כשאני רואה את כמות הדם שנשפכה, דם שהיה ברור שיישפך ברגע שמדינת ישראל החליטה לעצור את המשט לעזה, אני נזכר בקמפיין האלמותי של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, "בכביש אל תהיה צודק, היה חכם".

בפרפאזה קלה - "בדיפולמטיה ויחסים בין לאומיים, אל תהיה צודק, היה חכם".

מעבר לאידיוטיזם הצרוף של שתיקת מערכות מוחלטת במשך שעות של כל מערך ההסברה הישראלי אחרי התקרית (למרות שברור שערוצים זרים קיבלו סרטי וידאו מטלפונים סלולריים של משתתפים במשט בזמן אמת), ההחלטה המטומטמת של השתלטות על הספינות הללו עוד תעלה לנו ביוקר, בהרבה מובנים.

לכל אלו שחושבים עכשיו להתלהם בתגובות - שכחו לרגע את האגו הנפוח (כי הרי ההשתלטות הזו טובה רק לאגו הישראלי ולהרגשת ה"הראנו להם מה זה") ונסו לחשוב בהגיון.

גם אם הספינות היו מלאות ביותר נשק מאשר בונקר גרמני במלחמת העולם השנייה, גם אם כל אחד ואחד מיושבי הספינות הוא חמאסנ"יק מדופלם (והם לא, בין משתתפי המשט נמצאים גם אנשי שמאל אירופאים כולל הסופר השבדי המפורסם הנינג מנקל וחברי פרלמנט), ההשתלטות הזו לא תורמת בכלום לבטחון ישראל ופוגעת בנו בכל צורה אפשרית.

הרי את כל מה שרוצים וצריכים להבריח לעזה מבריחים מדי יום ביומו דרך המנהרות ברפיח. את כל השאר מקבלים גם ככה דרך מצרים וגם מישראל. הפעילים שרצו להגיע לעזה "להביע הזדהות" לא היו משנים בשום צורה את המצב בעזה, לטוב או לרע.

אז מה צריך היה לעשות?

אם הצורך לוודא שהספינות אכן מלאות בסיוע הומניטרי ותו לא, אין דרך פשוטה מזה - לפני ההגעה לעזה, כמה שיותר קרוב לחוף, באור יום מלא ועם שפע של כתבים ומצלמות טלוויזיה על הסיפון, חיל הים הישראלי היה עוצר את הספינות, בודק את תכולתן ואם הן אכן מלאות באוכל, תרופות ומצרכים - נותן להן להמשיך ליעדן. הכל בשידור חי לכל רשתות החדשות בעולם.

אם היו תוקפים את ספינות חיל הים (בין אם מעזה ובין אם מהספינות עצמן), זה היה משודר מיידית בכל העולם. אם אכן מדובר בספינות שכל מטרתן הוא הבאת מצרכים לעזה - כל העולם היה רואה שישראל היא מדינה הגיונית שנותנת למצרכים הללו לעבור.

ומה יהיה עכשיו?

קשה להגיד. אבל הפעולה הזו (וממש לא משנה מי ירה על מי קודם, במבחן התוצאה הפסדנו ברגע שנהרגו אנשים על הספינות הללו) מצליחה לערער עוד יותר את ההכרה בישראל כמדינה רציונלית ברחבי העולם. בארץ אוהבים להתנפח מגאווה/כעס על "הצביעות העולמית" ומעדיפים להתכנס בתוך עצמם עם דיווחים אוהדים והסברים עצמיים על "עד כמה אנחנו בסדר וצודקים" אבל בדיוק כמו שהתחלתי את הפוסט הזה - להיות צודק לא בהכרח עוזר לנו להגיע לשום מקום. להפך.

אתר הבנק של החברה בחר בתזמון המצויין של קריסה בדיוק כאשר הייתי צריך להוציא ממנו דו"חות לקראת סוף החודש. בעודי מחכה לכך, ולאור ההתפתחויות האחרונות, החלטתי להקדיש קצת זמן לפוסט קצר בענייני עבודה.

החדשות האחרונות מאז ההתפטרות הן שכבר יש מקום חדש לעבוד בו. בלי להכנס ליותר מדי פרטים כאן מדובר בחברת ענק ובתפקיד שאם יבוצע כהלכה יביא לשינוי מרחיק לכת בחברה בעוד מספר שנים. בכל מקרה הוא מהווה שילוב של מה שרציתי - עבודה מאתגרת, מעניינת ועם אחריות גדולה אך עם זאת ללא שעות עבודה מטורפות כפי שהיו בשנה וחצי האחרונות ועם (יחסית) מעט נסיעות, וגם אז בעיקר ברחבי סקנדינביה.

