כרגע הזמנתי, בשקט בשקט, טיסה לארץ.

אני אטוס אחה"צ ביום האחרון שלי במקום העבודה הנוכחי, אנחת לקראת חצות, ואטוס חזרה הביתה חמישה ימים לאחר מכן, ב-31 במאי, כדי להתחיל את העבודה החדשה שלי יום אחרי, בראשון ביוני.

לא סיפרתי לאף אחד שאני מגיע, וזו גם די "החלטה אימפולסיבית" כדי לפצות קצת על "זמן החברים" שלא ממש יצא לי לממש בזמן שהיינו בארץ בביקור החתונה.

מיילים זולים

את הטיסה הזמנתי על חשבון המיילים שיש לי בחשבון ה-Miles & More (תוכנית ה-Frequent Flyer המצויינת של לופטהאנזה), מה שאומר שהכרטיס עולה 0 אחד עגול (נו, מי אמר שאין ייתרונות לכך שטסים כל כך הרבה מטעם העבודה).

שדות יקרים

אבל.. למרות שהכרטיס בחינם, עדיין צריך לשלם מיסי נמל. עכשיו, מכיוון שגם פרנקפורט וגם בן גוריון הם נמלי תעופה that cost an arm and a leg, יוצא שאני צריך לשלם כמעט אלפיים קרונות (משהו כמו 240 דולר) על מיסי נמל בלבד. פשוט לא נורמלי, ומסביר למה הטיסות לשבדיה כל כך יקרות תמיד, במיוחד כשטסים דרך מרכז אירופה.

נפתח מהסוף - כששמים לב לפרטים הקטנים, יש סיכוי רב יותר לקבל את מה שרוצים.

על מה אני מדבר? שכאשר מבקשים מדייל הקרקע "מושבים בשורת יציאת החירום, עם עדיפות למעבר, ומקבלים מושב אחד שלוש שורות לפני, ומושב בטיסה השנייה עשר שורות מאחורי יציאת החירום ליד החלון, אפשר לכעוס, להתרגז ולקלל את כל העולם ואישתו אבל - בסופו של דבר - you have only yourself to blame שלא טרחת להסתכל על הכרטיס כדי לראות אילו מושבים הקצו לך (וכן, כשטסים הרבה כמוני, כבר יודעים בע"פ איזו שורה היא השורה עם יציאת החירום בכל מטוס של כל חברה).

מגיעים

לבוקרשט הגעתי בלילה של יום שלישי, וחוץ מאשר צפייה בסרט (Munich, שלא ממש עשה לי את זה אבל פשוט השתגעתי כשלא הצלחתי להזכר מאיפה אני מכיר את השחקן הזה, עד שלבסוף, יומיים אחרי, נזכרתי שהוא שיחק את Julius Ceaser בסידרת המופת Rome).

ביום שאחרי היה לי את כל הבוקר חופשי, ומכיוון שגם האינטרנט במלון לא ממש עבד, לקחתי את לפטופי על גבי (כבר מזמן גיליתי שלשאת לפטופ עם תיק גב זה הרבה יותר נוח מאשר עם תיק יעודי ללפטופ) ויצאתי להסתובב.

מסתובבים

היה חמים ושמשי, והעיר, למרות שהפכה להיות ירוקה הרבה יותר מאז הפעם האחרונה שהייתי בה, עדיין מכוערת למדי.

עם זאת, שלוש שעות של הסתובבות גילו כמה עובדות מעניינות:

א) אין לעיר הזאת מרכז. כאילו, אם מסתכלים במפה, יש מרכז פיזי. אבל במציאות - כל רחוב שמגיעים אליו, לא משנה כמה הוא גדול ורחב ידיים, נותן את ההרגשה ש"הנה מעבר לפינה אני מגיע למרכז" אבל פשוט זה אף פעם לא מגיע.

ב) שהעיר מכוערת בעיקר בגלל שהיא מוזנחת בטירוף. יש המון ביניינים יפים ומדהימים בבוקרשט, רק שאף אחד לא טורח לשמר או לשפץ אותם. אם הם היו משקיעים בחזות פני העיר כמו שהצ'כים משקיעים בפראג, בוקרשט היתה יכולה להיות אחת מהערים היפות באירופה (ויש כאלו שאף קוראים לה "פאריז של מזרח אירופה", אבל לדעתי זו הגזמה פרועה).

ג) בכל העיר יש בדיוק אינטרנט קפה אחד, והמחירים בו שערוריתיים בכל קנה מידה (ולא רק בקנה מידה של מדינה בה המשכורת הממוצעת היא 150 יורו לחודש).

