 כינוי:
Ford Prefect בן: 45 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2009
רגע נדיר של מזג אוויר
הטמפרטורה כרגע בשטוקהולם:
הטמפרטורה כרגע בתל אביב:
(כן, אצלנו עדיין יום, למשך עוד בערך שלוש וחצי שעות).
מאוד נדיר שהטמפרטורה בשטוקהולם ובתל אביב היא אותה הטמפרטורה. גם אם כאן יש עוד כמה שעות עד שהשמש תשקע ובארץ זה כבר כמעט לילה.
| |
 צבעים נוסטלגיים
לפני קצת פחות מעשור, כשעוד גרתי בדרום אפריקה והייתי עסוק ב"To live the wild life" (לפחות מבחינות מסויימות), צבעים בשיער היו חלק מהעניין. למעשה, הגעתי למצב בו בחברה בה עבדתי היו עורכים הימורים כדי לדעת איזה צבע שיער חדש יהיה לי (החלפתי בערך פעם בחודש במשך תקופה של שנה).
אז בשביל הכיף, וסתם כי בא לי, וכי מנכ"לות גורמת לבן אדם להיות הרבה יותר רציני, הנה לכם תמונות של (חלק, היו עוד הרבה. המוצלח מביניהם כחול מטאלי/תכלת) פורד והצבעים.
אש (פרוייקט שכלל שורשים אדומים, שיער כתום וקצוות צהובים)
ירוק (דהוי משהו, זה אחרי בערך שבועיים עם הצבע) ורוד (הרבה לפני הזמרת עם אותו השם, יש לציין). ביחד עם ל', החברה הדרא"פית פלאטינה (נדוש, אבל גם את זה היתה צריך לעשות מתישהו)
ולתדהמת כולכם, אני בטוח, עדיין אני שומר על מחלפות ראשי וכל הכימיקלים בהם האכלתי את הראש שלי לא ממש עשו שום נזק קבוע, לפחות בינתיים.
| |
בין מסע למסע
השבוע ביליתי 3 ימים ברומא. זו כנראה הפעם האחרונה שאני מגיע לשם באופן קבוע לאור העובדה שהחלטתי לסגור את המשרד (הקטן מאוד) שהיה לנו שם.
המשרד ממוקם בקומת המרתף של בית דירות במרחק יריקה מה-Circo massimo וכולל אפילו חצר קטנה אליה אפשר לצאת, לשבת ולשתות איזה אספרסו טוב בהפסקות.
מבין הארבעה שיושבים במשרד הזה, שניים יעבדו מהבית, אחד עובר לשטוקהולם באמצע יוני ואחד הולך הביתה. כמו שאמרתי, קנ"מ קטן אבל עדיין - שינוי חיים טוטאלי לארבעה אנשים, כולם מבוגרים ממני, כולם עבדו בחברה יותר שנים ממני (לפחות אם לא סופרים את התקופה הראשונה שלי בה שהסתיימה ב-2006).
ביום האחרון ביליתי ב"סיבוב אוכלי נבלות", או לפחות ככה זה הרגיש. עברנו מחדר לחדר ורשמנו את רשימת הדברים אותם אנחנו נשלח לשטוקהולם. דברים שהעובדים לא רוצים ושלא יישלחו לשטוקהולם נמכור באינטרנט באתר יד-שניה או שפשוט נשאיר במשרד אחרי שנעזוב אותו, בסוף יוני.
אני מניח שאפשר להבין שההרגשה בסיטואציה שכזו היא לא הטובה ביותר בעולם. כמובן, הצורך לעשות זאת והנחישות שלי לעשות זאת באים מנקודת מבט עסקית נטו. זה עסק רע להמשיך ולהחזיק את המשרד הזה - הוא לא יוצר הכנסות והוא יוצר הוצאות שאפשר להשתמש בהן בצורה יעילה יותר ממקום אחר.
אבל עדיין, גם במישור האישי, אני מאוד מאוד אוהב את רומא. כל כך אוהב, למעשה, שאם היה אפשר הייתי עובר לגור שם עם הבלונדה והטרול לכמה שנים. לכן, באיזשהו מקום, אני מצטער שאני לא עושה בדיוק את הדבר ההפוך - סוגר את שטוקהולם ומעביר את הכל לרומא. אבל, זה לא הגיוני לעשות זאת מבחינה עסקית.
