 כינוי:
Ford Prefect בן: 45 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2009
 לכבוד האוסקר: 10 הסרטים הטובים
כמו שכולם יודעים, אני מניח, היום בערב יתקיים טקס האוסקר בו אולי, בפעם הראשונה בתולדות ישראל, יזכה סרט ישראלי בפרס הנכסף.
ללא שום קשר לדעות פוליטיות, "ואלס עם באשיר" הוא סרט שעשוי מצויין ומהווה שילוב מרענן בין ז'אנרים שהחיבור ביניהם מעולם לא נראה אפשרי.
לכבוד זה, ולכבוד העובדה שכבר הרבה זמן לא כתבתי על דברים שלא קשורים למשפחה/עבודה/אקטואליה, החלטתי להקדיש פוסט לעשרת הסרטים הטובים ביותר שאני מכיר.
מדובר ברשימה מאוד אישית, כמובן. כמו כן, הקריטריון הראשי בבחירת הסרטים מבחינתי הוא שאלו סרטים שלא משנה כמה פעמים אראה אותם, עדיין ארגיש שההנאה מובטחת. כמו פגישה עם חבר טוב, צפייה שוב ושוב בסרטים הללו לא מרגישה צפויה או משעממת כי אם מפגש עם מכר אהוב, שההכרות איתו רק גורמת לי להנות מהמפגש יותר.
אין דירוג בין הסרטים.
אתם כמובן מוזמנים ליצור רשימה דומה משלכם ולספר על זה כאן, יהיה מעניין לקרוא אילו סרטים אנשים אחרים בחרו (ולמה).
Fallen - סרטו הלא ממש מוכר של דנזל וושינגטון מ-1998 מכיל את כל מה שאני אוהב בסרט מתח - עלילה מעניינת ומקורית, דמויות עמוקות שמשוחקות היטב (ג'ון גודמן, דונלד סאת'רלנד ודנזל יקירנו עושים כולם עבודה מצויינת, כמו גם רוב שחקני המשנה) ואולי הכי חביב - העובדה שכמו כל סרט שנכתב וצולם היטב, זהו סרט שאם תשימו לב היטב לפרטים, תוכלו לנחש את הפואנטה של הסרט כבר בשלב מוקדם שלו (ובצפייה שנייה, להבין שבעצם הסרט כולו הוביל לפואנטה, גם אם קשה היה לראות זאת בפעם הראשונה. משהו שלמשל The Sixth Sense עשה גם כן בצורה מופתית). סרט אפל, אבל עם חוש הומור ופסקול מצויין (בו מככב, כשיר הנושא, Time Is On My Side האלמותי של הרולינג סטונז).
The Matrix -אני לא חושב שיש צורך להכביר במילים על היצירה הזו, מ-1999 (אלוהים, כבר עברו עשר שנים מאז?!) של האחים וואשבסקי. הסרט הזה מוצלח (שלא לאמר כמעט מושלם) בדיוק כמו ששני ההמשכים שלו הם לא. לא חושב שיש משהו שלא ראה את הסרט הזה וגם אם הוא "שאל" הרבה השראה מסרטי אנימה יפאניים (Ghost In The Shell היתה ההשפעה החזקה ביותר, כמה סצינות מהמטריקס הן העתק כמעט מדויק משם) וקצת פילוסופיה יוונית קלאסית בגרוש, אבל התוצאה הסופית היא לא פחות ממדהימה. גם היום, עשור מאוחר יותר, זה עדיין נראה נפלא ומרגש כל פעם מחדש (גם אם את הרגשת התדהמה שהרגשתי כאשר ראיתי את קארי אן מוס מרחפת שם באוויר מול השוטרים בפעם הראשונה בקולנוע אי אפשר להחליף בשום דבר).
