבות יתרה.
אחד מ"מאכלי הבסיס" בחג המולד השבדי הוא מיודענו החזיר. בניגוד לארה"ב, שם מהווה תרנגול ההודו את עיקר הארוחה, כאן שמור מקום הכבוד לחזיר (אני מניח שזה קשור לעובדה שחזירים היה קל בהרבה לגדל בשבדיה, בעוד שלא היה להם מושג מה זה תרנגול הודו). אמה של הבלונדה הכינה אותו השנה, וכהרגלה בקודש קנתה "חזיר אקולוגי" ודאגה להכין אותו בצורה שלא כוללת שום כימיקלים לא טבעיים כאלו או אחרים:
עוד נדבך חשוב, אותו הכינה השנה אחותה של הבלונדה, הם כדורי הבשר:
והתוצאה הסופית - לחמים וגבינה, נקניקיות, גרטנג תפוחי אדמה (העדפנו את זה על הקלאסיקה - תפוחי אדמה מבושלים), סלט סלק ותפוחים, סלט כרוב, סלמון מעושן, הרינג בשלל טעמים ומיודעינו החזיר:
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