לא קל להיות מנכ"ל.
| |
מודל לחיקוי
אני מניח שכמעט לכל אחד ואחד יש "מודל לחיקוי". איש או אישה שמהווים את "הטופ שבטופ" ומהווים השראה בניסיון להגיע למקומות אליהם אנו רוצים להגיע.
במקרה הפרטי שלי, ישנו אולי אדם אחד ויחיד אותו אני רואה כמודל החיקוי האולטימטיבי, אדם שחייו, מעשיו והשגיו הופכים אותו למשהו נשגב. האדם עליו אני מדבר נולד בשם גאיוס אוקטאביוס תורינוס, הידוע גם כאוקטביאנוס, הידוע גם כדיווס פליביוס, הידוע אולי יותר מכל כאוגוסטוס.
גאיוס נולד ב-23 לספטמבר, 63 לפנה"ס, לאחת מ"משפחות האצולה" ברומא ואומץ על ידי דודו-רבו המפורסם לפחות כמוהו, אם לא יותר, גאיוס יוליוס קיסר.
לאחר ההתנקשות ביוליוס קיסר מצא עצמו גאיוס, בסך הכל בן 17 וקצת, כיורש המצווה בצוואת קיסר. הוא היה ידוע כילד חולני יחסית, אסטמתי, אך חד ואנליטי עוד מילדות.
למרות זאת, ולמרות שמולו עמדו כוחות חזקים בהרבה ועדיפים בהרבה בכל האתגרים שעמדו לפניו, הוא יצא כשידו על העליונה מהברית עם מרקוס אנטוניוס לרדיפת וחיסול מתנקשי קיסר, מהטרימוויר עם אנטוניוס ולפידוס שחילק את האימפריה ביניהם, מהנצחון על בנו הצעיר של פומפיוס מאגנוס (הצד המפסיד במלחמת האזרחים מול יוליוס קיסר), שהפך לאחד הפיראטים הידועים בהיסטוריה (שלו גם מיוחס השימוש בדגל הגולגולת והעצמות בצורת X בפעם הראשונה) ועד לנצחונו המפתיע והלא צפוי, שהיה אולי המקרה המתועד הראשון בהיסטוריה של Smear Campaign פוליטי מוצלח, על אנטוניוס והפכיתו לשליט האבסולוטי (בפועל, גם אם לא בתואר) על האימפריה הרומאית, במשך קרוב ל-45 שנים.
הייתרון הגדול ביותר שלו, והסיבה בגללה אני מעריץ את הבן יותר מהכל, היא העובדה שהוא תמיד ידע לנצל את ייתרונות האנשים מסביבו בכדי לתרום למטרות אותן הוא ראה לפניו. מאגריפה, תאומו בנפש שהיה מגדולי המצביאים הרומאים (ובזכותו, למעשה, הצליח אוגוסטוס לבסס את שלטונו מול כל המתחרים מבית), ל"מועצת" החברים שלו, בה הוא ידע להחזיק פוליטיקאים, כלכלנים, משפטנים ומומחי דת והפכו את שלטונו לשקט ולמוצלח ביותר, מבחינה כלכלית, מדינית, צבאית וחברתית שידעה האימפריה עד אותו היום. ה-Pax Romana הפך לעובדה קיימת בבית וגם בחוץ.
מי שלא מכיר את הבן אדם וסיפורו, ולא רוצה לצלוח אל תוך ביוגרפיות משמימות או טקסטים עתיקים, מוזמן לקרוא את ספרה המצויין של קולין מק'קלאו - אנתוני וקליאופטרה. כן, אני יודע שזה נשמע כמו רומן רומנטי זול לבחורות מאמצע המאה ה-20 אבל מדובר בשילוב מדהים של ידע היסטורי נרחב ומדוייק עם עלילה קולחת ומעניינת. (באופן כללי, אפשר להגיד שכל הסדרה של מק'קאלו, Masters of Rome, שווה קריאה לכל מי שרוצה לדעת מה קרה ברומא מימי הרפובליקה המאוחרים ועד עליית הקיסרים).
אני מחזיק פסל ברונזה קטן של אוגוסטוס על השולחן בעבודה. תזכורת מתמדת לכך שעם מספיק כוח רצון, יכולת אנליטית ועקשנות, אפשר להצליח בכל דבר, גם נגד כל הסיכויים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
