הפוליטיקאים בארץ, במיוחד ממפלגת השלטון, אוהבים לדבר על "משילות". יכולתה של הרשות המבצעת להעביר החלטות ולבצע את מה שהיא  התחייבה לבצע מתוקף תפקידה.

לכן חשבתי שאולי יהיה מעניין לספר קצת על המצב בשבדיה מאז ספטמבר האחרון, אז נערכו הבחירות. קשה לי להגדיר את כל מה שקרה מאז, אך אפשר לתאר את ההרגשה הכללית כגועל נפש מעורבב בתחושת יאוש קלילה.

בגדול, עד לפני שתי מערכות בחירות היו שני גושים בפוליטיקה השבדית:

ממרכז ימין - מפלגת "המתונים" (הליכוד של שבדיה, אם תרצו) שבשלושת מערכות הבחירות האחרונות התאגדה לקואליציה (עוד לפני הבחירות) ביחד עם מפלגת הנוצרים הדמוקרטים, מפלגת המרכז ומפלגת העם. מצד שמאל של המפה הסוציאל-דמוקרטים (שנחשבים ל"מפלגת האם" של שבדיה המודרנית ששלטה במדינה כמעט ללא הפסקה במשך רוב המאה ה-20). ביחד עם "מפלגת הסביבה" ו"מפלגת השמאל" (שהם הקומוניסטים בשינוי שם קליל).

לפני שתי מערכות בחירות נכנס כוח חדש לזירה - מפלגת "הדמוקרטים השבדים". מפלגת שמאל (חברתי), מרכז (כלכלי) וימין (בכל הקשור לתרבות ומדיניות הגירה). המפלגה הצליחה להכפיל את כוחה (ויותר) בשלושת מערכות הבחירות האחרונות מה שהביא לכך שבבחירות 2010 הם נכנסו לראשונה לפרלמנט והפכו למפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט בבחירות בספטמבר 2014.

עיקר הצלחתם נתונה לעובדה שהם היחידים שמדברים בצורה ברורה על הצורך להוריד בצורה דרסטית את כמות הפליטים שמקבלים אשרות שהיה בשבדיה. זאת בעוד שעד לשנה האחרונה, כל הזכרה של הצורך לווסת את מספר הפליטים תויג אוטומאטית, בתקשורת כמו גם בכל מפלגות הפרלמנט, כ"גזענות". נושא שפשוט אין לדבר עליו.

"הדמוקרטים השבדים" הפכו ללשון מאזניים בבחירות 2010 בין שני הגושים. העובדה ששני הגושים הסכימו ביניהם להתעלם מהגורם החדש גרם לכך שמ-2010 ועד 2014 היתה ממשלת מיעוט בראשות "המתונים" ששלטה במדינה. המצב היה פחות מאידאלי כי מפלגות האופוזיציה יכלו לקבל רוב (ביחד עם "הדמוקרטים השבדים") ולהפיל הצעות חוק ובמיוחד, הצעות תקציב. עם זאת, בסופו של דבר, הצליחו המתונים לשלוט בצורה יציבה ולהעביר את רוב החלטותיהם בפרלמנט בתקופה.

בחירות 2014 הביאו למשבר. העליה הדרסטית במספר מבקשי המקלט שממשיכים להגיע לשבדיה (מדובר בכ-100,000 לשנה כרגע) יחד עם חוסר הרצון המופגן של הפוליטיקאים לשנות דבר במצב (להפך, ראש הממשלה ריינפלדט, בנאום זמן קצר לפני הבחירות, קרא לשבדים "לפתוח את הלבבות" לפליטים. נאום שרבים רואים בו כסיבה העיקרית להפסד בבחירות מספר שבועות מאוחר יותר).

תוצאות הבחירות הביאו לכך ש"הדמוקרטים השבדים" הפכו כאמור למפלגה השלישית בגודלה עם 13% מהקולות. גוש השמאל אמנם היה גדול במעט מגוש המרכז-ימין, אך היסטורית לא נוטים הסוציאל-דמוקרטים לשבת בממשלה עם מפלגת השמאל בגלל הקיצוניות הכלכלית שלהם מול הפרגמטיזם הסוצאיל דמוקרטי.

כך שיצא שהקואליציה שקמה היתה מורכבת מהסוציאל דמוקרטים ומפלגת הסביבה בלבד. שתי המפלגות ביחד זכו לפחות מ-40% מקולות הבוחרים כך שיצא שזמן קצר לאחר הקמת הממשלה, כאשר נדרש הפרלמנט להעביר את תקציב 2015, נפל תקציב הממשלה ובמקומו הועבר התקציב של האופוזיציה - מפלגת המתונים, המרכז, הנוצרים הדמוקרטים והעם בתמיכת "הדמוקרטים השבדים".

רבים ציפו שבמקרה זה תפיל האופוזיציה את הממשלה ותקבל את המנדט להרכיב ממשלה חדשה. אך, זה לא קרה. במקום הודיע סטפן לופבן כי הוא מכריז על בחירות חדשות (שהיו אמורות להערך שבוע לפני הבחירות בארץ). הבחירות החוזרות הראשונות בשבדיה מזה יותר מחצי מאה.

מה שקרה אחרי, ייכתב (לדעתי) לדראון עולם בספרי ההיסטוריה בכל הקשור להחלטות דמוקרטיות.

