סוף סוף אפשר לערוך ולכתוב פוסטים באייפון!

ג׳וי טו דה וורלד!

(וגם Gott Nytt År לכם, אגב. אנחנו חוגגים עם הילדים והורי הבלונדה בבית הקיץ).

הטלוויזיה הממלכתית השבדית SVT לוקחת ברצינות את תפקידה כ"כור היתוך חברתי" שמחנך לסובלנות ופלוריליזם. זה נכון במיוחד בכל הקשור לתוכניות ילדים (כמו שסיפרתי לכם, אחת מהמנחות הקבועות בתוכנית הילדים היומית יושבת בכיסא גלגלים).

בכל מקרה, היום בבוקר, בזמן שהילדים התלבשו וצפו בתוכנית הבוקר של הילדים בערוץ הממלכתי, הופיעה רצועת השיר הבאה. נושא השיר הוא "הכי טוב אם ייתנו לי להחליט" ומדבר על ילדה שרוצה שהכל יתנהל כפי שהיא רוצה. בבית, בבית הספר, עם האוכל וכו'.

עד כאן, הכל רגיל. עם זאת, וזו בדיוק הנקודה - ה"הכל רגיל" מראה לנו (וזאת תראו אם תצפו בקליפ) שהמשפחה של הילדה היא למעשה משפחה של אבא ואבא והילדה עצמה היא (מן הסתם) ילדה מאומצת שחורה. בצורה כזו, מחדירים כמובן את המסר שמדובר במשפחה נורמטיבית לחלוטין.

דוגמא נוספת לכך יצא לי לראות לפני כמה ימים בקליפ הזה ששמו "אני מתגרשת" ובו מסופר, מנקודת מבטה של ילדה, על כך שהיא "מתגרשת" מהוריה. או למעשה, שהיא חושבת שהכי טוב שהוריה ייפרדו כי הם ממש לא מסתדרים ואם הם ייתגרשו החיים של כולם יהיו טובים יותר. כמובן שהמסר שנכנס הוא לילדים שהוריהם מתגרשים - זה בסדר שזה קורה, ולפעמים אפילו עדיף. לא צריך להרגיש שהמשפחה שלך "לא בסדר" או שאתה כילד "לא בסדר" אם ההורים מחליטים להפרד.

יש עוד הרבה דוגמאות לא רק ברצועת השירים הזו (שמופיעה באופן קבוע) אלא לאורך כל התוכניות. אהבתי.

השבדים ידועים (בהכללה כמובן) כעם מסודר, ממושמע עם חברה בעלת חוקים מסודרים וכללי בטיחות נוקשים בכל הקשור לבטחון הציבור ופעילויות מסוכנות.

לכן נשגב מבינתי, למרות העובדה שאני גר כאן קרוב לשליש מחיי, איך דווקא ב-31 בדצמבר כל שנה פורקים כל עול והופכים את החברה המסודרת הזו לג'ונגל מסוכן במיוחד.

על מה אני מדבר? על כך שבניגוד לרובן המכריע של המדינות המתוקנות (לפחות אלו שאני מכיר), בשבדיה מתנהל ממכר חופשי, חוקי, פתוח וזמין לכל של זיקוקים לקראת ראש השנה. לא מדובר רק בזיקוקים קטנים כי אם גם במפלצות אימתניות, זיקוקים שיכולים להגיע לגובה של 100 או 200 מטרים, המכילים כמות נכבדה של אבק שריפה. 

כל זאת כאמור ללא שום פיקוח אמיתי (חוץ מהגבלת גיל, שלא ממש נאכפת, ל-18). מה שגורם לכך שבערב ראש השנה יוצאים החוצה אלפי אנשים שיכורים קלות (או כלוט) ויורים זיקוקים לכל עבר. לפעמים בתים נשרפים (בכל זאת, הרבה בתי עץ), לפעמים מכוניות נפגעות, לפעמים ילדים מאבדים עיניים או אצבעות ובאופן כללי ההרגשה היא שהמדינה השלווה והמסודרת הזו הופכת לכמה שעות לאיזור מלחמה אורבנית.