Life of Brian - מונטי פייטון עשו המון דברים מוצלחים בעשורים בהם הם פעילים. אני יודע שיש גם וויכוח עז בין אלו שמתחברים להומור שלהם לחלוטין ואלו שלא מבינים מה מצחיק בחבורת הצנונים הבריטיים. עם זאת, Life of Brian הוא מקרה מיוחד. הנושאים בו הוא נוגע נשארים אקטואלים לנצח והחדות בה הוא שוחט פרות קדושות היא תענוג שליחו לא נס לעולם. לא לחינם קראה הכנסייה הקתולית לסרט הזה "סרט הכפירה הגרוע מאז ומעולם" (אם תחרות צמודה מ"הפיתוי האחרון של ישו" ומאוחר יותר, Dogma). לא משנה כמה פעמים צופים בסרט הזה, כל פעם מגלים בו ניואנסים חדשים.
Who Framed Roger Rabbit? - למרות שהוא כבר בן 21 שנים, מדובר לדעתי בסרט האנימציה הטוב ביותר שנעשה אי פעם. השילוב החדשני לזמנו בין אנימציה לשחקנים בשר ודם (והגאונות של ההצלחה בלי להשתמש ביכולות הדיגיטליות שקיימות היום) כמו גם העלילה, הבדיחות והרגשת ה"פאן" הכללית פשוט מוצלחת כל כך שלא משנה כמה פעמים צופים בו, התענוג מובטח כל פעם מחדש. האכזבה היחידה מבחינתי היא שסרט ההמשך שתוכנן לו בוטל מסיבות תקציביות.
What About Bob? - מ-1991. ביל מוריי עשה הרבה דברים מוצלחים בחייו (האחרון שבהם היה, עד כמה שאני יכול לזכור The Life Aquatic With Steve Zissou שהיה תענוג בפני עצמו). עם זאת, כבוד מיוחד אצלי שמור לקומדיה הזו, בה ביל עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב (אולי כי זה בא לו בטבעיות?) - לשחק nutcase מדופלם שנזקק לעזרת פסיכיאטר (ריצ'ארד דרייפוס באחד התפקידים היותר משעשעים שלו). השילוב בין השניים, כמו גם שפע דמויות המשנה והצורה בה הסרט מתפתח ומסתיים עושה אותו לתרופה בטוחה לדכאון, ודרך משובחת להעלות את מצב הרוח.
Payback - אחד הסרטים הפחות מוכרים של מל גיבסון (בלי שום קשר לדעתי עליו כבן אדם, הוא עשה הרבה סרטים מוצלחים בחייו) על פושע קטן ועקשן ומלחמתו בממסד (במקרה הזה, ממסד הפשע, אבל לא צריך להכנס לפרטים). דמות האנטי-גיבור שלו בסרט פשוט מעולה והנחישות שלו, כמו גם שפע שחקני המשנה המצויינים והעלילה המקורית יחסית עושים את הסרט הזה לתענוג אקשן שלא נס ליחו (ויש לי חיבה מיוחדת לתפקיד של לוסי ליו בסרט הזה. גרררר).
גבעת חלפון אינה עונה - הסרט הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים. נ-ק-ו-ד-ה. (ולדעתי, העובדה שרק ישראלים יכולים להבין עד כמה הוא טוב היא חלק מהסיבה שהוא זוכה לתואר.
The Usual Suspects - ארבע עשרה שנים מאוחר יותר והסיפור של ורבל קיטינג, כמו גם יכולת המשחק של קווין ספייסי (אליו התוודעתי בסרט הזה) עדיין מדהים כל פעם מחדש. הטוויסט בסוף, שילוב הדמויות והאווירה הכללית של הסרט הופכות אותו לקאלט אמיתי שגם כאשר יודעים בדיוק מה הולך לקרות בהמשך, עדיין כיף לצפות בכל סצינה וסצינה.
Strange Days - סרט אפוקוליפטי (בערך) שנעשה ב-1995 וזכה לעדנה מקוצרת (מסיבות מובנות, למי שראה את הסרט), בשלהי שנת 1999. רלפ פיינס עושה תפקיד של אנטי גיבור שמצליח לעורר הזדהות מהרגע הראשון. גם אם מבחינה טכנולוגית הסרט מיושן וגם אם הסוף, איך נגיד, לא משתווה לשאר הסרט, עדיין מדובר באחד מ"סרטי האווירה" הטובים ביותר אי פעם.