בדצמבר, בזמן חופשת חג המולד, יצאו כל מפלגות הפרלמנט (מלבד "הדמוקרטים השבדים" שלא הוזמנו כלל לדיונים) כי הבחירות מבוטלות וכי ממשלת לופבן בראשות הסוציאל-דמוקרטים תמשיך לכהן. המפלגות חתמו על December Överkommelsen - "הסכם דצמבר". 

ההסכם בגדול כולל שני סעיפים עיקריים:

1) האופוזיציה לא תפיל חלקים מתקציב הממשלה אלא תצביע על התקציב בכללותו (בניגוד למה שהסוציאל דמוקרטים עשו לקואליציית המתונים בארבע השנים שקדמו לבחירות)

2) הסעיף המדהים - המפלגות מסכימות שכל מפלגה תצביע רק עבור התקציב שהיא עצמה מציגה לפרלמנט ובכל מקרה לא תציג גוש חוסם לתקציב הממשלה. באם יש סיכון שתקציב הממשלה ייפול בהצבעה, תמנע האופוזיציה בהצבעה ולא תצביע נגד התקציב בכדי שלא ייפול.

קראו שוב את הסעיף השני. הוא בעצם אומר שהאופוזיציה מוותרת מרצון, מראש, על האפשרות להפיל את תקציב הממשלה. המטרה כולה היא בכדי לאפשר לממשלת מיעוט לשלוט בלא לחשוש מהפלת התקציב. בפועל, מדובר היה במהלך חוסם "הדמוקרטים השבדים" במטרה למנוע מהם להיות לשון מאזניים שמסוגלים להפיל כל ממשלה שלא תכניס לתקציבה את הסעיפים שהם רוצים (בעיקר בכל הנוגע להקטנת ההגירה והתקציבים לקליטת הגירה).

ההסכם, ביחד עם העובדה שכלל מפלגות הפרלמנט (חוץ מ"הדמוקרטים השבדים", כאמור) לא מוכנות לשנות דבר במדיניות ההגירה מראה כי הם ממשיכים להתחזק עם 16% בסקרים האחרונים ובמגמת עליה. באם לא יישתנו פני הדברים לא מן הנמנע שעד הבחירות הבאות הם כבר יהיו המפלגה השנייה בגודלה. זאת למרות אין ספור סקנדלים המערבים את ראשי המפלגה וכוללים תגובות גזעניות, פשעי שנאה ועוד שגרמו ללא מעט בכירים במפלגה לפרוש מרצון או שלא מרצון בשנים האחרונות. מעניין גם לציין כי המפלגה, למרות עברה האפל והסקנדלים, בסופו של דבר מבטאת דעות שנחשבות למיין סטרים לחלוטין במדינות הנורדיות האחרות בכל הקשור לדרישות כלפי מהגרים, הגבלת מספר הפליטים והפיכת תהליך קבלת תושבות קבע ואזרחות לקשה יותר שמטיל יותר משקל על מחויבויות מבקש המקלט.

אז מעבר לדיון ההגירה, הראו מפלגות השלטון בשבדיה כי למען "המשילות" הן מוכנות לוותר בר' גלי על הדמוקרטיה ולמען מה שהן רואות (בניגוד לחלק ניכר מהעם אותו הן אמורות לייצג, כך לפי הסקרים) כ"ערכים חשובים" הן מוכנות לבגוד בעקרונות הממשל הפרלמנטרי ובעצם להדיר במכוון מפלגה נבחרת ממוסדות השלטון עד כמה שאפשר. 

ונתחיל מהסוף - לא יודע למה דווקא היום באה המוזה ואם היא תשאר. אבל, for what it's worth, הנה אני.

הילדים גדלים, הבלונדה ואני מזקינים ("השנה תהיי כבר בת 37, אמא!" אמר הטרול בשמחה רבה. מתמטיקה מאוד מעסיקה אותו בימים אלו) ועולם כמנהגו נוהג.

או שלא?

הפוליטיקה השבדית זוועה, הפוליטיקה הישראלית זוועה קטנה לא פחות. המזרח התיכון בכללותו זוועה גם בלי הפוליטיקה ואפריקה לא משתרכת הרבה מאחור. רוסיה מתעוררת, ארה"ב נרדמת, יפן מתחמשת ובצפון קוריאה יש מרתון פתוח לזרים (!!).

מצד שני.. כל דור חשב שהוא הדור הנורמלי האחרון, שאלו שבאים אחריו יחרבו את הכל ובכלל מי אלו האידיוטים שמנסים לנהל את העניינים ובעיקר מצליחים לחרב את כל מה שהשגנו בעמל כה רב?

יש לי הרבה על הלב והרבה על הראש, החיים טובים אבל מסביב לפינה תמיד נמצאת האפשרות שהכל בעצם יישתנה לגמרי. 

טייק איט וואן דיי אט א טיים.

(ולמען הסדר הטוב ושלוות הנפש רציתי לצרףתמונה מטוקיו בתחילת הסאקורה - פריחת הדובדבן - שצילמתי לפני שבועיים. זה מצויין לשלווה ולרוגע. אבל האתר הדפוק הזה, ימ"ש, מחרבש את העלאה אז תאלצו לדמיין).