כל שנה מדברים על כך שיגבילו זאת, שזה מסוכן, שזה לא אחראי, וכל שנה לא קורה כלום. אי לכך ובהתאם לזאת, אני והבלונדה החלטנו שהשנה לא נהיה בבית בספ"ש הזה אלא ניסע לבית הקיץ. שם לפחות לא נחווה הרגשה של דרום לבנון ב-1982 במשך חלק ניכר של שעות הלילה בשבת (ויש רק לקוות שאף בן תשחורת קל דעת והדק יחליט לטווח דווקא את הבית שלנו).

שאלוהי הויקינגים יעזרו לשבדים (והנה לכם דוגמא מה ששבדי ממוצע יורה בליל ה-31 בדצמבר, וככה זה נראה ונשמע בשטוקהולם. להזכירכם - כל מה שאתם רואים זה אנשים פרטיים שיורים על דעת עצמם).

למי שזוכר (וגם למי שלא), התחלנו ב-31 באוקטובר בשיפוץ די מאסיבי של המרתף בבית. לא שאני מבין למה בכלל אני סומך על זה אחרי כל הניסיון שלי בעניין, אבל כשמנהל העבודה הבטיח לי שייקח "4 עד 5 שבועות" ויעלה "עד סכום מסויים" של כסף, הוספתי את מרווחי הביטחון שלי והייתי בטוח שהכל בסדר.

היום, 8.5 שבועות לאחר תחילת העבודות, הם עדיין לא סיימו (למרות שהם מאוד קרובים ולמעשה השינוי הגדול ביותר - חדר האמבטיה החדש, הסתיים לפני שבוע וחצי) וסכום העבודות הכולל הוא כשליש יותר מה"תקרה" לה התחייב הקבלן ואף עולה באחוז ניכר מעל התקרה שהקצבנו לפרוייקט. יש הסברים טובים לכך ואני לא חושד ברמאות, אבל העצבים שמגיעים כאשר מגלים שלמרות כל הסיכומים לא עודכנו בזמן אמת על מצב הפיננסים וההתקדמות בפרוייקט עד הרגע האחרון פלוס מרגישים לי מיותרים לחלוטין. עכשיו אנחנו במרוץ נגד הזמן כדי שהם יסיימו לפני שנסע לחופש בעוד שבוע.

מהצד החיובי של העניין - מה שהם עושים באמת יוצא נפלא, עד שכזה לזכור עד כמה אחר זה היה רק לפני חודשיים.

לצורך האיזון, הנה איזור האמבטיה לפני:

והיום (כמובן שזה רק חלק קטן, האמבטיה החדשה היא בערך פי 1.5 בשטח מהאמבטיה הישנה וכוללת גם מקלחון גדול, איזור כביסה ורצפה מחוממת):

החורף הקודם וזה שלפניו שברו שיאים בכל הקשור לכמויות השלג והקור הממוצע. הכותרות דיברו על "החורף הקר ביותר מאז החלו המדידות", כמויות עצומות של שלג שהקשו אפילו על שירותי הפילוס והפינוי המנוסים מאוד של עיריית שטוקהולם וחשבונות חשמל שהרקיעו שחקים בגלל הוצאות החימום.

והשנה? גורנישט.

דיווחים על פטריות יער קיציות שעדיין אפשר לקטוף ביערות בסביבת שטוקהולם, פרחי אביב שפורחים בדצמבר, שושנים (שבדרך כלל מפסיקות לפרוח באיזור אוקטובר) עדיין פורחות בשלל גינות ברחבי מרכז המדינה ואתמול נמדדה טמפרטורה של 10 מעלות מעל האפס בשטוקהולם. אולי זה נשמע קר לתל אביבים מביניכם, אך מדובר בערך ב-15 מעלות מעל הממוצע העונתי לתקופה הזו של השנה. זה חדשות מצויינות כאמור לחשבון החשמל כמו גם למצב הרוח (כי באמת היו יחסית המון שעות שמש בחודש האחרון ביחס למה שרגיל). מצד שני, צריך שלג כדי שזה ירגיש כמו חורף אמיתי.