Night On Earth - ג'ים ג'רמוש עשה ב-1991 "סרט מצבים" על חמישה נהגי מונית בחמש ערים שונות בעולם באותו הלילה, והנוסע המיוחד שכל אחד מהם מקבל. אין קשר ישיר בין הסיפורים ועם זאת החיבור ביניהם יוצר את אחד מ"סרטי הלילה" הטובים והשלמים ביותר (ואסור לפספס את החלק של רוברטו בניני עם הקרדינל. אחד הקטעים הקומיים הטובים ביותר אי פעם, לדעתי).
ועכשיו, מהן הרשימות שלכם?
| |
סיכום השבוע הראשון כמנכ"ל
55 שעות עבודה ב-5 ימים.
הגעה לפני כולם (שלושה ימים מהחמישה) , השארות הרבה אחרי כולם (גם כן שלושה ימים מהחמישה. באחד הלכתי מוקדם אבל חזרתי בערב וישבתי עד אמצע הלילה).
טיפול בבעיות לוגיסטיקה, אדמיניסטרציה, כוח אדם, משפטיות, כספיות, ארגוניות ואסטרטגיות.
המון פגישות הכנה, היכרות, הבנה והתרשמות.
המון שיחות טלפון מ/להרבה מאוד אנשים - ספקים, לקוחות, שותפים, מכרים.
הרבה תכנון לקראת העתיד - שינויים אירגוניים, שינויים מבניים, תכנון פיננסי להמשך הרבעון הראשון.
נסיון להבין את הבירוקרטיה של האיחוד האירופאי כחלק מפרוייקט בו מעורבת החברה שמקבל מימון מהם (האמת? כרגע זה נראה כאב ראש כזה גדול עד שכמעט ובא לוותר על המימון רק בשביל לא להתחיל להתעסק איתם).
ותוכניות נסיעות, הרבה תוכניות נסיעות.
בשבוע הבא - פאריז 25-6/3
שבוע אחרי - בריסל 3-4/3
שבוע אחרי - פאריז 11/3, בריסל 12/3
שבוע אחרי - רומא 16-18/3, קרואטיה 18-19/3
שבוע אחרי (עוד לא בטוח, אבל כנראה) -רוטרדם 24/3, המבורג 25/3.
שבוע אחרי - נסיעה לשבועיים לארץ 31/3-14/4
וכבר מתוכנן שבוע במינכן במאי, ושלושה ימים בלונדון ביוני. מדהים כמה מהר מתמלא לוח השנה.
ואיך ההתרשמות מהעבודה, אני מניח שאתם תוהים, אחרי כל הסטטיסטיקות והדיווח היבש?
ובכן, זה אתגר עצום.
שמעתי מחבר טוב שכשהוחלף המנכ"ל באורנג', המנכ"ל החדש קיבל חפיפה מהמנכ"ל היוצא במשך שנה. כמובן שאורנג' הוא ארגון גדול בכמה סדרי גודל ובכל קנה מידה שהוא מהארגון עליו אני קיבלתי את השליטה אבל עדיין, לא מוזר שאחרי שבוע בתפקיד אני עדיין מרגיש שאני לא בדיוק יודע מי נגד מי, מה נגד מה ואיפשהו במוח יש כל הזמן מחשבה שאולי אני מפספס משהו חשוב שיגרום לבעיות לאחר מכן. גם אם בחברה יודעים שאני חדש דנדש, לאף אחד ב"עולם הגדול" איתו אנחנו עובדים לא ממש אכפת מכך. לנשיא או ראש ממשלה נהוג להגיד שנותנים "100 ימי חסד". למנכ"ל לא נותנים אפילו שבוע.
אבל.. וזה כנראה העניין - אני נהנה כמעט מכל רגע. אני אוהב את האתגר, מצפה לשינויים ולהצלחה שתבוא בעקבותם. מצפה לטקס חתימת החוזה בפאריז שבוע הבא, בוא אשב מול המצלמות ואענה לשאלות העיתונאים ואוהב את ההרגשה שלהיות "הבן אדם בראש הארגון".
נראה אם ההרגשה הזו תמשיך גם בעוד שבוע, חודש, שנה.
