 כינוי:
Ford Prefect בן: 45 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2007
 רוג'ר ווטרס ויומיים מעניינים
ה-Offsite היה מעניין מאוד. מעבר לכך שהטירה אכן יפהפיה (במיוחד מבפנים), ועם נוף פוסטרלי מדהים של אגם, מדשאות ופרחים האוכל גם כן היה משובח, והדיונים - מעניינים מאוד.
על מי ומה? בעיקר דיוני אסטרטגיה לשארית השנה, ועוד קצת "Team Building", משהו שכנראה די נחוץ כאשר מדובר בקבוצה של אנשים שבעיקר עובדים לבד, עם מעט מאוד שיתוף פעולה.
אתמול אחה"צ, אחרי שחזרתי (וגיליתי כשהתחברתי לעבודה מהבית שיש לי יותר ממאה אי מיילים מחכים - אחרי 36 שעות), עבדתי ואז יצאנו לאירוע הגדול של השבוע - ההופעה של רוג'ר ווטרס בגלובן.
נתחיל עם הטוב.
ההופעה היתה מדהימה. הבן אדם מקצועי ופדנטי בצורה מפתיעה. כל שיר מבוצע בדיוק מושלם, הבמה כמו גם האפקטים מושקעים ביותר ומרשימים, כמו גם משלימים את השירים והסאונד משובח מעין כמוהו.
גם הרפרטואר לא אכזב - חצי מ-Wish You Were Here (עם Shine On You Crazy DIamond, כולל ההקדמה המוזיקלית של שמונה דקות וחצי, עם Welcome To The Machine עם תחליף דיוויד גילמור לא רע בכלל וכמובן - Wish you were here, אותו הקדשתי לחברי הטוב ר' בארץ - התקשרתי אליו לסלולרי בזמן הביצוע כדי שיישמע כמה דקות ממנו). מעבר לכך - כמה שירים מ-The Wall (כולל Comfortably Numb המופתי, שהוא לדעתי השיר הטוב באלבום הכפול) וכמה שירים שלא ממש הכרתי מהרפרטואר של ווטרס עצמו.
החצי השני של ההופעה - האלבום The Dark Side Of The Moon מהתו הראשון עד האחרון - היתה לא פחות מחוויה מופלאה. האפקטים גם כן היו מרשימים - כולל פריזמה ענקית מלייזר אשר היתה העתק מדוייק של עטיפת האלבום, אי שם מעל הקהל.
ועכשיו - לחלק הרע
הבן אדם (כמו שכבר אתם יודעים, אני מניח, אחרי ההופעה בארץ) פוליטי להחריד. הוא שונא את בוש (ואפילו כתב לו שיר שנאה שהוא שר בהופעה), הוא שונא את בלייר (חזיר מעופף ענק מעל הקהל), הוא שונא את חומת ההפרדה בארץ (נחשו למי מוקדש השיר The Wall) ובאופן כללי - חושב שהמערב הנבזי טובח בערבים הנפלאים והחפים מפשע ללא הצדקה.
נו, ניחא. כל עוד הצלחתי להתרכז בטוב, הצלחתי אפילו להנות. ובסך הכל, מתוך שלוש שעות וחצי של הופעה, רק חצי שעה מינוס הוקדשה לזבל שכזה, אז היה מספיק ממה להנות.
אבל את הטי שירט לא קניתי. יש גבול לכמה כסף אני מוכן לתת לבן אדם שחושב כאלה דברים על המדינה שממנה אני בא.
| |
עבודה חדשה בתזמון נפלא
אתמול יצאה ההודעה הרשמית (בהמשך להתלבטות שכתבתי עליה לפני כמה זמן - החלטתי לקחת את ההצעה) שאני הולך לעבור מחלקה לתפקיד החדש - מנהל פרוייקטים בכיר, עם אחריות לניהול פרוייקטים בשווי מיליוני קרונות, עם צוותים בסדרי גודל שמגיעים לעשרות אנשים ואלפי עד עשרות אלפי שעות עבודה.
אני בהחלט מחכה ומצפה, והמעבר עצמו ייקח כמה שבועות או אולי אף חודשים, מפני שיש לי גם כרגע אחריות די נרחבת שצריך למצוא מישהו/מישהי להעביר אליו/אליה את התפקיד.
בכל מקרה, בתזמון מושלם, מסתבר שמשרד ניהול הפרוייקטים יוצא ליומיים של "סיעור מוחין" מחר, ומכיוון שזה כבר הוכרז רשמית שאני מצטרף לקבוצה גם אני הוזמנתי.
ה"Get Away" ייתרחש במקום קסום למדי, לא רחוק מהעיר אופסלה, בשם Rånäs Slott (טירת רונס) וכמו שאתם יכולים להתרשם מהאתר. מדובר במקום לא רע בכלל לבלות בו יומיים.
יום העצמאות
הוזמנתי עם הבלונדה למסיבת יום העצמאות בבית השגריר. היה נחמד מאוד, היו אולי ארבעים אנשים, אוכל ישראלי ואפילו שירה בציבור (שממנה אני וחלק ניכר מהאורחים ניסה להתחמק באלגנטיות). אפילו יצא לי להכיר כמה אנשים חדשים ונחמדים מאוד, מה שכשלעצמו הפך את האירוע לשווה ביותר.
| |
סיפור זכרון
בחמישי באוקטובר 1973, עת היה אמור אבי לצאת לחופשת יום כיפור מבית הספר לקציני שריון שם הוא היה באמצעה של ההשלמה החילית, קיבל כל הקורס הודעת ביטול יציאות עקב הגבהת הכוננות.