השנה נפלו כריסטמס וחנוכה על אותם תאריכים בערך, מה שאיפשר באמת חגיגה מקבילה. הטרול כבר גדול מספיק כדי לשיר שירים של החגים כך שהיה  משעשע מאוד לשמוע אותו גם שר "סביבון סוב סוב סוב" ומדליק חנוכיה עם אבא כמו גם שר באנגלית עם שאר ילדי הגן שלו "we wish you a melly clistmas we wish you a melly clistmas" (הטעות במקור, ומשעשעת מאוד, כמובן) כמו גם שירים קצת יותר מסורתיים מבחינת תקופת השנה ושבדיה.

גם אינשם נהנה מהחג וחוץ מנסיונותיו הבלתי נלאים לכבות את הנרות באשר הם (כמו גם נסיונות להסיר כמה שיותר קישוטים מהעץ) הכל עובד ממש מוצלח.

מנשנש לביבות במרץ

ומשחק עם המתנה הכי שווה (לעניות דעתו) שהוא קיבל לחג המולד - פנס עמיד למים ונפילות (נחיה ונראה..)

וכמה ימים אחרי חג המולד ,בבית הקיץ של הורי הבלונדה, ארוחת ערב של לביבות עם חנוכיה

כן, אני מרגיש מאוד קוסמופוליטי.

ותהיה לסיום: כל המחאות האחרונות, חברתיות, כלכליות, צביוניות ואחרות, מתנקזות כולן לעניות דעתי לשתי בעיות מאוד בסיסיות שקיימות בישראל מאז שהוקמה פחות או יותר:

1) אחוז חסימה נמוך בצורה מגוחכת

2) חוסר בחוקה ובבית משפט לחוקה (במקום ההמצאה של "בג"ץ").

לעניות דעתי (הבלתי נחשבת בעליל, אני בטוח), אם ייתמקדו שלל המחאות בפתרון שתי הבעיות הללו על ידי התאגדות של מפלגות המרכז, הימין והשמאל כדי לעקוף את המפלגות החרדיות שמהוות את החסם העיקרי לשני הנ"ל, נביא בצורה פשוטה יחסית יציבות שלטונית שתאפשר סוף סוף לחזור לעבודה עם תכנון ארוך טווח תוך שמירה על זכויות האזרח במדינה (זה לא יהיה פשוט כי יש הרבה מאוד גורמים, אבל כשכל הבית עומד על יסודות רעועים, לא פלא שהכל מתפרק ברגע שיש קצת זעזוע).

אפשר לפחות לקוות.

במסגרת המצעד הבלתי פוסק של חוקי הטמטום הפוקדים את מדינת ישראל בקצב מדהים ומדאיג כאחד, היום התבשרנו שבא מזור לכל הבעיות החברתיות, יוקר המחייה, שחיקת מעמד הביניים כמו גם בעיית האבטלה אצל בני המיעוטים. בחסות הכוכב העולה, השר לתשתיות לאומיות (שכבר פתר עניינים פעוטים אחרים כמו הובלת הגז ממצרים) נקבל:

תחנות כוח כשרות למהדרין

העלות הפעוטה (כמה מאות מיליוני שקלים, בקטנה) שכמובן תגולגל על הציבור היא הבעיה הקטנה בסיפור החלמאי בריבוע (ועוד קצת הזה) שהוא כפייה חרדית בצורה המגוחכת (ועם זאת המפיחדה) ביותר שאפשר להעלות על הדעת.

מאז שקראתי את הקטע הזה הדבר היחיד שמתנגן לי בראש במשך היום הוא המערכון הנפלא של "זהו זה" (אותו לא מצאתי ברשת, מי שמוצא קישור ויכול להביא - תבוא עליו הברכה) בו מוני מושונוב הוא פקח טיסה בנתב"ג, דובל'ה גליקמן הוא רב שעומד עם השעון לידו, סופר את השניות לשבת וכאשר מגיעה השבת מכריז בכל שמח "שבת שלום!" ומוריד את השאלטר, מה שמכבה את האורות במסלולי השדה וגורם להתרסקות המטוס ש(גידי?) מטיס.

מישהו כתב בתגובות - "אני לא יודע אם לצחוק או לבכות". לצערי הדברים הללו כבר מזמן עברו את תחום האיזוטריה המצחיקה והפכו לאמת מבהילה של הדרך בה הולכת מדינת ישראל.