אבל לפחות בינתיים - נראה טוב.
| |
היום הראשון כמנכ"ל
הגעתי למשרד בשמונה בבוקר. החדר שלי חיכה לי והמזכירה גם כן היתה שם אבל חוץ מזה - שממה.
שעה אחר כך כבר רוב העובדים הגיעו ובאו להגיד שלום. מלבד הברכות, הסמול-טוק וכמה כוסות קפה במיני-פגישות, את רוב הבוקר העברתי בפעילות הידועה יותר כ"איך לגרום לדברים מקופסאות הקרטון להסתדר בחדר בצורה סבירה שתמלא אותו אבל לא יותר מדי". כמו כן, איש הסיסטמס עבד קשה מאוד בכדי להפוך את ה-eee PC שבחרתי כמחשב עבודה (בכך זאת, אני לא צריך יותר מאינטרנט ואופיס, ואני רוצה מחשב קטן וקל שאפשר לקחת לכל מקום) למשהו שמתחבר לרשת, מקבל דואר ושאר ירקות. זה לקח פחות או יותר עד הצהריים.
ההודעה לעיתונות ולרשימה ארוכה של אנשים מחוץ לארגון שעכשיו אני המנכ"ל באופן רשמי גררה תגובות רבות. הודעות טקסט, הודעות קוליות ומיילים זרמו במשך רוב היום. שפע ברכות ואיחולי הצלחה.
עם זאת, את רוב היום הראשון הייתי צריך להקדיש להכנות - קביעת פגישות עם ראשי המחלקות לדון בנושאים שונים, פגישות עם חבר המנהלים, פגישות עם עובדים שונים והכנות ראשוניות לקראת השינוי האירגוני הגדול למדי שאני מתעדד לבצע בחברה.
את היום סיימתי במענה ושליחת כמה מיילים, ורק בשש וחצי בערב יצאתי מהמשרד.
אני חייב לציין שאמנם זה רק יום ראשון, אבל ההרגשה היא לא ממש אמיתית, אני עדיין לא בדיוק בטוח איך עובדים הדברים. יש לי חזון, יש לי תוכנית, יש לי הרבה שאיפות ורצונות. אבל, כמו שאומרים ידידנו האמריקאים, God is in the details. ובמקרה הזה, אני מרגיש שעוד הרבה מאוד פרטים קטנים חסרים לי.
ובחזית הביתית, רק בשביל להפוך את החיים למעניינים יותר, הטרול חולה כבר שבוע.
ביום רביעי, בזמן שהיה בגן, התחיל לו חום גבוה למדי, שנמשך לסירוגין עד אתמול. ביום ראשון הוא גם פיתח דלקת בשתי העיניים (שגם בלי החום הן סיבה מספיק טובה להשאיר אותו בבית).
הבלונדה היתה למעשה איתו בבית מאז יום חמישי,ומיותר לציין שלאור העובדה שגם היום היא תהיה איתו בבית, היא מתחילה להתחרפן קלות מהעניין. לצערי, אין הרבה מה לעשות - היא מסרבת לבקש מהוריה להחליף אותה, בינתיים לפחות, ואין סיכוי שאני אוכל לעשות זאת במקומה בימים האחרונים שלי בעבודה הקודמת או הראשונים בעבודה החדשה.
| |
איך מקבלים פרארי?
נו, בשעה טובה ומוצלחת הזמנתם את הפרארי הראשונה שלכם, חדשה דנדשה מהמפעל במרנלו. נסעתם לשם בשביל לעשות נסיעת מבחן לפני הקנייה, להחליט על הצבע של האוטו ועל סוג העור של המושבים.
אבל, איך מקבלים את האוטו? באמת יעלה על הדעת שכאשר אתם קונים מכונית בשווי מספר שש ספרתי ביורו שתאלצו לכתת רגליכם עד למפעל (או לסוכנות המקומית) בשביל לקבל את המפתחות?
התשובה התגלתה לעיני לפני שבוע בערך, בעודי מסתובב ברחובות Östermalm (הצפון תל אביב של שטוקהולם):
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