24 שעות לאחר תחילת המתקפה, כאשר חילות השריון הסדירים בגולן נקרעו לגזרים וכוחות מילואים הוזרמו בהיקפים גדולים לצפון ולדרום, נשלח חלק ניכר מהקורס ואבי ביניהם, להצטרף לגדוד 77 של חטיבה 7 ברמת הגולן. עקב המחסור האדיר באנשים, הפכו רוב הקצינים שבדרך למט"קים והצטרפו ללחימה הקשה מאוד שהתרחשה באותו הזמן ברמת הגולן.
סיפורי מלחמה יש לאבא שלי בלי סוף, למרות שהוא לא נוהג לדבר על כך. אני יודע שהוא השתתף בקרב הידוע בעמק הבכא, שהוא ראה חברים רבים נשרפים, מתפוצצים או נעלמים. אני יודע גם שבאמצע הלחימה, לאחר שהטנק שלו נפגע מפגז סורי, הוא עבר עם צוותו לטנק ישראלי אחר שצוותו נהרג.
אבל הפוסט הזה הוא על סיפור אחר לגמרי.
לאבא שלי היה בן דוד, צביקה. לצביקה ולאבי היה שם משפחה זהה, שניהם היו שריונרים (רק שצביקה היה מבוגר מעט יותר). גם צביקה וגם אבי לחמו ברמת הגולן, למרות שעד כמה שידוע לי, הם לא נפגשו שם.
כמה זמן אחרי תחילת המלחמה, הגיעה ההודעה לבית סבי וסבתי שאבי נהרג בקרבות. באותם ימים, אמצעי הזיהוי העיקרי שהיה לחיילים, הדסקית, נתלתה רק על הצוואר (האמת, שאחת מהמסקנות שהגיעו אליהן לאחר המלחמה היא שצריך להוסיף דסקיות זיהוי נוספות, אחת בכל נעל, בכדי להקל על הזיהוי כאשר הגופה אינה שלמה ודסקית הצוואר איננה). אני לא יודע אם הדיסקית היתה שבורה, או חסרה, אבל עם כל הבלאגן שהיה שם ברמת הגולן באותם ימים, המסקנה היתה שמי שנהרג היה אבי וזאת ההודעה שיצאה.
אני לא יודע מה בדיוק התרחש באותן שעות בבית סבי וסבתי. מה שאני יודע זה שסבא שלי לא האמין להודעה. אין לי מושג מה הוא אמר אבל מהכירותי עמו סביר להניח שזה לא היה יותר מדי.
הוא לקח את האוטו שלו, ("אופל חדשה לגמרי", הוא נוהג לספר), ונסע לרמת הגולן. באמצע הקרבות.
עם כוח שכנוע כמו שלו, לא מפתיע שהוא עקף את כל המחסומים, הביקורות והמעברים והצליח להגיע לתוך רמת הגולן עצמה, קילומטרים ספורים מאזור הקרבות, אל איזור האספקה אליו נסגו הטנקים בכדי לאפשר לצוותים לנוח ולהצטייד מחדש. שם הוא הצליח לגלות, בסופו של דבר, שזה לא היה אבי שנהרג, אבי היה בחזית באותו הזמן באמצע הקרבות. מי שנהרג היה צביקה.
סבי חזר לתל אביב, עם הבשורות הכה משמחות לאשתו ולבנו השני, ועם זאת הבשורות הכה כואבות לאחיו הבכור - שהבן לא ישוב עוד.
מאז ועד היום, בכל שנה, מגיעה המשפחה לקריית שאול, שם קבור צביקה. אחיו של סבי כבר מבוגר מאוד, יותר קרוב ל-80 מאשר ל-75 וגם סבי מתקרב ל-75 קייצים. אבי בן יותר מחמישים ורק צביקה יישאר בן 20 לנצח.
ובנושא אחר לגמרי
מעניין לראות שבכל הקשור לבחירות בצרפת. בישראל מתמקדים בעיקר בסרקוזי (שהוא כמובן המועמד החביב על הישראלים - ימני, לא חובב גדול של המהגרים המוסלמים ודי פרו אמריקאי). בשבדיה, לעומת זאת, כל העיתונים מראים תמונות של רויאל (או במקרים קיצוניים, של שניהם, אבל לרוב רק שלה)
| |
התוספת שתופסת
בית? יש (טוב, דירת ארבעה חדרים עם מרפסת, אבל זה גם נחשב, לא?)
משכנתא? יש. (אולי הדבר שנותן לך "Grown-up points" יותר מכל דבר אחר).
מערכת יחסים מבוססת? יש גם יש. אחרי פז"מ של יותר מתשע שנים, אחרי שש שנים נטו ביחד ויותר משנה נישואין, בהחלט אפשר לקרוא למערכת הזאת מבוססת.
מכונית? דווקא אין, אבל As Oden is my witness, תהיה לנו אחת לפני החורף הבא.
אז מה חסר?
נכון.
אם הכל יילך כשורה, בסוף אוקטובר 2007 יגיח/תגיח פורד פרפקט ג'וניור לאוויר העולם (המזדהם לו לא כל כך לאיטו מיום ליום).
לאם שלום, תודה רבה. ואנחנו מחכים ומצפים (למרות שבשלב הזה, זה עדיין מרגיש וירטואלי למדי. לפחות לחצי שלא חווה בחילות בוקר ועייפות היסטרית).
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