זה הביא אותי לחשוב על מה שקרה כאשר הגעתי לשבדיה, אי שם בקיץ 2003. משבר ההיי-טק השבדי היה אז בשיאו ועשרות אלפי בוגרי אריקסון, נוקיה ושאר חברות ענק שוטטו ברחבי השוק וחיפשו עבודה, מה שלא השאיר ל"ניו קאמר" שכמותי הרבה סיכוי, עם רזומה הכולל חברות שהם לא מכירים, לימודים במקומות שמעולם לא שמעו עליהם, ללא ידע של השפה המקומית וללא קשרים בחברות.

כך הגיע המצב שמעבר לחלטורות קטנות (יעוץ לחברות בחו"ל, פרוייקטי פיתוח קטנים שאפשר היה לעשות מהבית וכו') וחוץ מהצעות עבודה מפתות אך לא רלוונטיות בארצות אחרות, ניסיתי למצוא פחות או יותר כל עבודה שהיא, שתכניס קצת כסף ותעזור לעצור את התדלדלות החסכונות שהחלו להראות מגמה מדאיגה של העלמות. כמובן שבמקביל הגשתי עשרות קורות חיים לעבודות הקשורות במקצוע שלי, אך החודשים נקפו ודבר לא התקדם.

הראשונה מביניהן היתה חלוקת עיתונים. דרך בחור ניו-זילנדי שהכרתי בקורס שבדית התברר כי מחלקי העיתונים כאן לרוב נוסעים על אופניים (או ברכב משלהם). מתחילים בארבע בבוקר עם איסוף בנקודות החלוקה ומחלקים לאיזור מסויים. התשלום קבוע לאיזור כך שככל שתסיים מהר יותר תרוויח יותר לשעה. התשלום לא היה מרנין במיוחד ובאופן מעשי הייתי צריך רכב (שלא ממש היה לי) שההוצאות עליו היו עלי. ויתרתי.

בדומה גיליתי שאפשר ללכת לחברות השמה הקשורות לחלוקת דואר. המחשבה על בילוי יום שלם בחוץ, על האופניים, עם 20 ק"ג של דבר דואר בסלים בגשם בלתי פוסק גרמו לי לוותר על הרעיון עוד לפני שנגשתי לסוכנות.

ידיד ישראלי שפגשתי בטעות הציע לי, דרך חבר, לעבוד כ"באס בוי" באחד מהמועדונים בעיר. למי שלא יודע, מדובר בת'כלס ב"תחתית שרשרת המזון" של עולם המועדונים. התפקיד כולל הסתובבות בשטח המועדון ואיסוף צלחות וכוסות ריקות והבאתם למטבח התשלום בהתאם. נקסט.

ניגשתי לחנות ספרים ענקית בלב העיר, בתקווה שאהבתי לקריאה והידע הבין לאומי שלי יהיו שווים משהו. השבדית הרצוצה שבפי לא עזרה יותר מדי, ושום הצעה לא הגיעה משם.

גם לחנות המד"ב ופנטזיה שבלב העיר העתיקה הגעתי. האמת שעבודה שם היתה מגשימה מעין חלום לגיק סיינס פיקשן שכמותי. אך כיאה למקום יש להם גם ככה עשרות "פוטנציאלים" שחולמים על עבודה שם. לכולם שבדית מעולה ורובם עם נסיון בעבודה בחנויות ספרים. שויין.

ניגשתי לחנות האלקטרוניקה/צילום המקומית. שם התברר שדווקא צריכים עובדים אך העובדה שאין לי נסיון בחנויות אלקטרוניקה הופכת אותי ללא שמיש, לא משנה כמה ניסיון יש לי בהרכבת מחשבים, שימוש והבנה בציוד אלקטרוני ואהבת גאדג'טים באופן כללי.

אחרון חביב ניגשתי לסופרמרקט המקומי. השבדית הרצוצה גם כאן לא ממש הועילה ובעלי המקום, באדיבות קרה, הסביר לי ש"הם לא ממש מחפשים עכשיו, אבל אני יכול לבוא לשאול עוד פעם עוד כמה חודשים".

ה"לא" הזה גרם לי לוותר באופן סופי ולהבין שהקריירה שלי תמשך לא במעבר ל"עבודות סף" כי אם באמצעות המשך קריירה. בדיעבד, מזל שעשיתי זאת כי אם הייתי מתקבל לאחת מהעבודות הנ"ל, מי יודע, אולי עדיין הייתי יושב היום ליד הקופה בסופר. 

הבלאגן שמתרחש בתאילנד (במיוחד בבנגקוק עצמה) בששת השבועות האחרונים מסוקר בהרחבה פחות או יותר בכל כלי תקשורת על פני כדור הארץ.

