קשה להרגיש את יום הזכרון בקצה הצפוני של אירופה, במיוחד כשעסוקים מעל הראש בענייני עבודה. עם זאת, מנסים עדיין לחוות קצת (ולו רק על ידי הקשבה לגלגל"צ בדרך לעבודה, ארבעים וחמש דקות של תחושות ממקום אחר לגמרי).

את הימים שביליתי בארץ בשבוע שעבר אפשר לסכם בהרבה דיונים וצרכים בשיפורים, מה שאומר שצריך לעבוד בשבועות הקרובים בכדי להביא את העניינים לתוצאה הרצויה.

הפעם, בניגוד להרגלנו, גרנו ב"שרתון" (והאמת? חוץ מהמיקום המוצלח יותר אין שום סיבה לעשות את זה). אבל לפחות היה לי את הנוף הבא מהחדר:

בספ"ש האחרון גם שידרגנו סוף סוף את ענייני המיטות בביתנו הקט. הטרול קיבל מיטת קומותיים דה לוקס (עם מיטה עליונה של 90X200 ס"מ ומיטה תחתונה של 120X200 ס"מ) ואינשם ירש את מיטתו של הטרול. מיטת התינוק של אינשם הועברה אחר כבוד לאכסון זמני במרתף, עד שתמצא דרכה לכיוון בית הקיץ, בו היא תשמש את בת הדודה של השניים. השמחה היתה גדולה בכל הקשור לעניין. אינשם מרגיש גדול ומקשקש לעצמו בחדווה בכל פעם שמשכיבים אותו לישון והטרול.. הוא בכלל בעננים, ורק מחכה לחברים שיבואו הביתה כדי שהם יוכלו לבנות מערה בחלק התחתון של המיטה ולשחק בפנים.

ואם בענייני בת דודה עסקינן, הרי לכם סיפור מעניין (בסגנון ה-"איך אתם הייתם מגיבים?"):

לפני יומיים נסעה אחותה של הבלונדה עם בת הדודה (בת השנה וגרוש) ברכבת התחתית. קצת לפני ההגעה לתחנה, בעוד אחותה של הבלונדה עומדת לפני הדלת בקרון עם העגלה, השתחררה חתיכת מתכת די גדולה מתקרת הקרון, נפלה על העגלה ופצעה את בת הדודה בצורה משמעותית (שום דבר שמסכן חיים, אך כמה חתכים שהצריכו תפרים כמו גם שתי אצבעות שבורות באחת הידיים).

הוזמנה משטרה וגם אמבולנס וכמובן שהיתה מהומה לא קטנה במקום. אחותה של הבלונדה היתה די בהלם מכל הסיפור כך שהיא לא בדיוק שמה לב לכל הפרטים מסביב. הבת דודה בלתה את רוב אותו היום בבית החולים לילדים עד ששחררו אותה הביתה עם תחבושת מיוחדת ליד (בגיל כזה אין ממש מה לשים גבס) ותפרים.

עברו כאמור יומיים מאז וחברת התחבורה הציבורית של שטוקהולם לא השמיעה ציוץ. לא פנתה אל אחותה של הבלונדה בשום צורה ולפחות עד עכשיו נראה שכל העניין פשוט נעלם לגמרי.

אם זה היה בארה"ב, אני מניח שעתידה הכלכלי של הבת דודה היה מסודר כרגע. אך מדובר בשבדיה, ואחותה של הבלונדה לא רוצה "לעשות סיפור" (הצעתי לעזור בלגרום לכך שהסיפור ייתפס על ידי אחד מהצהובונים כאן. זהו סיפור נפלא מבחינתם - רשלנות של חברת התחבורה הציבורית שגורמת לפגיעה בעוללה חסרת ישע ופוטוגנית), היא מסכימה אך לא רוצה להתראיין או שיפרסמו את פרטיה.

אם זה היה אחד מילדינו, אני כבר הייתי מקים מהומת אלוהים. אני מניח שזה נכון לרוב הישראלים, אבל מה אתם הייתם עושים?

לא, זו לא בדיחה. עכשיו אחרי שהבלונדה והילדים חזרו לכיוון שבדיה אני נשאר בארץ עוד ארבעה ימים בענייני עבודה והולכים להצטרף אלי עוד 4 קולגות מחר.

עם זאת, רק עכשיו נפל לי הטלכרד שיום רביעי בערב הוא יום השואה, מה שאומר (אם אני זוכר את זה טוב) שכמעט הכל סגור ביום רביעי בערב.

אז.. לאן לוקחים 4 שבדים רעבים אחרי יום עבודה בחמסין הצפוי של יום רביעי (טוב, זה יהיה במזגן, אבל עדיין) שבמקרה הוא גם יום השואה? רצוי לא רחוק מאיזורי החוף בתל אביב או ביפו. מישהו מכיר? יודע? ממליץ?

בתודה מראש, פורד ענייני אדמיניסטרציה (ע"ר)

קפצנו, הבלונדה, הטרול, אינשם אנד יורז טרולי לאיירץ הקויידש, בכדי לחגוג כמנהג בני דת משה וישראל עד ארוחת הערב הזאת עם הספר והשירים.

היה חביב וזו הפעם הראשונה שגם הטרול וגם האינשם השתתפו (אינשם בעיקר ברביצה משועממת על הבלונדה, הטרול בבליסת מצה כאילו אין מחר תוך כדי פליטת "דיינו" מעת לעת, פחות או יותר לפי התזמון בשיר).

גן בת הדודה שלי הגיעה ביחד עם בנה השני, בן הפחות מחודש. אפשר להגיד שאם היה לי ולבלונדה איזו צל צילו של ספק לגבי הרצון לעבור את החוויה הזו (של שנה א' עם תינוק חדש) שוב, כמה שעות במחיצת בת דודתי היקרה הזכירו לנו עד כמה אין מצב שנרצה את זה שוב. "אם וכאשר", לחששה הבלונדה, "זו תהיה ילדה בת שנתיים מקמבודיה". אני מסכים בהחלט (למרות שגם לגבי זה יש לי השגות, מבחינתי שניים זה די והותר).

מעבר לכך, אנחנו משתדלים להנעים את זמננו (כרגע הבלונדה, הטרול, אינשם אמי ואבי בדרך להשתתף בקציר חיטה (ברינה?). את התמונה של הטרול ואינשם על הקומביין בקיבוץ אני מניח שאוסיף כבר בפוסט הבא..

אז.. פסח שמח ומלא במוצרי חיטה מלאה!

נו, אז אחרי כל ענייני העבודה יצא לי גם לשחק אותה תייר לבערך חצי יום בשבת. 

כדי להיות אפקטיבי (ולהנות במקסימום ממזג האוויר הנפלא, לפני שחזרתי לשלג המתחדש של עיר הבירה השבדית) ניסיתי למצוא פעילויות שלא ירחיקו אותי יותר מדי ממרכז העיר, כך ויתרתי למשל על המעבורות בנמל, על גם החיות הענק בצד השני של הגשר כמו גם על החופים המפורסמים.

אבל כן יצא לי לבקר באקווריום (המוצלח מאוד), ב"מיני ספארי" שהוקם לו ליד האקווריום בדיוק לתיירים-לרגע כמוני כמו גם לעלות לתצפית פנורמית על העיר.