ד) העיר (וכנראה כל רומניה) מוצפת בחברות ישראליות - בכל מקום רואים פרסומות של "עלית", רוב בקבוקי המשקה שיצא לי לראות היו של "פריגת" וחברת הליסינג הגדולה והמפרסמת בכל חור היא "ניו קופל". נוסיף לכך את העובדה שכל מלון שמכבד את עצמו מניף גם את דגל ישראל, ונגיע למסקנה שהישראלים לא רק מיבאים רומנים בכמויות מסחריות לארץ, אלא גם מגיעים לשם ועושים הרבה הרבה עסקים.

עלית בחנויות

וגם בשילוט (ליד "kenvelo" שגם הם, כידוע, ישראלים למהדרין)

ה) העיר מפוצצת בקבצנים, בעיקר ילדים קטנים ומלוכלכים עד מאוד, שנדבקים אליך (literally), תופסים לך את היד, הולכים איתך ומדברים איתך אנגלית (?) ומבקשים יורו, או שניים, או עשרה.

ו) בלילה, הקבצנים מתחלפים בזונות, שעובדות פחות או יותר באותה טכניקה, רק רוצות יותר כסף ומוכנות, אני מניח, לעשות יותר בשביל לקבל אותו.

אוכלים

בניגוד לפעם הקודמת, אז חטפתי קלקול קיבה משובח, הפעם אכלנו רק במסעדות טובות, והן אכן היו טובות (אך יקרות - אפילו בסטנדרטים שבדים!). הראשונה היתה מסעדה צרפתית, כולל אפילו שנסונים ברקע והשנייה,מסעדת מאכלי ים יוונית, מהטובות בהן יצא לי לאכול:

חבר מכוכב אחר - היה טעים, מאוד טעים

מבחר שרצים שלא היה מבייש אף מסעדת מאכלי ים איטלקית באיטליה

לפורד וקיבתו שלום עד כה, מה שאומר שכנראה, כפי שהתחייבו, מאכלי הים אכן היו טריים ומעולים.

גיליתי גם שיש יין רומני מצויין (אדום, בעיקר), למרות שלא רשמתי את השם כך שקצת קשה לי להמליץ.

עבודה

גם עבדנו קצת, ובילינו את כל הבוקר ואחה"צ של יום רביעי בחברת הלקוח הפוטנציאלי. הפגישה עם הסמנכ"ל הבכיר היתה מעולה, והוא אכן נלהב. נלהב כל כך, עד שיש סיכוי לא רע שאצטרך לנסוע שוב בעוד שבועיים, כדי לסכם את התחלת פרוייקט הניסיון, עוד לפני שאעזוב בסוף מאי.

בדרך חזרה

היה לי Stop over של 5 שעות בפראג (הטיסה המטורפת של CSA מבוקרשט יוצאת בשעה שש וחצי בבוקר!), מה שאפשר לי לעשות בדיוק את מה שאני אוהב:

א) לצאת מהשדה, לקחת את ה-shuttle bus לעיר (40 דקות, 90 קרונות צ'כיות)

ב) ללכת לכיוון כיכר בראצלב ולעצור שם לארוחת בוקר נפלאה בבית הקפה החביב עלי (אפשר למצוא פרטים כאן)

ג) משם להמשיך לכיוון מרכז המסאז'ים התאילנדים, כדי לקבל מסאז' מעולה ממסאז'יסטית תאילנדית סופר מקצועית במשך שעה שלמה (במחיר המגוחך למדי של 25€).

ד) לפגוש את חברי הטוב שם ו...

מכבי תל אביב

אחר שפגשתי את ג', וגם אחרי שראיתי מאות על גבי מאות של ישראלים המסתובבים ברחבי העיר עם צעיפים כחולים-צהובים, נזכרתי שיש את ה-Final 4 בספ"ש הזה בפראג, ושאני גם בפראג, וגם ש-ג', החבר, אחראי על הפצת הכרטיסים לאוהדים הישראלים.

אם רק הייתי חושב על זה יום קודם, הייתי יכול להשאר לספ"ש, וללכת לראות את המשחקים יחד איתו ועם עוד חבר מיציע הכבוד, במקום זאת, נסעתי הביתה, כדי לכתוב פוסט ארוך ומתיש..

נו שויין, שנה הבאה נקנה עוד אבוקדו.

שמש אמיתית

ביום ראשון האחרון, אחרי שגרמנו סיבוב דירות, פגשנו את ר', החבר הישראלי שגר כאן בשטוקהולם, גם כן באי הדרומי.

