הארגון בו אני עובד החליט, בעקבות אי אלו עניינים של בטחון מידע מהחודשים האחרונים, לשנות את מדיניות השימוש במחשבים בארגון.

למעשה, כך נודע לי היום בישיבת הנהלה, החל מהראשון באפריל (זאת אומרת, עוד יומיים), לא ייתאפשר יותר לאף אדם להתקין תוכנות באופן עצמאי על מחשבו. וכן, זה כולל את מאות אנשי המקצוע שבמסגרת עבודתם מפתחים, בודקים, מתכננים ומתעדים תוכנות אותן אנחנו מפתחים.

המידע הזה לא יצא עדיין באופן פומבי לחברה, מה שאומר שאף אחד לא ממש התכונן לכך וכנראה, אם לא פספסתי משהו, ביום שישי פשוט יגיעו אנשים לעבודה ויגלו שבמקום לעשות את מה שהם רגילים (ועובד בצורה הכי אפקטיבית), הם צריכים לבקש יפה ממחלקת ה-IT שתתקין להם.

האבסורד הוא שאפילו אנשים שמפתחים תוכנות קצה, אלו שבאופן נורמלי מתקינים על תחנת עבודה, לא יוכלו להתקין את התוכנות שהם עצמם פיתחו בשביל לבדוק אם הן עובדות (וכנ"ל לגבי הבודקים של התוכנות, כמובן). וחלילה שמישהו יחשוב צעד קדימה, כמו למשל להוסיף עוד כמות נכבדה של תומכים במחלקת ה-IT כדי לוודא שכאשר מפתח צריך לבדוק משהו שהוא יצר הוא לא יישב ויחכה שעתיים שלאיש הסיסטם יהיה זמן להתקין לו את התוכנה.

חלם זה בשטוקהולם, או כך זה מרגיש לי היום. מזל שבעוד שבועיים אני יוצא להתאווררות של ארבעה חודשים.

אמנם שמשי והימים ארוכים יותר, אבל כך נראית הדרך לגן של הטרול, שלשום בשעה רבע לשמונה בבוקר (כשמעונן):

לפני שבועיים היינו, בפעם המיליון וחצי, במוזיאון האהוב על הטרול - מוזיאון הרכבות והאוטובוסים של שטוקהולם. בין שלל האוטובוסים הישנים (האמת, בתוך אחד מהם, משנות השישים), מצאתי את הכרזה החביבה הזו - הפי אינוסנט סיקסטיז, כשעוד היינו האנדרדוג שכולם (במערב לפחות) אהבו..

מצטער על ההעלמות הארוכה. זה קשור לשילוב של הרבה עבודה (בעבודה ובבית) עם חוסר מוטיבציה לכתוב (רייטרז' בלוק שכזה, אני מניח. אני יכול להגיד שבכל הערוצים בהם אני כותב באופן קבוע ניכר יובש בחודשיים האחרונים).

בכל מקרה, הכל בסדר, כולנו כאן - גדלים ומתפתחים. החורף גם עוד כאן, אבל מראה סימני גסיסה מתקדמים. בעזרת אלי הויקינגים גם יעלם כל השלג, הקרח והבוץ מרחובות שטוקהולמינו בשבועות הקרובים.

הטרול גדל ומתפתח בקצב מטאורי. הוא כבר הגיע לשלב בו ממש יש לו חברים בגן ואפילו כבר הם היו אצלנו ואנחנו אצלם (ופשוט מקסים לראות איך ילדים לומדים לשחק ביחד, במקום רק אחד ליד השני). 

אינשם גדל גם הוא וכבר הולך מספר שבועות (מגיל 10 חודשים, מה שמאוד מפחיד את סבתא שלי, שבטוחה שיצאו לו רגליים עקומות בגלל זה). הוא מקשקש בלי הפסקה (אבל בינתיים רק בשפת תינוקות) ובאופן כללי מתוק עד אימה. בניגוד לאחיו הגדול, הוא גם מוכיח עצמו כיורש נאמן לגנים של משפחת אביו, והוא מאוד אוהב לאכול (והכל).

מעבר לכך, אינשם קיבל מקום בגן בו הוא יתחיל לאחר הקיץ. לא סתם גן, אלא אחד מהגנים הללו עליהם סיפרתי לכם בעבר. כבונוס, הגן הזה נמצא במרחק של 4 בתים מהבית שלנו. תענוג, רק חבל שגם הטרול לא יכל להיות באותו הגן (הגן מקבל 20 ילדים, גיל שנה עד חמש, כך שמקבלים רק 4-5 ילדים בשנה).

וגולת הכותרת - נסיעה לארץ. קצת לפני פסח נגיע בהרכב מלא ונשאר עד הראשון ביולי. הבלונדה תעבוד במספר מרפאות ברחבי המרכז בהשמות צפייה, ואני אהיה הורה במשרה מלאה. מצאנו גם דירה נפלאה, גדולה, מרוהטת ויפה במרחק קטן גם מההורים וגם מהים. יותר מוצלח מזה לא יכול להיות.