מחר בבוקר אצא לי לכיוון ארלנדה במטרה לבלות יומיים וגרוש בעיר הערים, העיר ללא שינה המקורית - התפוח הגדול.

על הפרק, יומיים לא ממש ברורים (ועם זאת אינטנסיביים כמו גם בעלי פוטנציאל) של עבודה משותפת ומינגלינג עם בכירים בקורפוריישן, מעין סוג של תוכנית "שידרוג למנהלים מבטיחים" אליה נבחרתי ביחד עם עוד מספר יחסית קטן של מנהלים בחברה.

זוהי הפעם הראשונה שלי בניו יורק מאז ירח הדבש אי שם בסתיו 2006, כך שאני בהחלט מחכה ומצפה. לצערי, בגלל אילוצי משפחה ועבודה, אני בהחלט הופך זאת לנסיעה קצרה ביותר. מגיעים מחר אחה"צ, עושים צ'ק אין, מחרתיים יום מלא (לפי האג'נדה, משמונה וחצי לפנות בוקר ועד תשע בערב), למחרת מתחילים שוב בשמונה וחצי ומסיימים בחמש אחה"צ.

אז יש לי בדיוק שלוש שעות עד שהמטוס ממריא מ-JFK. הוסיפו לזה את העובדה שנהיה ב-Rush Hour בדרום מנהטן, והנה לכם מתכון בטוח לכך שלא אספיק לעשות הרבה יותר מאשר לבקש מנהג המונית לקחת אותי לשדה.

אבל, עדיין, ניו יורק היא ניו יורק, כך שהטעמים, הריחות והמראות בכל זאת יביאו לרגע או שניים של נחת.

וכבונוס (וגם כי אני בהחלט מקשיב ברצינות כשמבקשים ממני "ריסון תקציבי"), אני הולך לטוס עם "איסלנד אייר" (כן, יש כזה דבר, והם אפילו לא חברה קטנה במיוחד) עם סטופ-אובר ברייקיביק בדרך הלוך וחזור. מכיוון שבדרך הלוך כמו גם בחזור יהיה חושך, אולי אפילו נוכל לראות איזה הר געש מבצבץ לו מבעד לקרח (מרייקיוויק אראה בעיקר את שדה התעופה, לאור העובדה שהקונקשים קצרים למדי).

בכל מקרה, אריבדרצ'י, אחזור בקרוב.

אשמח לדעת מהורים בארץ (גברים כמו גם נשים) - איך אתם רואים שחלוקת התפקידים ביניכם עובדת? ההתרשמות הבלתי אמצעית שלי (במיוחד מזוגות עם ילדים קטנים שאני מכיר בארץ) היא שהסביבה, מקומות העבודה ובתי הספר, כמו גם רבים מההורים עצמם, עדיין רואים באם את הגורם העיקרי והמשמעותי ביותר לטיפול בילדים, בעוד שהאב הוא משהו בין תוספת כשיש זמן מהעבודה/חופש או לפעמים, לעיתים נדירות, אף לוקח חלק קטן מהנטל.

כמובן שיש כאלו גם כאן, אבל לפחות שוב מההרגשה הסובייקטיבית (בהסתכל עלינו ובסובבים אותנו), מדובר יחסית בשיוויון גדול בהרבה בטיפול בבית כמו גם בילדים בין שני בני הזוג (בין השאר גם בגלל שכאמור הסביבה, כולל מקומות העבודה, מכירים בכך כעובדה, אני מניח, מה שברבות השנים הביא לכך שזה נראה מצב טבעי בהרבה בו רואים כל כך הרבה אבות מסתובבים עם עגלות התינוקות בעוד הנשים בעבודה).

וכהערת אגב בנושא - שבוע שעבר קיבלנו הודעה מהביטוח הלאומי השבדי שאנו זכאים לבונוס של כמה אלפי קרונות במסגרת "בונוס השיוויון" שמעודד את ההורים להתחלק ב"חופשת ההורות" בצורה כמה שיותר שווה. ככל שהחופשות שוות יותר, כך הבונוס גדול יותר (במקרה שלנו, אני לקחתי 4 חודשים בשביל אינשם בעוד הבלונדה לקחה 11, כך שהבונוס קטן יחסית. באם באמת מתחלקים 50-50 מקבלים בונוס ששווה ערך לכ-10,000 ש"ח).

הבוקר, בשעה 4:50 לערך, נולדה במשקל 3.2 קילו ו-51 ס"מ יורשת העצר לבית המלוכה השבדי.

התינוקת היא הבת הבכורה של יורשת העצר, נסיכת הכתר ויקטוריה ובעלה דניאל. מדובר במקרה ייחודי למדי בו קו הירושה המלכותי עובר בין שתי נשים (ויקטוריה תירש את אביה, והתינוקת החדשה היא הראשונה בתור לאחר ויקטוריה).

בכל מקרה, היה מעניין לראות כיצד הגיבה שבדיה לחדשה. בית המלוכה לא נהנה מפופולריות רבה בימים אלו, עדיין כריקושט מכל הסיפורים על המלך. עם זאת, כבר כשקמתי בבוקר היה ברור משלל הסטטוסים בפייסבוק שמדובר בשמחה גדולה.