הלכנו לאיזו כיכר במרכז האי. זו לא כיכר יפה במיוחד (קצת דשא, הרבה בטון) אבל יש בה הרבה שמש, ואת הגלידה שרבים אומרים כי היא הטובה בשטוקהולם.

השמש האחרי-צהריימית זרחה וחממה, וכאן אפשר היה לראות מראה שבדי (או צפון אירופאי, אולי?) קלאסי - "תפיסת שמש". כן, ברגע שיש איזה זרזיף שמש קטן, מיד כולם, כאחד, הולכים להתחרדן ולתפוס כמה שיותר:

חלקם שומעים מוזיקה, חלקם אוכלים איזו גלידה, אבל רובם, כמו שרואים, פשוט יושבים ונהנים מהשמש.

שמש וירטואלית

באותו היום, רק כמה שעות מאוחר יותר, בעודי נמצא ברכבת בדרך הביתה, ראיתי את ה"שמש הוירטואלית" הזו. פאנקיסטים הם לא מראה נדיר במחוזותינו, אבל זאת, עם השילוב של השיער בצבע בלונד טבעי, עם השפיצים הסופר אימתניים וגם המראה הדי ייחודי (רובם הרי מגלחים את צידי הראש ומשאירים את ה"שפיצים" רק מלמעלה) :

מעניין אותי לדעת כמה זמן (ואולי יותר מעניין - כמה ג'ל) לוקח כדי להכין כזאת קונסטרוקציה.

בוקרשט אהובתי, הנה בא אני אליך

כן, עוד כמה שעות אני שוב בדרך לשדה, חוזר לבוקרשט, עד יום שישי.

(לפחות הפעם אני אשתדל להמנע מלאכול דברים שיש סיכוי שייגרמו לי להרעלת מזון).

במסגרת המשך מסע חיפוש הדירה של הבלונדה ושל פורד, תכננו לעשות מרתון של לא פחות משש דירות אתמול (מתוכן ראינו בפועל חמש, וגם זה הספק נאה למדי).

דירה ראשונה - מיקום טוב, קטנה, רועשת והרבה יותר מדי יקרה

הדירה הראשונה שראינו ממקומת טוב למדי - באיזור Vasastan של שטוקהולם. הדירה עצמה במצב מעולה ובאופן כללי, נחמד למדי.

מרפסת קטנה ונחמדה לכיוון הגן הפנימי

חדרים יפים עם תקרה גבוהה ודלתות כפולות (ככה זה בבניינים מלפני 100 שנים

מטבח איכותי, ותמיד היתה לי חולשה לרצפת משבצות שחור-לבן

כדי להוסיף על כך - היו שם המוני אנשים. עשרות על גבי עשרות. מה שאומר שהדירה, שגם ככה לא התחילה במחיר נמוך במיוחד (2.2 מיליון קרונות), תגמור אי שם מעל 3 לפי ההערכה. אם מחשבים במחיר למטר, מדובר בטירוף מוחלט. לכן, החלטנו פשוט לוותר לחלוטין ולעבור הלאה.

דירה שנייה - מיקום סביר, גדולה, בסיסית, חשוכה וקרובה מדי לבניין משרדים

ה"תשלום החודשי" על הדירה, כמו הקודמת, גבוה מאוד, מה שאומר שהמחיר לא ממש גבוה. לכן, החלטנו לוותר על זאת, ולהמשיך הלאה.

דירה שלישית - יפה, מטופחת, יקרה ובמיקום שהוא גם מעולה וגם מחורבן

הדירה השלישית, גם כן ב-Södermalm, גם כן דירת שלושה חדרים (84 מ"ר הפעם). הדירה עצמה בנוייה בקומפלקס שנבנה באמצע שנות ה-90 ומשקיף על פארק קטן. הדירה בקומה שביעית (ואחרונה), עם שני כיווני אוויר.

החלטנו כן לעשות bidding על הדירה, ונראה מה יהיה.. לדעתנו, היא תעלה מעל הגבול העליון שהצבנו בשבילה.

דירה רביעית - למישהו יש אש?

אני לא צריך לספר לכם, גם בלי מחבלים מתאבדים ושאר ירקות, איזה סיכון עצום זה לבנות כזה דבר מתחת לבית דירות.

שאלה מצויינת. אני נוסע מחר לבוקרשט עד יום שישי, והבלונדה תאלץ לטפל בכל העניינים הללו. כמו שזה עובד, בהחלט יכול להיות שכשאגיע הביתה ביום שישי ,אצטרך לרוץ ישר לסוכן הנדל"ן כדי לחתום על חוזה.