לפחות לפי מה שאני יכול להבין, "החולצות האדומות" טוענות כי השלטון הנוכחי לא חוקי, כי הם בעצם ביצעו הפיכה צבאית נגד ראש הממשלה הנבחר דאז טקסין צ'ינאוואט והרשיעו אותו בשחיתות (הוא בינתיים ברח לגלות). כך שלפחות למראית עין, יותר מ-60 אנשים עד כה נהרגו ומאות רבות נפצעו במחאה על כך שהדיחו אדם ספציפי מהשלטון.

איפה הוא?

עם זאת, אותו אדם ספציפי לא השמיע, לפחות למיטב ידיעתי, אף לא מילה אחת בכל זמן המהומות. גם כאשר מפגינים וגנרלים נהרגו למענו, הוא עצמו לא יצא החוצה וכלי התקשורת (לפחות אלו השבדים, הישראלים, הבריטים והאמריקאים שאני עוקב אחרי) לא טרחו לדבר עם הבן אדם שכביכול עומד מאחורי כל הבלאגן.

מוזר ומטריד (פחות ביחס לתאילנדים, יותר ביחס לכלי התקשורת הבין לאומיים שנראה כי הם לא ממש מתאמצים לתת תמונה מלאה של מה בדיוק הולך במדינה).

בימים האחרונים גיליתי עוד חדווה של בעלות על גינה - חלזונות חסרי שריון ספרדיים. הם אמנם הגיעו לשבדיה עוד בשנות השבעים אך בשנים האחרונות הם הפכו למכת מדינה של ממש. אף בעל חיים לא מסוגל לאכול אותם כי הם רעילים מדי, קשה מאוד להרוג אותם בכל אמצעי מלבד באמצעים פיזיים והם אוכלים ה-כ-ו-ל. פרחים, צמחים, עשבים, חרקים, חלזונות אחרים וכו' ויכולים להרוס את הגינה יפה יפה אם נותנים להם יד חופשית.

בלעעעע

ל"שמחתי" גיליתי שהאיזור בו הוילה שלנו נמצאת "התברכה" בשלל כאלה, וכעת כוללת פעילות הערב היומית שלי הרג מאסיבי של חלזונות גדולים, חומים ומגעילים עד מאוד. ג'וי.

וחדווה קצת יותר מוצלחת - סוף סוף הקיץ הגיע כמו שצריך לכאן (כמה ימים של 25 מעלות ושמש) ובשבת האחרון, אחרי שסיימתי בהצלחה לבנות את הגריל (פחמים, הבלונדה נצחה במאבק הזה), אף עשינו "על האש" כדת משה ואודין. היה תענוג.

היום בבוקר שלחתי את המייל הבא:

פיליפ היקר,

כפי שהבטחתי בפגישתנו השבוע, אני מודיע בזאת על החלטתי בדבר המשך העבודה המשותפת.

למרות שאני מאמין ביותר בחברת XXXX וביכולתה להפוך את חברת YYYY לזרוע יעוץ מוצלחת של חברת XXXX, אני מאמין כי המהלך הטוב ביותר מבחינתי הוא להמשיך הלאה עם הזדמנויות חדשות ולא להשאר להנהיג את החטיבה.

מכיוון שכבר יש התפטרתי עוד לפני ההשתלטות במכתב אשר התקבל על ידי מועצת המנהלים, אין צורך בהתפטרות רשמית מחודשת. יום העבודה הרשמי האחרון שלי הוא ה-25 ביוני 2010 אך כמובן שאהיה זמין לאחר תאריך זה במקרה שיהיו שאלות או עניינים בהם אוכל לסייע.

מכיוון שאני המנכ"ל של חברת YYYY, התפטרותי דורשת מינוי של מנכ"ל אחר. אני ממליץ בחום שהדבר יעשה קודם לעזיבתי בכדי להבטיח מעבר חלק ככל האפשר, אולי כחלק ממינוי מועצת המנהלים החדשה של החברה.

ברצוני להודות לך שוב על שיתוף הפעולה ועל הפגנת האמון שנתתם ביכולתי לקדם את התוכנית העסקית אותה הצגתם כחלק ממהלך ההשתלטות על חברת YYYY.

בברכה,

פורד פרפקט

מנכ"ל

ועל זה ברצוני להעיר - אין תחושת הקלה ושחרור גדולה יותר מזו של שליחת מכתב התפטרות. ולא משנה אם אתה מוכר המבורגרים במקדונלד'ס או מנהיג קונצרן ענק.

ומסיבה כזו או אחרת, השיר הזה מתנגן לי בראש כל הבוקר.