דגלי שבדיה נתלו בכל פינה, 42 מתחי כבוד מהתותחים ליד ארמון המלוכה נורו בשעה 12 בצהריים ואפילו חברת החיתולים בה אנחנו משתמשים יצאה במבצע מיוחד של חבילות חיתולים בחצי מחיר היום לכבוד לידת יורשת העצר.

ביזארי משהו, ועם זאת מחמם את הלב. נחמד שיש אסקפיזם שכזה להתענג עליו ללא מטענים עודפים.

(למרות שאם כן נתפס לנקודה שקצת מגרדת לי - מסתבר שויקטוריה ודניאל זכאים לקבל קצבת ילדים, כמו כל זוג הורים בשבדיה. מצד אחד משעשע, מצד שני - הם חיים גם ככה לחלוטין על חשבון הציבור שמממן את בית המלוכה. לא נראה לי הגיוני שה-1200 קרונות בחודש שהם יקבלו אמורים להיות משולמים ואם כן - כולי תקווה שהם יודיעו בצורה פומבית שהם משלמים בחזרה).

והנה, רק בכדי שלא תרגישו מקופחים, התמונה הראשונה של ויקטוריה, דניאל והתינוקת המתחבאת לה בסל-קל (ובכל זאת מרשים לראות אותה נראית כך בסך הכל שעות ספורות לאחר הלידה).

אתמול בערב העברתי את הזמן עם הבלונדה בצפייה בסרט (החביב, אבל לא ממש מדהים) Limitless.

הדבר הכי מוצלח ממנו היה השיר שמופיע בו לא פחות מפעמיים, Howlin' For You של The Black Keys.

חיפוש קצר לאחר הסרט מצא את הוידאו הבא - ולא, זהו לא טריילר לסרט כמו שכל מיני חושבים בימדב, זהו הקליפ של השיר עצמו, שהוכן במיוחד בשביל השיר, משהו בסגנון ה-Grind House של טרנטינו.

תענוג.

אחת מהאפליקציות שיש לי באייפון ושאיתה אני מתחיל בדרך כלל את היום היא On This Day In History שנותנת מידע (דרך וויקיפדיה) על מאורעות, לידות ומוות של אנשים מעניינים שקרו בהיסטוריה באותו היום.

כדרכי בקודש (אך מוקדם מדי לכל הדעות, אינשם החליט בשעה 04:50 היום לפנות בוקר שנגמר הלילה מבחינתו) בדקתי אותה גם היום בבוקר, ואחד הדברים המעניינים דיברו על מסע הצלב השישי, בו פרדריק ה-2, הקיסר הרומי הקדוש, חתם על חוזה עם המוסלמים שאיפשר הקמה מחדש, ללא כיבוש בכוח, של ממלכת ירושלים ובדיעבד היה אחת הסיבות הראשונות לערעור כוחה של הכנסיה הקתולית באירופה.

בכל מקרה, זה גרם לי לקרוא קצת יותר על ממלכת ירושלים, ודרך הנושא הזה גיליתי שהממלכה היתה גדולה בהרבה ממה שחשבתי (למעשה, היא תפסה בשיאה שטח ששווה לשטח ישראל היום, כולל הגדה המערבית, לבנון וחלק קטן מסוריה).

עם זאת, הקטע המעניין ביותר בנושא היתה ההגעה מנושא הממלכה לרשימת המלכים של ממלכת ירושלים. בראש הקטע תפס את עיני המשפט המעניין הבא: This is a list of kings of Jerusalem, from 1099 to 1291, as well as claimants to the title up to present day.

רגע רגע רגע.. אפ טו פרזנט דיי? כאילו, עד היום, שנת 2012, יש בעולם משפחת מלוכה שטוענת לכתר ממלכת ירושלים, שחדלה להתקיים כאשר אחרוני הצלבנים נזרקו מעכו ב-1291?

זה היה מעניין מדי בכדי לעזוב את הנושא, אז בדקתי עוד קצת עד שהגעתי לכך שישנם לא פחות משלושה טוענים לכתר, כולל אחד שאף משתמש בתואר עד עצם היום הזה.

המוכר מביניהם הוא חואן קרלוס ה-1, מלך ספרד, אשר אכן מבין רשימת תאריו הרשמיים מופיע King of Jerusalem.

שניים נוספים שטוענים לכתר הנחשק הם הנסיך קארלו, הדוקס מקאסטרו (כראש משפחת המלוכה הצרפתית בורבון) וקארל וון הבסבורג, ראש המשפחה שאת שמה אני מניח שאין צורך להציג למי שהקשיב אף בחצי אוזן לשיעורי ההיסטוריה בתיכון.

נו, אז יש לכם אפשרות לבחור בין האוסטרי, הספרדי והצרפתי.  לא יודע מה אתכם, באופן אישי הייתי מעדיף כל אחד מהם על ראשי המדינה הנוכחיים שלנו.